איך לשרוד את מבול האירועים של ימי הקיץ
מרגע שהפכנו למשפחה חדשה, ההוצאה הכספית על שמחות הפכה לסעיף תקציבי. חברים, משפחה של טל, משפחה שלי, עבודה של טל, עבודה שלי, שכנים, חברים של ההורים והרשימה ארוכה. בשלב מסוים, לא זכור לי בדיוק מתי, אולי בשנה השנייה, החלטנו לקבוע כללים לשמחות
"מה קרה?" אני צוחקת דרך הטלפון ומנסה לברר על מה היא מדברת.
"קיבלנו הזמנה לבריתה לפני שתי דקות", היא מתחילה לספר לי באנחת ייאוש. "שלשום היינו בבר מצווה, לפני שבוע חתונה, שבוע הבא עוד חתונה, אה לפני שבועיים ברית", היא ממשיכה למנות את האירועים ולנסות לזכור עוד כמה מהם.
בואו לדבר על אירועים גם בפייסבוק שלנו
"ספרי לי על זה. לפעמים אני אומרת שצריך לשחרר קצת כסף מהחיסכון רק לחודשי הקיץ", אני ממשיכה ומספרת לה שהצעתי את זה לטל.
"אני לא מבינה, אנשים מתכננים אירועים רק לעונה מסוימת בשנה?" היא עונה לי בייאוש.
"מה הבעיה, שמישהו מכם יילך לבד", אני מציעה פיתרון, "אם כלכלית זה יהיה לך יותר נוח".
"קצת פאדיחה, לא? הם באו אליי ביחד", היא מסבירה.
"של מי האירוע?" אני מנסה לברר.
"מישהו מהעבודה".
"שירלי יקרה, יש לזה חוקים", אני מכריזה. אני מתחילה לספר לה את חוקי המשחק לאירועים ומה קדם לכך.
מרגע שהפכנו למשפחה חדשה, ההוצאה הכספית על שמחות הפכה לסעיף תקציבי. חברים, משפחה של טל, משפחה שלי, עבודה של טל, עבודה שלי, שכנים, חברים של ההורים והרשימה ארוכה. בשלב מסוים, לא זכור לי בדיוק מתי, אולי בשנה השנייה, החלטנו לקבוע כללים לשמחות: עבודה – כל אחד הולך לבד. חברים – תמיד ביחד. משפחה – תלוי במידת הקירבה המשפחתית. אם משפחה מקורבת אז ביחד, ואם הפוך אז לפי ההרגשה או המצב הכספי לאותו חודש. אם שכנים, או חברים של ההורים – שוב תלוי בקירבה ובאהבה.
"אבל איך אני אתחיל את החוקים שלך עכשיו? אמרתי לך, הם באו אליי ביחד", שירלי חוזרת על דבריה.
"גם לזה יש פיתרון" אני עונה לה. "זה אירוע ערב?"
"כן", היא עונה.
"יפה. תקומי ותרקדי בלי סוף", אני מכריזה.
תרקדי, אמרתי לה (צילום: Shutterstock)
"מה הקשר, טלי, נו באמת", היא מבטלת את ההצעה שלי.
"תראי, שירלי", אני מדברת בטון רציני על מנת לתת לדברים יתר משמעות, "אני תמיד אומרת שבן אדם נותן שתי מתנות לחברו בשמחות".
"איזה שתי מתנות?" היא קוטעת אותי.
"מתנה אחת, זו המעטפה. הדולרים, כמו שאומרים. מתנה שנייה זה הריקודים".
"ריקודים", היא חוזרת אחריי.
"כן, ריקודים. את חושבת שזה כיף לקבל רק מעטפות אבל לרקוד לבד עד שאולי כמה אנשים יבואו להצטרף? זו הרי בריתה ולא חתונה, לא כולם קמים, ברגע שאת תרקדי בלי סוף ברחבה, תעשי להם שמח, הם לא ישכחו לך את זה", אני מגיעה לנקודה הסופית שלי. "עד כדי כך שאם הם בכלל ישאלו את עצמם יותר מאוחר למה באת לבד, זה לא יפריע להם, כי הם מיד ייזכרו כמה רקדת ושמחת אצלם".
"וואלה", עונה שירלי בשמחה לאחר שהיא יורדת לסוף דעתי. "גברת טלי, מאיפה כל החוכמות האלה?"
"זוכרת שסיימתי את התואר ולא מצאתי עבודה חצי שנה?" שאלתי.
"כן".
"אז זה פיתרון שנבע מחוסר כסף באותה תקופה", עניתי. "אגב, ככה גם למדתי שריקודים זו אחלה מתנה".
"איזה מעצבן זה כל האירועים האלו בחודשים יוני-יולי", אני פותחת שיחה עם טל.
"זה הכי נוח", הוא עונה.
"מה נוח? חם ומעיק. דווקא עדיף חורף, כשחם לך באמצע הריקודים, אתה יוצא החוצה להתקרר", אמרתי.
"את היית רוצה ככלה, להצטלם בחורף? יש בוץ וגשם מטפטף. חוץ מזה, גם אנחנו התחתנו בקיץ", הוא מזכיר לי.
"בספטמבר. ואת השמחות של הילדים עשינו בחורף".
"טלי, הם ילידי חורף", הוא עונה לי וצוחק "את חייבת להראות שאת צודקת נכון?"
אני חייבת לציין שאני מאוד אוהבת אירועים. לדעתי, זו אחלה מסעדה. ותוסיפו ריקודים עם המשפוחה, או עם חברים, עוד יותר טוב. העניין הוא, שכאשר זה מגיע במסות גדולות בתקופה קצרה, כמו חודשי הקיץ, זה קצת מעיק כלכלית. אני בהחלט יכולה להבין את התחושות של שירלי. אלו תחושות של כל האנשים שסובבים סביבי.
והנה, בכל זאת, משום מה, כשיגיע זמנם של אותם אנשים מקטרים לקבוע אירוע לעצמם - הם עדיין יעשו זאת בקיץ.
לפנייה לכתב/ת 
