נתניהו, הפרטת הקרקעות תעמיק את הפערים

בהפגנה הגדולה שהתקיימה במוצאי שבת ברחבת מוזיאון תל אביב, פגשתי בחור צעיר נושא שלט הקורא לביטול הרפורמה המתוכננת במינהל מקרקעי ישראל. שאלתי אותו מדוע לדעתו יש לבטל את הרפורמה, שכן מבטיחים לנו שהיא זו שתביא לפתרון הבעיה. ובכן אני חייב לומר כי הרגשתי שעלי להצטרף ולשאת שלט כזה גם אני.

מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet

בשבוע שעבר, ניתחתי מעל עמודים אלה את משבר הדיור והצבעתי על הפתרון המרכזי – שחרור ואישור תכניות בנייה רחבות היקף, "התקועות" בוועדות התכנון הסטטוטוריות. חלק גדול מבין התכניות ה"תקועות" הללו, הן תוכניות מטעם מינהל מקרקעי ישראל וביוזמתו.

עם זאת, הרפורמה בעניין קרקעות הלאום, המוצעת על ידי הממשלה, לא זו בלבד שלא תקל על מצוקת הדיור אלא תחריף אותה. מינהל מקרקעי ישראל, אכן זקוק לשינוי ארגוני והתייעלות, אך העיקרון שקרקע הלאום מצויה בידי הממשלה, חייב להישמר.

סחבת אינסופית בוועדות

ראש הממשלה, כמה שרים וכן כתבים ופרשנים בעלי אוריינטציה קפיטליסטית במיוחד, חוזרים וטוענים כי הסיבה לעליית מחירי הדיור היא רצונו של מינהל מקרקעי ישראל לשמור על הקרקע ולהפיק רווחים גדולים ככל האפשר.

כמי שמכיר את כל ראשי מינהל מקרקעי ישראל ואת כל פקידיו הבכירים ב-30 השנים האחרונות, אני יכול לקבוע באופן חד משמעי, שלאיש מהם אין ולא הייתה, אג'נדה לשמור את קרקעות המינהל ולהימנע משווקן. אף שחלק מתפקידם הוא להגדיל את הכנסות המדינה בגין מכירת קרקע - לא זו מטרתם העיקרית, וראוי לזכור זאת.

במשך עשרות שנים המינהל עשה ועושה מאמצים גדולים במטרה לקדם תכנוני קרקעות ולשווקן. הסיבה להיקפי השיווק המצומצמים נעוצה אך ורק בכך שהתוכניות הסטטוטוריות לקרקעות אלה לא מקבלות תוקף ונתונות לסחבת אינסופית בוועדות התכנון של הרשויות המקומיות ושל משרד הפנים - וחלקן הגדול נדחה וכלל לא מקבל אישור.

אם חלילה, הרפורמה המוצעת תקודם, הרי שהקרקעות יעברו לבעלות פרטית, והתנהגות בעלי הקרקע החדשים תהיה על פי השיקולים הכלכליים שלהם ולא על פי שיקולים לאומיים וציבוריים.

החשש: הגברת הלחצים

המכשיר העיקרי הקיים בידי המדינה, להשפיע על מחירי הדיור ולגרום ליציבות בשוק, הוא מכשיר שיווק קרקעות הלאום. הפרטה של קרקעות המדינה תמנע מהממשלה את היכולת שיש לה היום לווסת את שיווק הקרקעות ובעיתות משבר "להציף" את השוק בקרקע, ובכך למתן עליית מחירים.

כך למשל נהגה הממשלה באמצעות משרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל בשנות ה-80, כאשר נבנו השכונות הגדולות בירושלים, וכך נהגה הממשלה בשנות ה-90 כאשר  נבנתה העיר מודיעין וקודמו שכונות הבנייה הגדולות, בין היתר, בראשון לציון ואשדוד.

העברת הקרקע בלתי מתוכננת לידיים פרטיות, תגרום להעשרת גורמים ספקולטיביים בדרכים שמערכות כאלה מתנהלות. מחזיקי הקרקע הפרטיים - באופן טבעי ולגיטימי - יקבעו מתי והיכן ובאיזה קצב לשווק את הקרקע, תוך ניסיון לשווק בעיתוי בו המחיר יהיה גבוה ככל האפשר.

גם לעניין שמירת השטחים הפתוחים והשיקולים הסביבתיים הכוללים יגרם נזק רב. הסיבות העיקריות לאי מתן אישורי בנייה לקרקעות שמינהל מקרקעי ישראל תכנן, נעוצה ברצון לשמור על שטחים פתוחים ושיקולים סביבתיים אחרים. העברת הקרקע לידיים פרטיות תגביר את הלחצים לאישור פרויקטים גם במקומות שאכן אין לאשר בנייה.

המחדל האמיתי - המערכת התכנונית

הפתרון אם כן, הוא ברה-ארגון של מינהל מקרקעי ישראל, תוך שמירה על הקרקע בבעלות המדינה והתמקדות בהתמודדות עם הבעיה במקום שם היא נמצאת ושם נמצא פתרונה, כלומר בתכנון הסטטוטורי.

המחדל האמיתי הוא של המערכת התכנונית, עליה מופקד משרד הפנים. הפתרון הוא שינוי המדיניות של וועדות התכנון המקומיות, המחוזיות והארציות ואישור ומתן תוקף לעשרות רבות של תכניות גדולות על קרקעות מדינה, אלה שנדחו בעבר ואלה שנמצאות בדיונים כאחד.

בהתמלא התנאי הזה, ניתן יהיה לשווק באופן מיידי את הקרקעות תוך הכתבת לוח זמנים לביצוע אשר ילווה בסנקציות לאי עמידה בלוח זמנים זה. דרך זו נוסתה בעבר בהצלחה לא מבוטלת וראוי ללמוד מן הניסיון המוצלח של האצת הבניה בתחילת שנות ה-90, שהביא לבניה מסיבית ולקליטת מיליון עולים חדשים ולייצוב המחירים.

הכותב כיהן כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון וניהל את הקמת העיר מודיעין. כיום מנהל משרד לניהול פרויקטים בתחום הבנייה והתשתיות