מרוץ העכברים ומצעד האיוולת בהתנחלויות

גל המחאות השוטף את הארץ בימים אלה הוא בראש ובראשונה הכרה של מעמד הביניים - סוף סוף - שאין בכוחו לעמוד בתחרות המטורפת שנכפתה עליו: שירות צבאי הכרוך באובדן שלוש שנות הכנסה, לימודים אוניברסיטאיים, רכישת דירה סבירה, העלות של גידול ילדים, העלות של המצרכים. התחרות הזו היא תוצר הריכוז ההולך וגובר של העושר בידי מעטים - העשירון העליון, ובתוכו המאון העליון ובתוכו האלפיון העליון.

העושר הגובר מאפשר למיעוט זה לקבוע בכל תחום ותחום סטנדרטים חדשים: בית צמוד קרקע או דירה במגדל יוקרתי; גן ילדים המטפח איי.קיו, בית ספר יסודי למחוננים, תיכון ייחודי, מכללה פרטית, מצרכי יוקרה. צעירי המעמד הבינוני, הניצבים עתה מול כל אלה, מכירים היום בכך שזה מרוץ שאין הם יכולים לעמוד בו, מרוץ שהופך אותם לעכברים במבוך. rat race, קראו לזה הסטודנטים האמריקנים בשנות ה-60.

מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet

מדברים על זה בפורום מחאת האוהלים

הממשלה מצדה רוחצת ידיה במי האידיאולוגיה של השוק החופשי ומוכנה, במקרה הטוב, רק להכיר בכך שיש "כשל שוק". אלא שאידיאולוגיה היא עניין של גיאוגרפיה ובמקרה שלנו, אידיאולוגיית השוק החופשי נעצרת בקו הירוק. מעבר לקו זה, אותה ממשלה עצמה - ממשלות, יש לומר - ממשיכה ליזום ולהוביל את הפרויקט הלאומי האזרחי הגדול ביותר של ישראל מאז מלחמת ששת הימים, הלא הוא פרויקט ההתנחלויות. פרויקט מתמשך זה הוא בבחינת מצעד איוולת, משום שלא זו בלבד שהוא עולה הרבה כסף, הוא גם מבטיח את המשך הסכסוך.

משקיעים בבנייה, משקיעים בשמירה (צילום: AP)

זה מפעל הכרוך בהוצאות אדירות ומתמשכות. את הדיור עצמו אפשר אולי לא להביא בחשבון, שהרי תושבי ההתנחלויות היו נזקקים לדיור גם אילו בחרו להשתכן בתוך הקו הירוק. אלא שבית בהתנחלות הוא זול למתנחל אבל יקר לכולנו: התנחלות פירושה תשתיות יקרות, כבישים עוקפים יקרים, גדר היקפית, תחבורה ממוגנת, שירותים ממשלתיים נדיבים, הנחות במס הכנסה ובמסים מוניציפליים, סבסוד עלויות הפיתוח וסיוע ברכישה.

העלויות האמיתיות גבוהות עוד יותר: מערך צבאי ייעודי שנבנה להגנה על ההתנחלויות ועל דרכי הגישה אליהן, תעסוקה צבאית שוטפת שבה משתתפות כל חטיבות החי"ר, והקצאות תקציביות ייחודיות בתקופות של עימות. מאז האינתיפאדה ועד היום קיבל תקציב הביטחון תוספת ייעודיות לטיפול ב"אירועים בשטחים" בסך של 46 מיליארד שקלים. ומי משלם? משלמי המסים, ובהם מעמד הביניים. ומי נקרא לסייר ולתצפת ולהילחם? בני מעמד הביניים, שהם עמוד השדרה של צה"ל.

אז מה יש לנו כאן? יש לנו מדינה עם פיצול אישיות, מדינה דו-פרצופית. מדינה אשר בצד המערבי של הקו הירוק אומרת למעמד הבינוני: לא אני, לא אני, בעוד שבצד המזרחי של הקו היא אומרת: אני ואני - אני אזום, אני אשקיע, אני אבנה, אני אדאג לכם. מדינה סופר מעורבת מעבר לקו הירוק, מדינה של שוק חופשי בתוך הקו הירוק. מדינה דמוקרטית עם שוק חופשי כאן, מדינה כובשת עם סוציאליזם מדינתי למתנחלים בלבד שם.

מרוץ עכברים ומצעד איוולת. האם אנו מתקרבים לנקודת שבירה?

ד"ר שלמה סבירסקי, מנהל מרכז אדוה - מידע על שוויון וצדק חברתי בישראל

גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא מחאת הדיור ומאבק המתמחים: opinions@y-i.co.il