מסמל סקס לפרה חולבת. מורן אייזנשטיין הפכה לאמא

כשהגעתי לתל אביב, עוד בחורה מחיפה עם מזוודה אחת, 500 שקל וחלום, אף אחד לא טרח להגיד לי שלא פשוט להצליח. גם שנים אחר כך, כשהתחתנתי, אף אחד לא טרח להגיד לי שנישואין זה לא רק גן עדן. כשהייתי בהריון קיוויתי שזה יהיה אחרת ומישהו סוף סוף יגיד לי את האמת. אתם בטח מנחשים שזה לא קרה.

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

לשאוב או לא לשאוב? זו השאלה

למה אף אחד לא טרח לספר לי שלהיות אמא זה לא כזה פשוט ומהמם? בפנטזיות את יוצאת מבית החולים עם שמלה קצרה וסקסית, נעלי עקב שמתוכן מציצה רגל רכה ופרנץ' מהמם, שערך מתנפנף ברוח ואת לוקחת את התינוק ההורס שלך ללימוזינה לבנה ומפוארת, שותה קיר רויאל ואוכלת גבינת קמבבר בדרך אל האחוזה המפוארת שלך. ברקע מתנגן לו טום ג'ונס והתינוק מופעל על שקט. בבית המטפלת מקבלת את פנייך בחיוך, לוקחת את הילד לחדר המעוצב שלו ואילו את נכנסת לאמבטיה חמה, מלאה בקצף בניחוח פטצ'ולי.

במציאות אני קולטת את עצמי לפתע מנקרת בחדר הכביסה ומתעוררת לתוך קקי של תינוק צורח. הילד בוכה, רוצה ציצי, רעב - אבל לי אין חלב. פתאום אני קולטת ששאלת השאלות שלי באותו היום היא "לשאוב או לא לשאוב" ולא מבינה איך מבחורה שנחשבת די אטרקטיבית נהייתי ביום אחד פרה חולבת.

בדמיוני אני מצטרפת למחאה על מוצרי החלב ומכריזה מעל כל עריסה בבית ש"אין חלב! אין משאבה! אני לא מניקה!". אבל כמה רגעים אחר כך מעירה אותי המציאות, בדמותו של תינוק בוכה, ואני מביטה על הבית, ששום עוזרת מחייכת לא באה לסדר אותו, ונראה כמו לול תרנגולות שהרגע שחטו אותן.

בהריון. "קיוויתי שמישהו יגיד לי סוף סוף את האמת" (צילום: איה אייזנשטט)

מה רומנטי בראש שלו?

אחרי שסיימתי לסדר את הבית, שטפתי כלים, עשיתי כביסה, ניקיתי את הקקי של החתולים ונתתי בקבוק לילד הצורח אני  נוחתת בעייפות על הספה ומתחילה לבכות. אני מסתכלת סביבי ואומרת לעצמי ש"ילד זה ממש לא מה שהבטיחו לי". ואז, תוך כדי דמעות קורעות לב, אני מגיע אס.אמ.אס מבעלי: "אשתי, אני מביא אוכל. נעשה משהו רומנטי?". ובאופן מיידי הבכי גובר, ואליו מצטרפים גם גיהוקים סקסיים. מה רומנטי בראש שלו? מאיפה הגיע הדבר הזה עכשיו?

רגע לפני שאני שולחת לו בחזרה הודעה "אולי תביא גם איזה גלידה על הדרך? נראה לי שהתחת שלי לא גדל מספיק בזמן ההריון" אני מבינה שבכל זאת גם בעלי צריך תשומת לב. בכל זאת, אני 24 שעות סביב התינוק וזה אחרי תשעה חודשים שבהחלט יכולים להיכנס תחת ההגדרה תקופת יובש (מודה שעשיתי לו טובה והסכמתי לעשות לעתים נדירות סקס בזמן ההריון, וכשאני מסתכלת אחורה אני מבינה שהייתי צריכה להגיד לו תודה על כך שהוא היה בכלל מוכן לעשות אהבה עם היפופוטם).

אז עכשיו הכנסתי את עצמי גם לערב רומנטי ותוך כדי שליחת האס.אמ.אס ש"יש תוכנית" אני מחליטה לפשוט על ארון הבגדים במטרה למצוא משהו סקסי ואטרקטיבי ללבוש, כדי שבעלי יקבל אישה נשית במלוא מובן המילה - ממש כמו זו שאיתה הוא התחתן לפני שנה. אבל לצערי שום דבר סקסי לא עלה עליי. כל הבייבי דול'ס שעד לא מזמן ישבו עלי כמו הג'ינס של סמנתה פוקס בצעירותה נראו כמו בגד לבובת ברבי. וכך, במשך שעתיים פשוט הוצאתי את הכל מהארון במטרה למצוא משהו ובשיא הדיכאון התחננתי אליו שיזרוק לי איזה עצם, משהו שיישב עליי בסבבה.

