"אני אשה, אמא, בת, אחות, גננת וחולת סרטן"

"מי שמביט בי מאחור-לא יודע מי אני".., הוא בטח חושב לעצמו - אמא צעירה, קצוצת שיער בצורה אופנתית, מבלה עם בעלה ו-4 הילדים את חופשת הקיץ. אז זהו, שלמרות שזה נכון, זאת ממש לא כל התמונה, שכן האמא הזאת- אני, לא קצצה את שיערה מטעמי אופנה והבילוי הקייצי הזה איננו סתם עוד בילוי משפחתי.

אני, יעל רוט לוי, אשה, אמא, בת, אחות, גננת ועוד כהנה וכהנה תפקידים והגדרות שנוספו לשמי במהלך השנים, הנני גם מה שנהוג לכנות "חולת סרטן". תואר (מפוקפק...) זה הצטרף לשמי לפני קצת יותר מ-10 חודשים. אז, בעודי נכנסת לחודש התשיעי להריוני, חשתי כאבים בשד, שהובילו לבדיקה אצל כירורג, שהובילה לאולטרסאונד- ביופסיה- קבלת תשובה שהגוש בשד הוא ממאיר- והופ, לחדר הלידה לילד את התינוק. כל זה, תוך פחות משבוע!

קצב הדברים אחרי היה גם הוא מהיר, ולאחר קבלת תמונת מצב יותר ברורה (ברוך השם אין גרורות), התחלתי תוך 4 שבועות מהלידה טיפולים כימותרפיים. מאז ועד היום עברתי 5 חודשים של כימותרפיה, טיפולים וניתוחים. בימים הקרובים אתחיל לקבל טיפול הורמונלי ובעוד כשבועיים אני מתחילה הקרנות.

אך אל תטעו. הדרך הזאת, למרות שהיא ארוכה ומלאת קשים ומהמורות, איננה רק זה. בדרך הזאת קיבלתי גם הרבה, ובעיקר- למדתי המון דברים על עצמי ועל הסובבים אותי. אני זוכרת שאחד הדברים שאמרתי לעצמי, לאחר שבכיתי את נשמתי, זה ש"אני יכולה". כן, אני יכולה להתמודד גם עם זה! אך כדי לעשות זאת, על מנת להילחם בצורה הטובה ביותר ברוע הגזרה, עליי לגייס לצידי את כל מי שרק יכול לעזור לי ולמשפחתי.

זה התחיל מהסביבה הטבעית - המשפחה, החברים הקרובים והרחוקים, הקהילה. כולם כל כך רצו לעזור. אך עד מהרה גילינו עוד ועוד אנשים טובים.... אנשים המקדישים עצמם למען המטרה הנעלה - לעזור לחולים. לעזור להם להרגיש יותר טוב ולתת להם כלים- פיזיים ונפשיים- להתמודד עם המצוקה אליה נקלעו הם ובני משפחתם.

אני מדברת על אנשים שהתקבצו באגודה אחת מדהימה המכונה "עזר מציון". ומיום שהתחברנו לאגודה זאת, נעטפנו (ממש כך) אני, בעלי וילדיי בחיבוק חזק ואוהב, שלא נותן ליפול. קצרה היריעה לתאר ממה מורכב חיבוק זה... הוא מתחיל במלאכיות - נשות הקשר של האגודה במחלקות האונקולוגיות בבתי-החולים שמבקרות, מלוות, מתעניינות ועוזרות בכל דבר לחולה ומשפחתו. הן מהוות חלק מצוות נפלא של בית מאוד מיוחד- "בית אורנית" שבפתח-תקווה.

לבית זה אני מגיעה בד"כ פעם בשבוע לבד- לקבוצת אומנות משקמת לאמהות חולות, ופעם בשבוע עם בעלי והילדים- לבילוי בחדר האומנות, פינת החי, הג'ימבורי או חדר המוסיקה, המופעלים על ידי תרפיסטים מקסימים ומתנדבים צעירים. בנוסף לפעילויות הקבועות, מתקיימות לאורך השנה, בד"כ סביב החגים, פעילויות מיוחדות- ערבי וימי כיף. כולם תמיד מושקעים ו"מתוקתקים" עד הפרט האחרון. אך ללא ספק, גולת הכותרת הוא מחנה הקיץ למשפחות של חולי הסרטן שעורכת "עזר מציון" בכל שנה.

שלל רגעי אושר קטנים וגדולים

המחנה כלל כמות אטרקציות מדהימה - לונה פארק ומופע קסמים קרקס וריחוף במצנחים, מופע של ליאור נרקיס וגם משה להב והטיש, שלל עבודות יצירה ופרסים וביקור במוזיאונים. מבחינתי ההתרגשות הגדולה נובעת מתשומת הלב לפרטים הקטנים ומהמחשבה שהוקדשה לאיך ניתן לשמחנו בכל רגע. למשל, בצעצועים לילדים שחיכו בחדרים, במתנדבת המתוקה שהוצמדה לכל משפחה, בחטיפים וממתקים שחולקו שמחולקים ללא הפסקה ועוד ועוד.. בלי סוף.

מחנה הקיץ שתוכנן במשך חודשים מזמן לנו שלל רגעי אושר קטנים וגדולים ובעיקר בלתי נשכחים כי, כפי שפתחתי את דבריי, זהו איננו סתם עוד בילוי משפחתי. זוהי אתנחתה במרוץ המטורף לחיים, זהו פסק זמן מבתי-חולים (כמובן בליווי רופא ואחות. חדר לקיחת דם וכו'...כבר אמרנו שדואגים לכל פרט ופרט?...). זוהי צורה נוספת לגרום למשפחות שלנו, שעברו כל כך כל כך הרבה בשנה האחרונה, לנשום אוויר ולהנות, פשוט כך- להנות!!! אך בעיקר- זה מרחיב את הלב- לראות את כל האנשים המקסימים הללו שכל כולם טוב ואהבה, שנותנים ונותנים ונותנים... "אנשים טובים באמצע הדרך, אנשים טובים מאוד..." פשוט כך,  ועל כך אני אוהבת, מעריצה ומודה. 

• למידע נוסף על שירותי עמותת עזר מציון לחצו כאן . לתרומות התקשרו לקו החם 236 236  1800 
• "בגוף ראשון"- מדור המאפשר למתנדבים לספר בעצמם על פעילותם והמקום בו הם מתנדבים. חומרים ותמונות ניתן לשלוח ל shlomit-sh@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "בגוף ראשון". הפרסום בהתאם לשיקולי המערכת. לטורים נוספים לחצו כאן.