ברוכים הבאים: אולימפיאדת תל אביב 2048
אצטדיון לוזון בר"ג, אלכס גלעדי ג'וניור ביציע ודנה אינטרנשיונל שרה את ההמנון המחודש. אורן אהרוני חלם בהקיץ והתעורר לשיפוץ נוסף ברחוב ז'בוטינסקי
אור ליום ראשון ,התאריך 4.8.2048, והנה זה מגיע - האולימפיאדה בישראל. כן, זו לא טעות רבותיי, האולימפיאדה בכחול-לבן הגיעה לתל אביב. לאחר לחצים רבים של חרדים והפגנות ענק, הוחלט, אחרי מאות שנים, להזיז את טקס הפתיחה ליום ראשון. 100 שנות מדינה חלפו וגם אלינו האולימפיאדה הגיעה.
בדרכי לאצטדיון 'לוזון' החדש ברמת גן, אני עוד נזכר ברגע ההכרזה לפני 7 שנים. איך מדינה שלמה הייתה על הרגלים כאשר נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי החדש, מר אלכס גלעדי ג'וניור, הוציא את המעטפה ועליה רשום "ISRAEL".
מאז הכרזת המדינה, החגיגות של מכבי ת"א ביורוליג וזכייתה שנה קודם לכן של מכבי חיפה בליגת האלופות, לא היתה כזו שמחה. אנשים רקדו ברחובות כאילו אין מחר ומחברת ההמנון החדש, דנה אינטרנשיונל, יצאה בעיבוד חדש לרגל המאורע לשיר 'פטה מורגנה'.
ופתאום הספירה לאחור: עשר, תשע, שמונה, שבע, שש ו...חושך מצרים. באמצע הספירה לאחור, הפסקת חשמל באצטדיון 'לוזון' החדש. מה קרה? בסך הכול כמה פיוזים נשרפו, אבל לא לדאוג אט-אט האור מתחיל לחזור בחזרה, כאשר לקחי העבר נלמדו. הפעם דאגו לגנרטורים.
סוף סוף, אחרי כל העיכובים, הטקס יצא לדרך. דרך נופי ישראל, התרבות, הריקודים המסורתיים וההכרזה על פתיחת המשחקיים האולימפיים מפי נשיא המדינה שמעון פרס. המופע היה מרשים, בניצוחם של הכיאוגרף, דני לוי (נכדו של גברי, איך לא) ובנות הסטודיו לריקוד של עינב פולישוק (הבת של...).
יום למחרת באייפדים, הביקורת היללה ושיבחה את הטקס המרהיב, ויש הטוענים שהאולימפיאדה הבאה בטהרן לא תוכל להגיע לסטנדרטים הללו.
באולימפיאדה עצמה ייצגו את ישראל 300 ספורטאים שבין הבולטים היו: נדב אבוטבול (טניס חופים. או בשמו הישראלי "מטקות"), אורטל חתואל (סייף, כמובן), ניר סטריק באולימפיאדה החמישית שלו (קליעה) ודינה אברבוך בקפיצה במוט.
ואז התעוררתי מהחלום. אנחנו ב-2011. את הרכבת הקלה עדין בונים ואת רחוב ז'בוטינסקי משפצים בפעם החמישים. ה"קופסא" ו"וינטר" עדין קיימים ועל מגרשים חדשים בחיפה, פתח תקווה ובאר שבע עדיין חולמים.
הבריכה האולימפית החדשה בווינגיט עדיין תקועה בשלבי הבניה, על אירוח אליפות העולם בכלל לא מדברים ובגלל חוסר מזומנים, השלום עם הפלסטינאים עדיין נראה רחוק. אז לחלום זה תמיד מותר, אבל מי יודע אולי עם קצת יוזמה ויכולות, החלום בעוד 37 שנים יוכל להפוך למציאות.
לפנייה לכתב/ת 
הלפיד האולימפי
צילום: רויטרס
מומלצים
