קייטנת דן חסכן: חינוך צרכני או פרסומת?

"ילדים, עכשיו אנחנו עושים פעילות על חיסכון וכסף", אומרת אחת המדריכות ומחלקת להם דפי עבודה ומחשבונים. החניכים מתחלקים לשלוש קבוצות והמדריכות תולות על הלוח חמישה שלטים. על כל שלט כתוב שם של חנות, ומתחתיה רשימת מוצרים: חולצה, דיסק, קלמר, ארטיק. הילדים צריכים לעבור מלוח ללוח, להשוות מחירים ולעצב לעצמם רשימת קניות. לחנויות קוראים "הסופר של האחים דומפר", "הפיצוציה של מירב", וגם "מכולת הפועלים".

בנק הפועלים נותן חסות לשבוע בכ-30 קייטנות עירוניות ל-5,400 ילדים מגן חובה עד כיתה ח' ביפו, לוד, רמלה, קרית שמונה, נהריה, שדרות, נתיבות ושכונות עוני בירושלים. החסות מעניקה להורים הנחה של כ-30% במחיר הקייטנה ובדרך משאירה כסף מזומן בקופת המתנ"ס. הבנק רואה בכך שירות לקהילה וגם סוג של פרסומת: הקייטנות נקראות "דן חסכן" והילדים מקבלים כובעים, תיקים וחולצות של הבנק. 

"חולצה ב-60 שקל? מה אתה, דפוק?"

אחד הימים בכל שבוע קייטנה כזה מוקדש לנושא שבבנק מבינים בו היטב: פעילות בנושא צרכנות פיננסית. היום, שאת מערכי השיעור שלו הכינו אנשים בבנק, מתחיל בשוק קח-תן, בדומה לזה שנערך בכל הקייטנות. אחר כך יש הפעלה בקבוצות, ולאחר מכן הצגה על הנושא. בערב מצטרפים ההורים לפעילות משותפת.

"אנחנו מרגישים שהתגובות בשטח, של אנשי הרווחה, הן פנטסטיות", אומר מנהל הפרוייקטים הקהילתיים של הבנק, מקסים בן דוד. "הילדים מתים על הפעילות הזאת".

זאת לא פרסומת לבנק?

"אם המתנ"ס מקבל עזרה, ההורים מקבלים הנחה, הילד עושה חיים וגם מקבל כלים בסיסיים להתמודד עם עניין כל כך חשוב, ועל הדרך הבנק גם מקבל פירסום, אני חושב שכולם מרוויחים וזה נפלא. אני, באופן אישי, לא עושה את זה בשביל שום פרסומת. הבנק כבר מספיק מפורסם. אני פשוט חושב שזאת פעילות יפה ונורא נורא חשובה. זה טיפה בים, ולדעתי צריך להעביר שיעורי צרכנות פיננסית גם בבית הספר, במיוחד באזורי מצוקה".

הבנות הקטנות בקייטנת דן חסכן בנתיבות מתרוצצות בין הלוחות בהתלהבות ומתחרות ביניהן מי תעשה את השופינג החסכוני ביותר. "תראי, תראי איזה מבצע יש פה, אני לא מאמינה", קוראת אחת הילדות, והשאר רצות אחריה.

בקבוצה של הילדים הגדולים יש, כרגיל, בלגן: מישהו גנב למישהו את הכסף הדמיוני של שוק קח-תן, והנשדד רודף אחרי החשוד ומכה אותו. אבל הנושא מדליק גם אותם. "איך קנית חולצה ב-60 שקל, יא דפוק?" שואל אחד הילדים את ילד הכאפות. "אתה לא רואה שכתוב פה 40? ייגמר לך כל הכסף". יחסית לבנים בכיתה ז' בחופשת קיץ, הם די מרוכזים בפעילות: הנושא נוגע לחיים האמיתיים, לא רק של ההורים שלהם אלא גם שלהם.

המדריכה אוספת את רשימות הקניות ומחלקת מחמאות לחניכים החסכנים ביותר ועצות לבזבזנים. בפעילות שלאחר מכן היא מציגה בפניהם שמות של מוצרים ושואלת אותם כמה לדעתם הם עולים. "תזכרו שזה נורא תלוי באיזה חנות קונים", אומרת אחת המדריכות של הבנות. "בחנות במרכז העיר אפשר למצוא ג'ינס ב-20 שקל, ואם את הולכת לחנות של קסטרו בקניון הוא עולה 300 שקל".

הבנות מתחילות לצעוק שמות של חנויות ומותגים, והמדריכה השנייה שואלת: "תגידו, הג'ינס שעולה 300 חייב להיות טוב מהג'ינס שעולה 20?" לא, עונות הילדות כמעט במקהלה. רק אחת הילדות - לבושה בג'ינס אופנתי - מנסה לשכנע אותן שג'ינס ב-20 שקל ייקרע מהר יותר. "אחר כך יצטרכו לקנות ג'ינס חדש, אז מה הרווחת?" היא שואלת, אבל חברותיה משסעות אותה: "אז יעלה לך 40 שקל ולא 300". המדריכה מרוצה: המסר עבר.

