כמו במנדט: תנו חלקה בחינם - ובעל הקרקע יבנה

בלי משים, קמנו בוקר אחד לפתחה של מציאות חדשה בישראל, בה זכותו הבסיסית של כל אדם לבית משלו הפכה מותרות השמורה לעשירים בלבד, או כזו הדורשת השתעבדות אינסופית למשכנתא. מציאות זו אינה גזרה משמיים. הקרקעות קיימות, הצורך לשינוי קיים. הגיע תורם של יישום החזון, ההתמקדות במטרות ברות-השגה והאנשים שמוכנים לפעול ולמנף את כל אלו למען עתיד הצעירים שלנו.

מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet

• שר נגד תוכנית נתניהו: "לא די לזרוק דירות לשוק"
• נתניהו בלחץ: "עיני יגזור קופון של מיליארדים"
• גם לתושבי רוטשילד נמאס: "תנו לגור בשקט"
• מאהל ראשון במגזר הערבי: 'ביבי תסתכל גם עלינו'
• מה דעתכם? היכנסו לפורום מחאת האוהלים
  

לפני כ-40 שנה, בתקופת שירותי הצבאי, הצגתי מספר פתרונות לדיור מהיר, יעיל וזול. הצעתי אז כי לבוגרי צבא וכוחות הביטחון תינתן האפשרות לקבל חינם חלקת קרקע של כ-400 מ"ר לבניית ביתם בדרום או בצפון. הרעיון היה פשוט, והוא נכון גם היום: המדינה תסלול את התשתיות עד הבתים והאחריות על הבנייה תוטל על בעל הקרקע. כך נהגו בחוכמה בימי המנדט, והדבר הוכיח את עצמו כאמצעי יעיל לפיתוח ההתיישבות במדינה ולמתן מענה מהיר לצורך בדיור.

צעדה ברוטשילד, אתמול. "תורם של אלו המוכנים לפעול" (צילום: בן קלמר)

אך כדי שרעיון כזה יקרום עור וגידים, יש להקים מראש תשתית תחבורתית יעילה שתאפשר לחבר את הפריפריה למרכז. מאין יבוא התקציב? משינוי סדר הקדימויות. הנני מצהיר כי אני מוכן לבטל את התוכנית לרכבת קלה ברמת-גן, אם אדע שהמשאבים הכספיים יופנו להקמת רכבת מהירה שתיסע מצפון לדרום הארץ. רכבת לאומית כזו תאפשר למתגוררים בשדרות, למשל, להגיע לתל-אביב תוך 20 דקות. במצב כזה לא תהיה עוד "מדינת תל-אביב", אלא מדינת כל תושביה.

לא צריך חקיקה לדיור בר-השגה

עוד טרוניה צודקת מתייחסת לביורוקרטיה הקיימת בתחום הנדל"ן, שאינה מאפשרת בנייה יעילה ומהירה, ו"מסייעת" למנוע דיור במחירים סבירים. החסם הביורוקרטי המרכזי בתחום זה הוא מינהל מקרקעי ישראל. המינהל, ששולט ברוב קרקעות המדינה, אינו מסתפק בקבלת הממון המגיע לו עבור מימוש הקרקעות שבאמתחתו, אלא גם דורש לאשר את תוכניות הבנייה בערים - דבר המוביל לכך שכל תוכנית בנייה נתקעת שנים רבות בוועדות השונות עד מימושה, אם בכלל.

הרכבת הקלה בי-ם. "מוותר לטובת רכבת מהירה מצפון לדרום" (צילום: AP)

בוועדת גדיש, שהתכנסה ב-2004 כדי לבחון את האפשרות לרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, הצעתי כי הרשות המקומית תהיה האחראית הבלעדית על אישורי בנייה בשטחה, ולא המינהל - שיקבל את חלקו רק עבור השימוש בשטח. שיטה זו הייתה מאפשרת להקים אלפי יחידות דיור בשנה, ללא ביורוקרטיה סבוכה ומיותרת.

לצערי, הביורוקרטיה סיבכה עצמה לדעת, וגם אותנו. באחרונה חווינו זאת

 ברמת-גן, כשמספר פרויקטים ליצירת דיור בר-השגה נקטעו באבם בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מתוקף הקביעה המשפטית כי אין הגדרה חוקית לדיור בר-השגה. כך נמנעה בנייה של עשרות דירות שיכלו להיות בבעלותם של סטודנטים, זוגות צעירים, אנשי כיבוי והצלה, אנשי רוח ואנשי מערכת הביטחון.

חוות הדעת של היועץ המשפטי של עיריית רמת-גן קובעת כי אין צורך בעיגון דיור בר-השגה בחוק, אלא כל שנדרש הוא לציין את הצורך לדיור מסוג זה בתב"ע (תוכנית בניין ערים), כשהקריטריונים לדיור בר-השגה יקבעו על-ידי הרשות המקומית.

דירות קטנות - לא רק מילים יפות

אנו גם מרבים לשמוע לאחרונה טענה לפיה הערים אינן מעוניינות בבניית דירות קטנות בשטחן, כי מעדיפות למשוך משפחות מבוססות כלכלית. הדבר אכן קיים בכמה ערים, וזו טעות. המדיניות ברמת-גן הפוכה, ומוכיחה את עצמה. אני מאמין כי רוח צעירה חיונית להתפתחותה של עיר, ועל כן אנו מעודדים זה שנים משפחות צעירות לעבור לגור בעיר. אלה לא רק מילים יפות, זו מציאות קיימת.

בעת הזו ממש יש תוכניות להקמת למעלה מ-3,000 דירות קטנות ברחבי העיר, כשרק בשכונה החדשה העתידה לקום בצפון מזרח תל-השומר, צפויות לקום כ-2,500 דירות קטנות. בנוסף, קידמנו בהצלחה שתי תוכניות שאושרו להקמת מאות דירות לסטודנטים במתחם אוניברסיטת בר-אילן ומחוצה לו, בנוסף לבניינים לסטודנטים שנבנו בעיר - הכל מתוך אמונה כי גם לסטודנטים, שמתקשים ללמוד וגם לעבוד, מגיע דיור הולם במחירים סבירים.

חסמים שמעכבים את התנופה עלולים להיות תמיד, אך על המנהיגות מוטלת האחריות להתגבר עליהם. רק עשייה מהירה ויעילה תביא לשינוי אמיתי ותאפשר דיור במחירים הוגנים לכל אזרחי ישראל.