"בעלי תמיד מפשיט נשים אחרות במבטיו", אמרה
"הוא עושה את זה כשאני איתו, ובוודאי גם כשאני לא איתו. זה קורה כשאנחנו הולכים לסרט, כשאנחנו מטיילים ברחוב, אפילו כשאנחנו עושים יחד קניות בסופר. כל בחורה נאה או אפילו רגילה שעוברת לידינו – הוא חייב לבחון מכל הצדדים ומכל הכיוונים. זה ממש מקומם! מה, אני לא מספיק יפה בשבילו?", בוכה חברתי
אני רואה אותם עומדים תחת עץ, סמוך למסעדה. הם משוחחים בשקט, אבל ברור לי מתנועות הידיים ומהמבטים העוינים שהם באמצע ויכוח סוער או מריבה. אני מתקרבת אליהם, וכשהוא רואה אותי הוא מסמן לה ושניהם פונים אליי. "מה שלומך מתוקה? איזה יופי את נראית!" הוא אומר לי. "תודה", אני משיבה ופונה לחבק את חברתי, אשתו.
עיניה מכוסות במשקפי שמש, אבל אני מיד קולטת את הדמעות. "בואי ניכנס", היא נפנית הלאה מבעלה ונכנסת למסעדה. אני מעיפה אל בעלה מבט. הוא מחייך אליי חיוך עצוב ואמר "היא כבר תסביר לך". אני נכנסת למסעדה ומתיישבת לידה על הבר.
בואו לדבר על קנאה גם בפייסבוק שלנו
טליה (שם בדוי) מורידה את משקפי השמש, דמעות שוטפות את עיניה. הברמן שואל אם הוא יכול להגיש לנו משהו. אני מבקשת את הדרינק הקבוע שלי ומזמינה עבורה את שלה. קצת אלכוהול לא יזיק כאן.כשהיא נרגעת אני מנסה לברר על מה היא ובעלה רבו. "יש לו מנהג קבוע לנעוץ מבטים בנשים", עונה לי טליה. "לא סתם להעיף מבט, אלא ממש לבחון, להפשיט בחורה בעיניים. הוא עושה את זה כשאני איתו, ובוודאי גם כשאני לא איתו. זה קורה כשאנחנו הולכים לסרט, כשאנחנו מטיילים ברחוב, אפילו כשאנחנו עושים יחד קניות בסופר. כל בחורה נאה או אפילו רגילה שעוברת לידינו – הוא חייב לבחון מכל הצדדים ומכל הכיוונים. זה ממש מקומם! מה, אני לא מספיק יפה בשבילו?!" היא אומרת, והבכי שוב גואה.
לצורך העניין – טליה מהממת. יש לה זוג עיניים תכולות ושער שטיני גולש, עור מושלם וגוף מעורר קנאה. ולא רק זה, היא גם אשה מטופחת בעלת חוש אופנתי. היא מסוג הנשים שאחריהן גברים כמו בעלה מסובבים ראש ברחוב בהתפעלות.
"מה הוא אמר לך כשהתעמתת איתו על הנושא?" אני שואלת.
אפשר להאשים אותו? (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
"הוא אמר שככה הוא. שאלוהים ברא לו עיניים בשביל להסתכל, וכשהוא רואה אשה נאה ברחוב – הוא רוצה להסתכל עליה. הוא נשבע לי שהוא לא שולח ידיים ולא מתחיל עם נשים אחרות. הוא גם נשבע לי שהוא לא בוגד בי ואמר לי שאם אני לא מאמינה לו אני יכולה לשכור בלש פרטי".
רק מי שמכיר את הזוג יכול להעיד עד כמה הוא מאוהב בה
מבט פילוסופי:
קנאה היא הקצין המוודא שלא נירדם בשמירה
אבינועם בן זאב
חשבנו שאמון הדדי חשוב לזוגיות, אבל מתברר שהוא דווקא מזיק לאהבה. דוגמה ממלחמת לבנון, כשהיינו חיילים בתוך וילה בביירות: עם הזמן הפסקנו להתלהב מהאמבטיה המוזהבת ומכלי האוכל המעוטרים, ונעשינו אדישים לדמויות שחלפו ברחוב הסמוך. גם הפסקנו ליהנות - וגם סיכנו את חיינו
טליה מקנחת את אפה הקטנטן והמושלם, והפאוזה שהיא עושה מאפשרת לי להרהר בדברים. אני מאמינה לבעלה. רק מי שמכיר את הזוג יכול להעיד עד כמה הוא מאוהב בה. אני פשוט לא מצליחה לראות אותו עם מישהי אחרת. השיחה עם טליה מזכירה לי שיחה דומה שהיתה לנו, באותה סיטואציה בדיוק, לפני שנתיים. אז טליה ובעלה עוד לא היו נשואים, אלא היו זוג כחצי שנה. אני נזכרת שכבר אז העניין הפריע לה.
"אני חייבת לשאול אותך משהו. אם עניין המבטים שבעלך שולח כל כך מטריד אותך – למה הסכמת להצעת הנישואים בלי כל היסוס? הרי ידעת שיש לו את המנהג הזה עוד כשהתחלתם לצאת. אם העניין הזה עושה אותך כל כך אומללה, למה הסכמת להתחתן איתו?" אני שואלת.
היא מושכת באפה ומהססת. "תראי, יש לו המון תכונות טובות אחרות. הוא אדם מעניין, יש לו עבודה טובה. הוא אחראי, הוא יודע להקשיב. הוא אדם נפלא, אני משוגעת עליו. אני חושבת שיש לו המון מה להציע לאשה. אז חשבתי – למה לא? אנחנו נתגבר על העניין הזה עם המבטים. זה יעבור לו, אולי, איכשהו".
אני מכירה את ה"יעבור לו איכשהו" הזה. כשטליה אומרת את זה, היא מתכוונת שהיא הולכת להילחם ראש בראש בתופעת העיניים הגדולות של בעלה עד שתכחיד אותה לגמרי. "הוא אמר לי שהוא מאושר בנישואים שלנו, מאושר בעבודה שלו, מבסוט מהחיים שהוא חי. אז למה הוא חייב להרוס את זה? אמרתי לו שכמו שזה נראה - הוא בכלל לא אוהב אותי. שאני בטוחה שבשלב כלשהו הוא יתחיל לבגוד בי, ובעוד כמה שנים ניכנס לסטטיסטיקת הגרושים", ממשיכה טליה.
האם יש בכלל טעם להילחם בתופעה?
מבט מדעי:
גם המחקר מוכיח: קנאה יכולה "לעוור" אותנו
רחלי לנגפורד
מי מודאג יותר מבגידה פיזית ומי מבגידה רגשית? ומה קורה לנשים כאשר הגבר שאיתן מתייחס לרשימה ארוכה של נשים יפות וזרות? עיון מחודש באחד הרגשות העזים ביותר המוכרים לנו
בשלב הזה אני כבר מאבדת את הסבלנות. כל הבכיינות והפאסיב-אגרסיב הזה – זה ממש יותר מדי בשבילי. הרי הניג'וס הבלתי פוסק והמניפולציות השקופות בהן משתמש טליה הן אלו שבסופו של דבר יבריחו את בעלה האהוב. לא העיניים שלו, לא נשים אחרות. אני חייבת לציין: אני בוודאי שלא מגנה ולא מצדיקה את התנהגותו של הבעל. לדעתי היא נובעת מחוסר התחשבות וחוסר טאקט מצידו. אבל אני שואלת את עצמי - האם יש בכלל טעם להילחם בתופעה?
אז נכון, לרוב הגברים (כך אני לפחות מאמינה) יש מידה מסוימת של טאקט. רובם לא ינעצו מבטים בבחורות אחרות כשהנשים שלהם לידם. אבל הבעיה, כמו שאני רואה אותה, היא לא העובדה שבעלה של טליה מסובב ראש אחרי כל בחורה, אלא הדינמיקה של היחסים ביניהם. הוא מסתכל על אשה אחרת. היא מתרעמת. היא מנסה להעניש אותו וללמד אותו לקח. היא בוכה ומנג'סת כי היא רוצה שישתנה. הוא מתעצבן, מבולבל וכועס, כי ככה הוא, הוא לא יכול להשתנות והוא גם לא חושב שהוא צריך. זהו, דרך ללא מוצא.
אנחנו, כבני אדם, תמיד מנסים לשנות את המציאות כך שתתאים לנו. אבל בכל מה שקשור לזוגיות, הניסיון שלנו לעצב ולשנות את בן זוגנו כך שיתאים לתמונה שאנחנו מציירים הוא פעולה כוחנית, שתלטנית וסיזיפית. וסביר להניח שזה גם יבריח את בן זוגנו מאיתנו. נכון שישנם אנשים ששינו לטובת הזוגיות התנהגויות ומנהגים ותיקים, אבל זה נעשה ממקום של החלטה אמיצה להתגבר על הטבע האישי ומבחירה חופשית. זה לא הסיפור של טליה הכפייתית ובעלה.
היא יורה אליי: "אם הוא אוהב אותי הוא ישתנה בשבילי"
כשאני חולקת עם טליה את דעותיי בעניין היא יורה אליי: "אם הוא אוהב אותי הוא ישתנה בשבילי". ואילו אני חושבת: אם את אוהבת אותו – למה את לא מקבלת אותו כפי שהוא?
אולי במקום להתמקד כל הזמן בחסרונות של בן הזוג ובנסיונות לשנות אותו, אנחנו צריכים לבחון את עצמנו – מה אנחנו מקבלים בקשר עם בן הזוג, האם זה מספיק לנו? האם המעלות שלו מכריעות את הכף יותר מהחסרונות והאם אנחנו מסוגלים להתמודד עם החסרונות? אולי במקום לבזבז אנרגיות בניסיון לשנות את בני או בנות הזוג אנחנו צריכים לקבל אותם כפי שהם - או פשוט לאזור אומץ ולתת להם ללכת.
לפנייה לכתב/ת 
חוצפה, או התנהגות טבעית?
צילום: ויז'ואל פוטוס
מומלצים