אחר כך מבוכה. הילדים מקבלים תרגיל: לזהות את הפרצופים המצוירים על שטרות הכסף. כל ילד מקבל שטר פלסטיק וזכוכית מגדלת, שבעזרתה הוא צריך למצוא את השם הזעיר המשורבט על השטר. המדריכות יודעות את שמות האישים, לא יותר מזה. "מי זה בכלל המשה שרת הזה?", שואל אחד הילדים. המדריכה מסמיקה: אין לה מושג קלוש.

"ילדים צריכים לדעת לצרוך נכון"

"הפעילות הזאת היא שיעור לחיים", אומרת סימה כהן, מנהלת המתנ"ס בנתיבות שבו מתנהלת הקייטנה. "הילדים משפיעים על הרבה מהחלטות הקנייה של ההורים שלהם, הם קונים אתם בסופר ומבקשים שיקנו להם דברים, והגדולים כבר מתחילים לצאת לבלות ולצרוך בעצמם. הם צריכים לדעת לעשות השוואת מחירים, לחלק ולחשב את הכסף שלהם ולא לקנות כל דבר שבא להם. הפעילות היא על קצה המזלג, אבל הם נחשפים לתוכן נורא חשוב".

את חיה בשלום עם העובדה שדווקא פעילות כזאת נעשית בחסות של בנק, שזה אחד הגופים שהכי דורסים את הצרכן ושהכי צריך ללמד להיזהר ממנו?

"אני לא מקבלת את הגישה הזאת, שהבנק הוא גוף חמדני שלוקח לנו כסף. אני חושבת שכל שיתוף פעולה הוא מבורך, ושצריך ללמד את הילדים להתנהל יחד עם הבנק ולא נגדו. מי שמתנהל פיננסית נכון, הבנק עוזר לו ומועיל לו. הבנקאים מבינים בצרכנות ובכסף יותר מכולנו. הילדים פוגשים את החומרים שמגיעים מהבנק וגם את הבכירים מהבנק שבאים לבקר".

יום הפעילות, שאת מערכי השיעור שלו הכינו עובדים ממערך ההדרכה של הבנק, מתחיל בשוק קח-תן, בדומה לזה שנערך בקייטנות רבות: הילדים מביאים מהבית חפצים ומוצרים שנמאסו עליהם, מבובות ישנות ועד ספרים לפעוטות, ומקימים דוכנים שבהם הם "מוכרים" אותם לילדים אחרים. המדריכות מחלקות לכל ילד סכום מסויים של "כסף" פיקטיבי, והוא "קונה" בו מה שהוא רוצה ולוקח לביתו.

כמה ילדים יצירתיים הכינו מוצרים בעצמם: מחזיקי מפתחות ושלטי "כאן גרים בכיף" לדלת הבית. "רק היום, בובת ספיידרמן איכותית בשני שקל, רק היום!", צועקים הבאסטיונרים הקטנים בקול מחריש אוזניים. "תספור, תספור כמה כסף עשינו", קורא אחד מהם לשותפו. ההתלהבות גדולה, גם הילדים הגדולים והבעייתיים ביותר נסחפים אחרי כוחות השוק.

"חינוך צרכני של הבנק? זה ניגוד אינטרסים"

חינוך לצרכנות ולצרכנות פיננסית הם חלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר במדינות רבות בחו"ל, ובמערכת החינוך. גם במשרד האוצר ובנק ישראל, מדברים כבר כמה שנים על הצורך בתוכנית כזאת גם בארץ. בשנת 2008 החל פיילוט ראשון של 135 דקות בשנה של חינוך פיננסי, כחלק מתוכניות כישורי החיים.

בשנת הלימודים האחרונה החל פיילוט רחב יותר של 30 שעות שנתיות לכיתות י' ב-30 בתי ספר. הילדים לומדים לנהל תקציב אישי ולחסוך ולהשקיע. בנוסף, יש שיעורים בנושא חוקים הצרכניים וצפייה ביקורתית בפרסומות. בשנה הבאה התוכנית תורחב ל-250 בתי ספר, ובתוך שנתיים מהיום היא אמורה להגיע לכיתות י' בכל בתי הספר.

"ועדת בכר העבירה את האחריות לניהול הכלכלי מהמדינה אל האדם הפרטי", אומרת המפקחת הארצית על מדעי החברה במשרד החינוך, דניאלה פרידמן. "כשאני התחלתי את החיים בשוק העבודה, כל ההחלטות על הפנסיה שלי, למשל, היו של המדינה. היום כל עובד צריך לבחור לעצמו קרן פנסיה".

מה זה קשור לילדים?

