צריך להביא עוד ילדים כדי לקבל סיוע?

אדוני ראש הממשלה, תשמע את הסיפור שלי. עם כל הכבוד, אל תדאג רק לסטודנטים ואל תשאיר את האמהות החד-הוריות ואת נזקקי הדיור הציבורי מאחור.

אני ויקי וענונו, בת 32, אם חד-הורית לילדה בת שנתיים וחצי, מהקטמונים, ומתגוררת כיום "במאהל אין ברירה" מול הקונסוליה האמריקנית בירושלים. המאהל מאכלס עוד מספר נשים חד-הוריות, והסיפור שלי הוא סיפור של עוד הרבה נשים סביבי במאהל ובשכונה. אולי הוא יסביר שהמחאה שאנחנו משתתפים בה לא קשורה לפינוק.

נתניהו הצהיר: נפתח את הפקק, זה יוסיף 50 אלף דירות

מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet

מדברים על זה בפורום מחאת האוהלים

לפני כארבע שנים חליתי ולא יכולתי לעבוד כשנה וחצי. על אף שזכיתי להכרה רפואית במצבי, לא קיבלתי סיוע או מענה כלכלי משום גורם רווחה ונכנסתי לחובות. בסיום התקופה הזאת הזאת קיבלתי במתנה את בתי היחידה. זה נתן לי כוחות ויצאתי לעבוד. מאז אני מטפלת בקשישים וכאם חד-הורית לא יכולה לעבוד משרה מלאה, כך שבסוך החודש אני משתכרת 2,000 שקלים בלבד.

בשל מצבי הכלכלי גרתי בשנים האחרונות אצל בת משפחה בדירה קטנה וצפופה. התנאים היו לא פשוטים, ועלו גם מתיחויות שנבעו מהצפיפות וממצב כלכלי קשה, שלא לדבר על חוסר הפרטיות. בתנאים הללו רציתי לעזוב את הדירה וסוף סוף לגור במקום שבו אוכל לפתח חיים אישיים ולגדל את בתי בתנאים שמגיעים לכל ילד.

אני מסתכלת סביבי בשכונה ושומעת סיפורים אפילו קשים משלי. גם במקרים הללו, האנשים לא מקבלים דירה מעמידר. בעבר פניתי לעמידר ואמרו לי "תביאי עוד שניים-שלושה ילדים ואז אולי תהיי זכאית". חשבתי לעצמי "איזו מין תשובה זאת?" ברור שבמצב הכלכלי שלי אני לא יכולה להביא עוד ילדים. מאז בכלל לא טרחתי לפנות לעמידר בבקשת סיוע.

במצב הנוכחי, אני לא יכולה לשכור שום דירה ולהתקיים. אני לא מקבלת קצבה או סיוע כלשהו מהמדינה. וככל שהילדה גדלה, הצרכים גדלים והפתרון הזמני שמצאתי הופך ללא הגיוני. נלחמנו פה בצבא ואנחנו רוצים להישאר במדינה שלנו שגדלנו בה ואנו אוהבים אותה. ראוי שהמדינה לא תגרום לאנשים כמוני להגיע לחרפה, גם כדי שהפשע יירד ובעיות חברתיות יצטמצמו.

אני פה ב"מאהל אין ברירה" כדי לומר לממשלה ולכל הפוליטיקאים באשר הם שצריך להפסיק את ההטבות לעשירים על חשבון העניים. אמנם אנחנו חסרי יכולת ואמצעים, אבל יש לנו רגשות וצרכים ואנחנו דורשים לחיות בכבוד. אני אמא שרוצה לתת לילדה שלה הכל: אהבה, חום, חינוך וסיכוי להצלחה וחיים טובים. איך אפשר לעשות את זה בלי דיור נורמלי וכשכל הזמן צריך רק לשרוד?

שמעתי את ראש הממשלה מציע הטבות לסטודנטים בנייה של מעונות. אולי ככה הוא חושב להוריד אותם מהמאבק למען הדיור בלי לפתור את הבעיה לשכבות החלשות. למה אני אשמה? כי שלא נולדתי להורים מבוססים, אלא להורים שעלו ממצרים וממרוקו בלי פרוטה ובלי לדעת את השפה נאבקו לקיים אותנו? לכן גם לא יכלו לשלוח אותי לאוניברסיטה. מדוע אני לא זכאית לאותה תמיכה מהממשלה?

אני חוששת שגם אני לא אוכל לשלוח את בתי לאוניברסיטה כדי שיתאפשר לה להתקדם בחיים. חלק מהאחריות של הממשלה זה לדאוג גם לחינוך טוב על מנת שלא ננציח עוד דור בלי כלים להסתדר כלכלית. אבל עם כל הכבוד להשכלה ולסטודנטים והפעילים שתומכים בנו, אני מבקשת מהממשלה שוויון זכויות בלי הבדלי תואר, דת ולאום. שוויון לאדם באשר הוא אדם. ואני קוראת לממשלה לא להציע פתרון שישאיר אנשים מסויימים מאחורה, בטח לא את המשפחות החד-הוריות שסובלות מקשיים מיוחדים.

ויקי וענונו היא דיירת ב"מאהל אין ברירה" בירושלים ואם חד-הורית

גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא מחאת הדיור ומאבק המתמחים: opinions@y-i.co.il