מכה פעמיים: סיגל ובתה בת ה-17 נאבקות בסרטן

עד הרגע האחרון, שבו הגיעו תשובות הביופסיה, סיגל לא הסכימה להאמין שגם ניצן, ילדתה, חלתה בסרטן. שלוש שנים וחצי היא נלחמת בגבורה בסרטן שד גרורתי. והנה, בוקר אחד, לפני ארבעה חודשים, התעוררה ניצן בתה בת ה-17‬ עם צוואר תפוס ואמרה: "אמא, תראי, יש לי בלוטה‭."‬

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

לפני חודש בדיוק ישבו האם והבת במתח בחדרה של הרופאה. כשהיא בישרה להן שניצן חולה בהודג'קינס (סרטן בבלוטות הלימפה‭,(‬ סיגל ארד ‭(44)‬ נשברה לרגע. "זה לא מגיע לנו פעמיים. כבר שילמנו מספיק‭,"‬ היא אמרה, ותוך דקות התעשתה.

"עם המחלה שלי אני מתמודדת על הצד הטוב ביותר‭,"‬ אמרה אתמול ארד, "אבל אני לא יודעת איך להתמודד עם מחלה של ילד. כשאמא רואה את הילדה שלה סובלת, זה נוראי. כשאני רואה את הבת שלי מקבלת כימותרפיה כמו שאני קיבלתי, כשאני רואה את הרעל נכנס לגוף, את השיער שנושר, שהיא עוברת את מה שאני עברתי - זה קשה. אבל הנה, מוצאים כוחות להתמודד. המחשבות הקשות לא מקדמות. אני יודעת שלמחלה של ניצן יש אחוזי ריפוי מאוד גבוהים, ואני בטוחה שהיא תבריא‭."‬

"אמא היא מודל לחיקוי"

כשסיגל חלתה, התגוררה משפחת ארד בגרמניה, לשם יצאה שלוש שנים קודם לכן בשליחות. "יום אחד אמא סיפרה לי שהיא מצאה גוש בשד ושהיא צריכה לעבור ניתוח. היא לא אמרה שזה סרטן. הייתי בשוק. את הניתוח היא עברה בגרמניה ואז חזרנו לישראל. כאן היא התחילה את הטיפולים, שנמשכים עד היום. זה קשה, אבל אמא היא אישה מאוד חזקה. היא מודל לחיקוי עבורי‭,"‬ אומרת ניצן. "לפני המחלות היינו מאד קרובות. הסרטן קירב בינינו עוד יותר‭."‬

לניצן נותרו עוד שישה טיפולי כימותרפיה. כל טיפול אורך שש שעות, שבהן מטפטף נוזל הכימותרפיה לתוך הווריד. "במהלך הטיפול אני לא מרגישה כלום. אחרי הטיפול אני סובלת מעייפות, בחילות וכאבים בלסת. אבל לא נשארו לי הרבה טיפולים, ואני כבר רואה את הסוף‭,"‬ היא מספרת.

סיגל, צלמת מקצועית, מקשיבה בגאווה לבתה החזקה. "מאישה בריאה לחלוטין, שעושה ספורט ומתפקדת, אובחנתי פתאום כחולה בסרטן עם גרורות. כיום אני לא מתייחסת אל עצמי כחולה, למרות שכבר שלוש שנים וחצי אני בטיפולים ואני יודעת שלא אבריא. בשנה הראשונה, במהלך הטיפולים הקשים ואחרי הניתוח, לא יכולתי לגעת במצלמה שלי. כשחזרנו לישראל התחלתי ללמוד עיצוב ואדריכלות, ולאט לאט המצלמה חזרה לידיים שלי. הקמתי תערוכה שהוצגה בסינמטק תל אביב ובתיאטרון היהלום ברמת-גן, והיא מאוד רוממה אותי‭."‬

לא מאבדות תקווה לרגע. סיגל וניצן ארד (צילום: תומריקו)

מוצאת את הטוב בכל דבר

מרגע שניצן חלתה, סיגל החלה לקבל טיפול הורמונלי. "זה טיפול קל יותר, ואני מקבלת אותו כדי שאוכל לטפל בבת שלי. יש לנו תמיכה גדולה מהמשפחה ומחברות. אני מאמינה בחשיבותה של התמיכה, ולכן הקמתי עם חברות קבוצה בפייסבוק: 'גם אני חליתי בסרטן שד‭.'‬ שם, כחולה ותיקה, אני תומכת בנשים שגילו שהן חולות. היום חברות בקבוצה 600 נשים‭,"‬ אומרת האמא.

סיגל לא מאבדת את התקווה לרגע. "עכשיו הכי חשוב שניצן תבריא. אנחנו אופטימיות וחזקות ונעבור את זה יחד. אני תמיד עם חיוך. אני אף פעם לא מקטרת וניצן לומדת ממני. אני חיה לצד המחלה. אני יודעת שלא אבריא ממנה. סרטן גרורתי הוא כרוני. זה בעצמות. אפשר רק לשמור על מצב רדום ולעבור טיפולים כדי שהסרטן לא ימשיך להתפשט.

"אני משתדלת לעשות הכל עם המחלה. אני נוסעת הרבה לחו"ל, אני לומדת, אני מוצאת בכל דבר את הטוב. עכשיו אנחנו מכייפות יחד בקייטנה של 'עזר מציון‭.'‬ ניצן פורחת פה".

אתמול יצאו ניצן ואמה לטיול ג'יפים במסגרת הקייטנה, שבה משתתפים 60 ילדים חולים עם משפחותיהם ו‭60-‬ מבוגרים חולים עם משפחותיהם. ברכה זיסר, יו"ר מנהלת חטיבת הסרטן של ארגון עזר מציון, אומרת: "הקייטנה של 'עזר מציון' הפכה למסורת. בארגון מבינים שההתמודדות היא לא רק של חולה הסרטן, אלא של כל משפחתו, ואנו מקפידים שכל המשפחה תבלה שבוע אחד ביחד ותקבל הפוגה מהימים הקשים. ברצוני להודות למתנדבים הרבים שלנו, שעושים עבודת קודש‭."‬

לתרומות לארגון צלצלו לטלפון ‭.1-800-236-236‬‭‬