"אני מדברת עם הילדים על נושאים שרלוונטיים לחיים שלהם, לא על פנסיה ולא על משכנתא. על ההחלטות שנער צריך לקבל כשהוא קונה מכשיר סלולרי, למשל. על השאלות שהוא צריך לשאול, האינפורמציה שהוא צריך לאסוף, את החוקים שמגנים עליו, איך לקרוא את החוזה שהוא עושה עם החברה ואיך להיזהר מהפרסומות שלה".

זה עובד?

"אני מקווה שכן. אנשים עושים הרבה החלטות צרכניות מוטעות, קונים הרבה דברים שיכלו לשלם עליהם פחות, וכדאי לתת להם מגיל צעיר כלים בנושאים הללו, לפני שהרגלי הצריכה שלהם מתגבשים".

זה נראה לך ראוי שבנק יעביר תכנים כאלה?

"אני לא אחראית על הקייטנות. אנחנו לא מכניסים לבתי הספר תכנים שיש בהם ניגוד אינטרסים".

"כי זה סוג של פרסומת סמויה".

"החשיבה הפיננסית מתעצבת בילדות"

"הפעילות בקייטנות היא התנסות נחמדה, שנותנת מושג על קצה-קצה-המזלג בצרכנות", אומר גיל אורלי, בעל חברה המעבירה סדנאות בכלכלת המשפחה (ובעל טור ב-ynet). "זה נחמד, זה יופי, אבל זה עולם תוכן שחייב להיות גם בבית הספר".

אורלי מעביר תכנים של צרכנות פיננסית לילדים בסדנאות שהוא עורך למשפחות, באמצעות משחקים והדמיות. "הקניית חשיבה פיננסית בילדות היא ממש דבר אקוטי", הוא טוען. "זה הגיל שבו החשיבה הפיננסית שלנו מתעצבת".

"קח לדוגמא שתי ילדות בנות 12 במשפחות שאני מעביר להם סדנא. אחת יודעת את המחירים בסופר, וכשהיא עושה קניות היא עוברת בין שני סופרים שונים כדי לחסוך. כשההורים שלה קונים קורנפלקס יקר מדי, היא אומרת, מה זאת ההשתוללות הזאת. השנייה, כמו רוב הילדים, עסוקה בדרישות: למה לא קניתם את זה ואת ההוא, ולמה המקרר ריק, כלומר, לא מלא בבקבוקים של קוקה-קולה".

לדבריו, "מה שחשוב בחינוך צרכני הם העקרונות, להבין שכסף זה עניין של בחירה, להבין שמשאבים מוגבלים וצריך תמיד לבחור ביניהם, להבין שהדרך לעשות כסף היא לא עבודה קשה, להשוות את מה שיש לי למה שיש לי ולא למה שיש למישהו אחר".

"מחאת האוהלים - חשיבה צרכנית בוגרת"

התקופה הנוכחית היא, לכאורה, הזמן הנכון ביותר להנהגת חינוך לצרכנות נבונה: המחירים עולים, משפחות מתקשות לעמוד בעומס, המודעות של ההורים לעוולות צרכניים, ממחיר הקוטג' ועד מבנה המשכנתא, גבוהה מאי-פעם – והילדים ממשיכים לדרוש בזבוזים בלי חשבון.

אבל חלק מהפעילים במאהלי המחאה נוטים לסלוד מחינוך כזה ולטעון שחינוך כזה הוא דרך לדכא מחאה חברתית: ללמד את העני שהוא צריך להסתפק במועט ולא להתלונן על מה שיש לו. בוודאי ובוודאי כשהמחנך הוא בנק.

אורלי אינו מסכים עם הגישה הזאת. "אני מזדהה עם מחאת האוהלים בכל לבי", הוא אומר. "דווקא בגלל זה אני מאמין בצרכנות פיננסית. ברמה האישית, זה נכון שחלק מהמצוקה הכלכלית שצפה כיום מעל פני השטח נובעת מהתנהלות פיננסית לא נכונה. יש לא מעט אנשים שנקלעו מצוקה בגלל שהם קונים בלי חשבון, בגלל שהם לקחו משכנתא ענקית שגדולה עליהם או בגלל שהם לא יצרו לעצמם אפיק חיסכון טוב.

"אבל ברמה החברתית, יש המון אנשים שעובדים קשה והם עדיין עניים, לא בגלל התנהלות לא נכונה שלהם, אלא בגלל חלוקה נבזית ושערורייתית של המשאבים. יש יותר מדי אנשים שפשוט אין להם, לא משנה איך הם יתכננו ויחלקו את התקציב שלהם, הוא מוגבל.

"חינוך צרכני נכון צריך דווקא לדחוף אנשים למחות ולהיאבק על הזכויות שלהם, כמו שקורה עכשיו סוף-סוף. האוהלים וההפגנות הם המשך ישיר למחאת הקוטג' וכל זה נולד מחשיבה צרכנית בוגרת ובריאה. לא לתת לגופים המסחריים הגדולים לדפוק אותם ולא לאף אחד".

• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות