בלי תירוצים, בבקשה. על הגרלת מוק' המונדיאל

יופי, לא קיבלנו הגרלה "קלה" כמו בשני הקמפיינים האחרונים ביורו. מדוע יופי? כי דווקא מכיוון שאין לנו אשליות, אנו צריכים ויכולים להפתיע. כל כך הרבה אנדרדוגים כבר הפתיעו פייבוריטיות והגיע הזמן שגם אנחנו נעשה את זה.

• מוקדמות המונדיאל: פורטוגל ורוסיה בבית עם ישראל
• איתי שכטר: "אותנו לא מעניינים הכוכבים"
• הצטרפו לעמוד של ynet ספורט בפייסבוק
• מאמן פורטוגל: "ישראל יכולה להיות הפתעה"
  

קיים כלל שאומר שכאשר אתה עם הגב אל הקיר, אתה יכול להוציא מעצמך אנרגיות שאפילו לא ידעת עליהן.

הכי קל לומר מי זו ישראל בהשוואה לרונאלדו ונאני, וכך גם ביחס לרוסיה הגדולה. אז זהו, אסור לנו להרים ידיים. הרי גם ונצואלה ופרו אינן ארגנטינה וברזיל. בפועל, אלו שהגיעו לשלב ארבע הגדולות בקופה אמריקה היו ונצואלה ופרו, ולא מסי במגרשו הביתי או נילמאר.

הפסימיסטים כבר מדמיינים לעצמם את כריסטיאנו מגיע לארץ הקודש, מחלק חתימות בזמנו החופשי ובזמן אמת מסמן לדודו אוואט להוציא את הכדור מהרשת. הפסימיסטים לא נותנים לנו רבע צ'אנס נגד רוסיה של ארשבין והמאמן ההולנדי דיק אדובקאט.

אבל בואו נעצור רגע ונתחיל לשנות חשיבה. יותר מ-40 שנה אנחנו הולכים במדבר, מספקים תירוצים ומתעסקים בשטויות. מה שמעניין אותנו זה אם לואיס פרננדס היה צריך לנסוע עם אבי לוזון להגרלה בברזיל, או אם שחקן איקס יכול לתרום להרכב יותר מהאחרים. התקבענו על פרטים משניים ולא על העיקר.

מאחר שהיום מסתיימת במחוז אחר של העולם וענפי הספורט, אליפות העולם בשחייה בשנגחאי, הרשו לי לגלוש למשפט תובנה מקסים שאמר גיבור האליפות ראיין לוכטה האמריקני.

"כל מי שמסוגל למשהו, צריך לומר לעצמו 'היי, אני יכול לעשות את זה'. אמרתם שאי-אפשר לשבור שיאי עולם בלי חליפות מסייעות? אני חשבתי אחרת, חיובי, אז שברתי". כלומר, ההבדל הגדול הוא בראש.

מפת אירופה מפוצצת בשחקנים ישראלים שנרכשו תמורת סכומים לא מבוטלים. אנגליה, צרפת, גרמניה, איטליה ובמיוחד בלגיה. רוב הקבוצות מייעדות את השחקנים הישראלים להוביל. הפועל ת"א ומכבי חיפה כבר רשמו מסעות טובים במפעלי אירופה.

נכון שרונאלדו הוא רונאלדו, אבל כבר ידענו ניצחונות בשדות אחרים על רבים מאיתנו. לא מספיק לחפש תירוצים במשך יותר מארבעה עשורים? שום תירוץ לא יתקבל הפעם. היו לנו יותר מדי תירוצים.

נמאס מהפציעות, רוצים קבלות. בניון (אלי אלגרט) 

צריך לזכור שהדרך לריו עוברת לא רק בעימותים ראש בראש מול פורטוגל ורוסיה. גם לוקוסמבורג ואזרבייג'אן, למרות נחיתותן, מהוות גורם. לא פעם זחיחות של שחקנים השווים מיליונים הביאה להפסדים מול נמושות.

לוקסמבורג כבר היממה בחוץ את שווייץ ב-2008, וגאורגיה מהבית שלנו ביורו שלחה בלי נקודות את קרואטיה וסיבכה אותה. המשמעות: קודם כל צריך להרוג את הקטנות, לוקסומבורג ואזרבייג'אן, ואחר-כך לתת דחיפה במשחקים מול פורטוגל ורוסיה.

בקטע הזה, מול לוקסומבורג ואזרבייג'אן, אף פעם לא נפלנו. אני עדיין זוכר טוב את המסע לטרבזון והמשחק מול האזרים ב-1995, שבו הצליח אבי לוזון לרכוש בלילה שלאחר המשחק את כוכב האזארים אלאקפורוב, ולהביאו כבר באותו בוקר למכבי פ"ת.

היו זמנים, אבל פערי הכוחות נותרו. משום מה, יש לי תחושה שדווקא רונאלדו בסכנה יותר גדולה באזרבייג'אן, בהערכה שיגיע בטוח מדי בעצמו.

אם יוון עשתה זאת פעמיים מול פורטוגל, למה לא אנחנו?

פורטוגל? אין ספק שהיא נבחרת טובה וטכנית מאיתנו, אבל תלוי איך נצליח להיערך באותם ערבים נתונים. פורטוגל, עם כל ברק הכוכבים שלה, הכולל גם את פפה בלם ריאל מדריד, מעולם לא זכתה בטורניר רשמי.

אפילו בבית שלה, היא הפסידה פעמיים ביורו מול העקשנים של יוון. ואם יוון עשתה זאת פעמיים בחוץ, אז למה לא אנחנו? לפחות פעם אחת.

רוסיה של המאמן אדבוקאט לא חייבת להפחיד. עובדה שביברס נאתכו עושה שוב קריירה יפה בשורות רובין קאזאן, זאביק חיימוביץ נספר בטרק גרוז'ני, ועכשיו דני בונדר הגיע לניז'נינובוגראד. רוסיה, אפילו עם חוס הידיניק, נושלה בפלייאוף של המונדיאל במפגש הכפול מול סלובניה. אם סלובניה יכולה, למה לא אנחנו?

דודו אוואט, יוסי בניון, ליאור רפאלוב, איתי שכטר, גילי ורמוט, אלמוג כהן, ערן זהבי, דקל קינן, בירם כיאל, אליניב ברדה, שלומי ארבייטמן ואחרים עושים קריירות יפות. מדוע שלא יתנו פעם למדינה המשתוקקת כל כך? מדינות כדורגל חלשות יותר כבר עשו את הבלתי אפשרי.

לפני המונדיאל, עדיין יש לנו את היורו ואפשר להגיע להצלבה. אם לואיס פרננדס יצליח להביא אותנו לארץ המובטחת במונדיאל, מצידי שלוזון יזמין את כל משפחתו לטקס הגרלת הבתים בריו. הגיע הזמן, המדבר הישראלי, מאז מכסיקו-1970, יהיה בן 44 בתקופת המונדיאל בריו.