ספרים וטיולים על הסכין

לבחור רק חמישה מקומות זאת משימה קשה בשבילי, כי הארץ קטנה אך גדולה ונופים בה הרבה ומקומות אהובים עלי - יש בה המון. אלו מקומות מעצבי אישיות שהפכו עם הזמן לנוף הפנימי שלי ולהשראה לכתיבה, גם כשהכתיבה לא עוסקת בהם.

הומור ופליאה על ארצינו הקטנטונת (עטיפת הספר)

ירושלים: "מסע תענוגות בארץ הקודש", מאת מארק טוויין

ההליכה בסמטאות ירושלים העתיקה, כמוה כהליכה במבוכי האין סוף. פיתוליה, ממצאיה, מגוון הדתות, הכותל, הר הבית, כיפת הסלע, כנסיית הקבר - כל אלו מדגישים את עוצמת הקדושה באוויר, ואת התחושה שתחת רגליי קבורים עדיין תגליות שמחכות ליומן מסע. התחושה הזו מעלה את השאלה למה באמת הכל התחיל דווקא כאן, והאם אפשר היה אחרת, ואיזה תסריט היה לאנושות אם לא התסריט הזה?

מארק טוויין שיצא למסע בארץ ישראל בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19, הוציא עם שובו מהמסע את הספר "מסע תענוגות בארץ הקודש" - בו הוא מתאר בהומור ופליאה את ארץ הקודש, שאינה עונה לתיאורים רבי ההוד אותם שמע לפני צאתו. כך הוא מתאר את ירושלים בין החומות:

ועל כיפת הסלע ועל יכולתו המוגבלת של המתבונן להכיל הוא כותב: "מיותר מבחינתי לספר על היופי המופלא ועל החן האצילי והסימטריה המשובחת שהקנו למסגד זה את תהילתו - מפני שלא ראיתי אותם באמת. אינך יכול להבחין בדברים כאלה. במבט חטוף-לעיתים קרובות אינך מגלה כמה באמת יפה היא אישה יפה באמת, אלא לאחר היכרות ארוכה איתה, ואותו כלל חל גם על מפלי הניאגרה, על הרים נשגבים ועל מסגדים - על מסגדים בייחוד".

ראש פינה הישנה: "גיא אוני", מאת שולמית לפיד

ראש פינה הוא יישוב עם קסם מיוחד, בעיקר בגלל הראשוניות שבו ותחושת העיקשות שמורגשת בכל פינה וסיפור. "גיא אוני" מדבר על להיאחז על ההר בפתחו של הנחל, מעל נופו המשגע של עמק החולה על אף הקשיים: המלריה, החום והרעב - ולהאמין שיום יבוא והמקום יהיה כמו האבן בראש הפינה של המבנה. יש מקומות כאלו שנותנים לי תחושה של שייכות, כזו היא ראש פינה. שולמית לפיד כותבת בספרה "גיא אוני" על תחושת השייכות של פניה, גיבורת הסיפור, אף על פי שהיא לא בת המקום והארץ ועל השייכות המובנת מעליה:

צפת העתיקה: "עיר קסומה", מאת יהושע בר-יוסף

מופע מרתק של דמויות משיחיות, חולמות, זוהרות מהגילוי שבסודות הקבלה, מתקיים בצפת העתיקה. השיטוט בסמטאות, בבתים ובבתי הכנסת הוא גם שיטוט בעולם האותיות, האותות, הניסים, החזיונות, האומנות והניגון. כאן לכל יש משמעות. שניים מרחפים מעל העיר ושומרים עליה כמו כיפת מגן: רבי שמעון בר יוחאי, והאר"י. את קבריהם ואת קברי הצדיקים האחרים שסביב העיר פוקדים ביראה והתמסרות גדולה. יש משהו ששובה אותי באהבה וברצון הבלתי מתפשר לומר תפילה מהלב.

יהושע בר-יוסף, בן העיר, יליד 1912, כתב על שלושה דורות בהווייתה של עיר הסוד והקבלה. וכך הוא כותב על צעיר בן צפת, חכם בתורה ורואה חזיונות:

"מלביש היה כל אחד מהם פרצוף מיוחד ותנועות מיוחדות, ומסתכל בעיניהם העמוקות הרחוקות ורואה בהן אספקלריית עצמו בעמדו מלא עונג של כמיהה ורטט של ציפייה בתפילה למרומים. שתי דמויות נתייחדו בדמיונו יחוד של בשר ודם: רבי שמעון-בר-יוחאי והאר"י. שניים אלה היו מופיעים בגן דמיונו..."

קרן נפתלי: "אישה בורחת מבשורה", מאת דוד גרוסמן

הליכה באוויר פתוח, מחוץ למקום יישוב כשהטבע חי וקיים ללא הפרעה - היא חוויה מנקה, מעצימה, מחדדת חושים, פותחת מחסומים. כזו שמאפשרת להסתכל על האסונות והצרות מהצד, ולהרגיש באיזה כוח וביטחון מנחם - שרק שטחים פתוחים מסוגלים לתת. כמו אצל הגיבורים של גרוסמן ב"אישה בורחת מבשורה", כשהגיבורים עולים אל אחד המקומות היפים ביותר בארץ לטעמי - קרן נפתלי:

"עושה לך טוב הטיול, היא אומרת" (עטיפת הספר) 

נחל צין: "בביתו במדבר", מאת מאיר שלו

אין עוצמה רבה יותר מהמדבר החשוף שאין בו כל כיסוי להתהדר בו, והוא מסרב לעטוף את עצמו בגלימת יער או חורש ואינו מקבל את המים אל קירבו. בכל פעם שיורד גשם המים ואדמת החרסית מקיימת בערוציו מופע עוצר נשימה, אנו מבינים שכוחו של המדבר גדול בהרבה מכוחותינו. המדבר הוא מופע אדמה שמספר על הזמן הרב שעבר ושעוד יעבור, על מה שהיה כאן הרבה לפנינו ויישאר הרבה אחרינו, על קטנות האדם במובן המענג של המילה.

המדבר של שלו הוא נופו של נחל צין

ואולי בכל נוף וחיים של אחרים אנחנו יכולים למצוא משהו מתולדותינו, כי הרי האדם הוא כמו ארץ גדולה רבת נופים, כדברי האר"י: "העולם אדם גדול, האדם עולם קטן".

איילת בר-מאיר (ילידת 1963) היא מדריכת טיולים, שגרה בכפר ורדים בגליל ופוסעת בין שביליו. לאחרונה פרסמה את ספרה הראשון בהוצאת אגם, "ימי הכלולות של ג'ואנה" - קובץ סיפורים הנע בין יישובים ומקומות ברחבי הגליל ופותח חלון אל מקומות ותרבויות שונים. 

רוצים לקרוא עוד כתבות על ספרים? היכנסו לכאן!