אייזנשטיין בימים אחרים. "אני מבינה שגם בעלי צריך תשומת לב" (צילום: אביגיל עוזי)

ואז הייתה לי הארה: המחטב שלי! כבר לפני שנים נשבענו זה לזו ברגע של חולשה שאם אשמין אשים אותו עליי - ותסכימו איתי שאין יותר רגע של חולשה מזה. עכשיו דמיינו לכם את הסצנה הבא: בעודי מנסה להידחס בכל כוחי למחטב במידה סמול, הקטנצ'יק שוב התעורר בבכי וגם מכונת הכביסה סיימה לעבוד ומצטרפת למקהלה בצלצול רם - שלא אשכח לרגע להעביר למייבש. 

די! אין לי כוח יותר. אני רק רוצה לישון ומתחננת לקטנצ'יק שיירדם. "תהיה חמוד כדי שאימא תהיה עירנית בשביל אבא", אני מתחננת בפניו. "כדאי לך. יש סיכוי שנעשה לך עוד אחות בקרוב, כדי שאמא בכלל לא תוכל לחיות".

אני מנסה להרגיע אותו בנעימה רומנית שסבתא שלי אדלה עליה השלום הייתה שרה לי, אבל הילד בשלו והוא ממשיך לצרוח. שוב אני מחליפה לו חיתול וכאילו אין לי מספיק עניינים על הראש אני מגלה שנגמרו המגבונים ומאלתרת משהו באמצעות נייר מגבת מהמטבח. והוא? ממשיך לצרוח.

fuck me לא גר כאן יותר

בסופו של דבר אני נכנעת ומבינה שגם המחטב הכל יכול כבר כנראה לא ממש יכול

ושהערב לפחות אני לא אצליח למנוע מהבטן שלי להראות רזה ולא כמו שקית שוקו ששאבו ממנה את הטיפה האחרונה. אני זורקת על עצמי את הדבר היחיד שעולה עליי ונמצא בהישג יד (שבאופן אירוני מדובר בחולצה של בעלי, מידה xl, שכתוב עליה fuck me). אני כל כך רוצה לישון. איך אני אעמוד בערב רומנטי עכשיו?

השעה שבע וחצי בערב מגיעה ובעוד חצי שעה החצי השני שלי מגיע. עוד לא התלבשתי ואני מזיעה כמו כלב דלמטי. לפחות הקטנצ'יק סוף כל סוף נרגע ויש שקט. אני מקווה שאיכשהו הוא יאכל ויירדם ואני אספיק לשים על עצמי משהו, לסדר את השיער, להתאפר ולהתבשם - אבל נראה שלו יש תוכניות אחרות לגמרי. הוא מסתכל עליי, אני מסתכלת עליו בחזרה, כל כך טהור, מתוק וזעיר, הרי הוא רק רוצה אהבה. כל כך הרבה שנים קיוותי להתחתן ולגור בבית נורמלי והנה הגיע הייצור הקטן הזה, בקושי בן חודש וחצי, וזה ממש לא מה שחשבתי. הוא מנהל אותי, הכול סובב סביבו, ואני עייפה, רעבה, רק בא לי לשים ת'ראש על דיונה, לשתות איזה כוס קפה טוב. מה בסך הכל ביקשתי?

אתם בטח כבר מתארים לעצמכם איך הסאגה נגמרת. תוך כדי החלפת חיתול והאכלה הסנפתי את האוצר שלי, הבושם הכי יוקרתי על המדף, וכשאנחנו מחובקים כמו זוג מאוהבים נרדמנו. בשעה שמונה בעלי הגיע הביתה מהעבודה, כולו מחוייך, לבוש יפה ומלא באנרגיות טובות ובשקית מהטייק אווי של האוכל האהוב עליי, כשהוא מלא ציפייה לערב רומנטי וסקס פרוע עם אשתו, שרק לפני כמה ימים הופיעה בעיתון עם מכנסון קצר, כמו דוגמנית מהג'ורנל.

במקום זה הוא מצא אישה אישה ממורמרת, נוחרת קלות, מרוחה על הספה כשהיא לבושה בחולצה ענקית ספוגה בחלב עם הרישום fuck me - והבין ששום דבר כזה לא יקרה. בטח לא הערב.

מורן אייזנשטיין, שחקנית, סופרת ומקימת האתר "אימוש - מועדון האמהות הראשון בישראל ", נשואה לינאי ואמא של אריאל