גבר שנלחם זה גבר מושך, אין מה לעשות
בעודנו צועדות, לא יכולנו שלא להחסיר פעימה מכל גברבר שחלף לידנו. היתה שם סטטיסטיקה מטורפת של חתיכים. משהו כמו אחד מתוך שלושה נראה לנו טוב. תהינו איפה כל הגברים האלה מסתתרים ביומיום ולמה פתאום כולם נראים כ"כ טוב
בואו לדבר על משיכה גם בפייסבוק שלנו
אחרי דקה של צעדה נוכחנו לדעת, שהגענו למסיבה הכי טובה בעיר. המצעד היה מלווה בשירים, סלבס, אנשים עם סירים וכפות מעץ, סתם סטלנים עם מגפונים, צעירים, מבוגרים, היה אפשר למצוא שם הכל. אני מוכנה להתערב על סעיף האופציה שלי בחוזה של הדירה (שבימים טרופים אלו אין לזלזל בערכו), שלא היתה מסיבה טובה מזו בעיר או בכל הארץ באותה שעה.בעודנו צועדות, לא יכולנו שלא להחסיר פעימה מכל גברבר שחלף לידנו. היתה שם סטטיסטיקה מטורפת של חתיכים. משהו כמו אחד מתוך שלושה נראה לנו טוב. לא יכולנו שלא לתהות איפה כל הגברים האלה מסתתרים ביומיום? ולמה פתאום הם כולם נראים כל כך טוב?
בהמשך המחאה יצא לי להיתקל בכמה גברים שאני מכירה, שעד היום לא נתפשו בעיניי כמושכים במיוחד, ואפילו הם פתאום נראו לי יותר טוב מבדרך כלל.
ושם, איפשהו בפינת קפלן ואבן גבירול, נפל לי פתאום האסימון - זה לא שהם פתאום נראים יותר טוב, כי הם נראים בדיוק כמו שהם נראו קודם. הם פשוט נראים מושכים יותר.
מהפכנים ומהפכניות צופים בנאום ראש הממשלה (צילום: בן קלמר)
בניגוד לחברה דנה, שדווקא התאכזבה מחוסר הסקס-אפיל של הגברים במחאה, אותי הם קנו עם האקטיביזם שלהם.
לא מזמן פרסמתי פה טור בו טענתי שאני לא חייבת גבר עם כסף, אבל כן חשוב לי שיהיו לו שאיפות והישגים (מה שאני צריכה מגבר לא קונים בכסף). תגובותיהם של כמה טוקבקיסטים ממורמרים היו בסגנון "כן, ובמה בדיוק מתבטאת ההישגיות הזאת אם לא בכסף? צדקנית צבועה שכמותך?" אז הנה לכם דוגמה מצוינת - אקטיביזם.
אז אולי אני לא רוצה מתנדב של גרינפיס שיגרום לי להרגיש פחות חשובה מאיזה צב נכחד אי שם בצפון אפריקה, אבל גבר שיוצא להילחם ולעמוד על עקרונותיו בהחלט יעשה לי את זה יותר מכל תלוש משכורת שמן.
האינסטינקט הנשי מכוון להימשך לגבר החזק
לדעתי, העניין נובע מאלמנט אבולוציוני בסיסי: האינסטינקט הנשי מכוון להימשך לגבר החזק. גבר שכשמשהו מפריע לו הוא יוצא לרחוב ונלחם, זה גבר שנרגיש איתו ביטחון. זה גבר שאנחנו מרגישות, שאם מישהו יבוא ויתקוף אותנו או יפעל בחוסר צדק כלפינו, הוא יהיה הראשון שיקפוץ וילחם למעננו.
תראו לי בחורה שלא נמסה ממראה של אהובה חוזר עם המדים משדה הקרב. מי כמונו הישראליות יודעות להעריך גבר שחוזר ממילואים אפילו שהוא מסריח עם מדי ב' מג'ויפים ולא התקלח שבוע? או במקרה שלנו עם החולצה הקרועה, שלט ביתי מאולתר וריח של זיעה?
לא שאני אומרת שכל פלוץ שהסתובב שם בהפגנה הוא האביר על הסוס הלבן, אבל זה בהחלט נותן לו כמה נקודות זכות.
אני יודעת שישיבה ממושכת באוהל עם גיטרה ונרגילה לא בדיוק תואמת לדמות החייל הלוחם הגיבור שחזר מהקרב, אבל אני חושבת שזה יותר עניין של אופי. תקראו לזה שריטה, אבל עצם הידיעה שגבר פועל כשמשהו מפריע לו, ושהוא מעדיף לצאת לרחוב ולצעוק מאשר להתפנק באדישות במזגן ולקבל את מר גורלו - עושה לי את זה.
אז גברים (וגם נשים!) יקרים, המשיכו להילחם, מי ייתן והמאבק שלכם יניב פירות. ועד אז, אני אחפש אתכם באוהלים ובכיכרות.
לפנייה לכתב/ת 
