איפה, איפה הן? הנשים מחוץ לתפקידי המפתח

עצמי את העיניים ודמייני עולם שבו ראש הממשלה אשה, הנשיאה אשה, הרמטכ"ל אשה והמפכ"ל אשה. יש 30 שרים בממשלה וכמעט כולן נשים. בטלוויזיה את צופה בנשות תקשורת מבוגרות, מכובדות ומצליחות. כאשר את הולכת לראיון עבודה - מראיינת אותך אשה. הבוסית שלך אשה.  

איך את מרגישה בעולם כזה?

ללא צורך להתנצל או להסביר את עצמו, ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליח לשבור שני שיאים לפחות עם הרכבת הממשלה הנוכחית: הראשון בהגדלת מספר השרים לשלושים; והשני במיזעור מספר השרות, המצומק גם כך, לשתיים בלבד, ואף הן שובצו לתיקים הנחשבים זוטרים יחסית. באתר הכנסת הגדילו לעשות וסימנו בצבע בוורוד את הח"כיות ובכחול את הח"כים. נחשו מהו הצבע השולט בעמוד...

יצוג הנשים בכנסת הנוכחית טיפס לשיא של 20% (24 ח"כיות, המכהנות לצד 96 ח"כים) וזאת הרבה בזכות הסיעות קדימה וישראל ביתנו, בהן שליש מח"כ הן נשים. סיעות המושכות את הסטטיסטיקה הזו לקרקעית הן אלה שלא נתנו דריסת רגל ולו לאישה אחת: ש"ס, יהדות התורה, האיחוד הלאומי, הבית היהודי, חד"ש, רע"מ-תע"ל. עד לפני ארבעה חודשים גם מרצ השתייכה לרשימת הבושה הזו.

בראש מככבת ש"ס, לא רק מכיוון שהיא הסיעה הגדולה והחזקה ביותר מבין הסיעות הנ"ל וגם לא רק מכיוון שסיעה זו מצפצפת על זכות היסוד של אשה אזרחית להיבחר למוסדות המפלגה (גם סיעת יהדות התורה מצליחה להמשיך ולהתנהל בשקט מטריד באופן זה). ש"ס זכו ביושר בתואר המפוקפק של הדרת נשים מהכנסת בעיקר בגין הצלחתם לסנדל לפני שנה בדיוק את החוק "עידוד ייצוג לשני המינים".

לפי הצעת החוק, המקודמת ע"י עמותת כ"ן בעקשנות ראויה מזה עשור, יוענק תגמול כספי למפלגה שבסיעתה 35% נשים (נכון להיום אף מפלגה לא היתה זכאית לתגמול זה). במושב הקיץ האחרון ההצעה עברה בוועדת שרים לענייני

 חקיקה ונחסמה בערר של ש"ס. מיכל יודין, יו"ר עמותת כ"ן, אומרת כי "הדמוקרטיה הגדולה ביותר בכל העולם – ארה"ב - והדמוקרטיה הקטנה בעולם – ישראל - נמצאות בפיגור עצום בייצוג נשים, כי בדמוקרטיות הללו החוק לא מצליח לעבור".

קיימת הסכמה כי לא צריך לבחור באשה רק בשל היותה אשה, אלא בשל התכונות שהופכות אותה לראויה להיבחר ולשרת את ציבור בוחריה. עם זאת, אשה ראויה וגבר ראוי בעלי נתונים זהים לא עומדים מאחורי קו זינוק זהה. הגבר מקדים את האשה בכמה צעדים רק מעצם היותו גבר ולשם כך דרושה ההעדפה המתקנת. לאחר שהחברה תהיה שוויונית לא יהיה עוד צורך בשריון מקומות לנשים או בהעדפה מתקנת. הצעת החוק של עמותת כ"ן מתייחסת לכך וקובעת כי תוקפו של החוק יפקע ביום שבו יהיה יצוג של 40% נשים בכנסת.

יש שיטענו כי עקב "טבען של הנשים" עדיף שתתעסקנה בנושאים הקשורים לחינוך, רווחה, בריאות, איכות סביבה וכיוצ"ב. נושאים אלו הם לחם יומם של

 ראשי הרשויות בשלטון המקומי, ואף על פי כן נשים מודרות גם משם. עובדה בלתי נתפסת שכיום אחוז הנשים העומדות בראש רשות מקומיות עומד על פחות מ-2% (וליתר דיוק 5 נשים מתוך 255 ראשי רשויות). מתוך כלל חברי המועצות השונים, 88% הם גברים. בהמשך לנתון זה ישנה קריאה של חברות מועצה רבות להתאים את התפקיד אל חיי משפחה, כגון התאמת זמני הפגישות הנערכות בערבים, החזר הוצאות על שמרטפות ובעיקר להביא לכך שישולם שכר על התפקיד, כדי שיותר נשים – ובעיקר אמהות - תוכלנה להרשות לעצמן לאיישו.

גברים מאיישים כ-75% מהמשרות הבכירות במגזר הציבורי, על אף שהם מיעוט בקרב כלל העובדים שם (כשליש בלבד). בהמשך לכך לא מפתיע לקרוא את יתר הנתונים שמפרסם מרכז המידע והמחקר של הכנסת בנושא יצוג הולם לנשים, כגון העובדה ששיעור הנשים בדירקטוריונים של החברות הציבוריות עומד על כ-17% בלבד.

תקרת הזכוכית, מחסום הבטון

אל מול כל הנתונים הללו, תמיד תהיה האשה התמה שתעלה את "מיתוס גולדה מאיר", לפיו לפני ארבעים שנה היתה לנו ראש ממשלה אשה ומכאן שמי שבאמת רוצה יכולה לטפס למעלה. האמת המרה היא שזהו מיתוס בלבד ולא כל מי שרוצה או ראויה גם יכולה. בפני נשים עומדים חסמים משמעותיים – חלקם אינם נראים לעין ומכונים "תקרת הזכוכית" וחלקם נראים לעין ומכונים "תקרת הבטון". אפילו ציפי לבני, שכל חייה טיפסה מתפקיד בכיר אחד למשנהו, הודתה שגם היא התעוררה בוקר אחד וראשה נחבט חזק בתקרת הזכוכית.

קצרה כאן היריעה מכדי לצבוע ולחשוף את תקרת הזכוכית. בקצרה נאמר שהיא מגלמת מאחוריה חסמים כגון לחץ חברתי לפיו על אשה להקדיש זמנה לביתה ולילדיה ופחות לפעילות ציבורית (בין אם הם מגיעים מהמשפחה, מהחברה הטובה, מהפרסומות בתקשורת או ממקום העבודה עצמו).

תקרת הבטון מתייחסת למחסומים האורתודוקסי, המיליטריסטי והכלכלי. המחסום האורתודוקסי קורא לנשים להמנע מתפקידים ציבוריים, באמתלה ש"כבודה של בת מלך פנימה" (אגב, בטקסט המקורי הכוונה היא בכלל להכנסת מזוודותיה של הנסיכה לתוך הבית).

המחסום המיליטריסטי - במדינת ישראל אשה לעולם לא תהיה רמטכ"ל, ובמדינתנו יש מצנח זהב מתפקידים בכירים בצבא אל תפקידים בכירים במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי.

במחסום הכלכלי נחבטת כל אשה שהחליטה לטפס, הצליחה לעבור את יתר המחסומים ואז מגלה כי על מנת להמשיך להתקדם עליה לגייס כסף. לרוב הנשים אין את הכסף הזה, וכאן המקום להזכיר כי השכר הממוצע של אשה נמוך

 בכשליש מזה של הגבר (לפי סקר ההכנסות שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2007).

בארה"ב, ששם קמפיין במערכת בחירות עולה מיליוני דולרים, הוקמה לפני כ-25 שנה קרן "אמילי'ס ליסט" שתומכת כלכלית ומקדמת נשים מועמדות מהמחנה הדמוקרטי. אין ספק שיסוד קרן כזו בישראל תקדם אותנו צעד משמעותי קדימה.

עשייה למען יצוג הולם לנשים ונושאים מגדריים נוספים תוצג בכנס ראשון מסוגו שייערך בכנסת מטעם מתפקדות הלובי לשוויון בין המינים. זו הזדמנות נפלאה גם להגיע לסיור מודרך בכנסת וגם לשמוע על חקיקה מגדרית ישירות מפי יו"ר האופוזיציה ח"כ ציפי לבני וח"כ: יואל חסון, אורית זוארץ ושלמה מולה. הכנס יערך ביום שני 1.8.2011 בחדר מבקר המדינה בכנסת ישראל בירושלים, החל מהשעה 16:00. יש צורך בהרשמה מוקדמת באתר מתפקדות.  

יש לי חלום, שיום אחד כולנו נפקח עיניים נוכח חזונו של הרצל שכתב בספרו אלטנוילד "בחברה החדשה שלנו לנשים יש שוויון זכויות מלא. ... זכות הנשים לבחור ולהיבחר מובנת אצלנו מאליה."

(מתוך "אלטנוילד", 1902)

לילי בן עמי, מרצה בפני מתבגרות/ים ומבוגרות/ים, כותבת תוכניות לימודים, רכזת מגדר באוניברסיטה העברית ומייסדת "מתפקדות - הלובי לשוויון בין המינים ". לטורים הקודמים לחצו כאן.