העם דורש 60 מיליארד שקל - לאוצר דווקא יש

מחאת האוהלים הפכה למחאה החברתית הגדולה בתולדות המדינה. מאוהל קטן של חמישה צעירים  היא הפכה לתנועת המונים שמשגעת את המערכת הפוליטית, שבראשה עומד ארגון עם אג'נדה ודרישות ברורות.

לרפורמה חברתית יש תג מחיר כספי, ופקידי האוצר נמצאים בימים האחרונים בלחץ מטורף, שהגיע לשיאו הבוקר, כשמנכ"ל האוצר, חיים שני, התפטר מתפקידו.

• מחאת האוהלים: סיקור נרחב ב-ynet
  

משרד האוצר פרסם בשבוע שעבר הערכה לפיה דרישות ארגוני המחאה יעלו לקופת המדינה בהרחבה תקציבית של 60 מיליארד שקל בשנה. הדרישות כוללות את הדרישות לדיור בר השגה ודיור ציבורי, דרישות הרופאים, דרישות הרשויות המקומיות ודרישות ארגוני ההורים. לכאורה, מדובר בתוספת ענק של כ-20% לתקציב שעלולה להגדיל את הגירעון.  

אלא שמנתונים שפרסמו בנק ישראל ומשרד האוצר עצמו עולה חלק מהכסף נמצא בהישג יד, וניתן להוסיף אותו לתקציב בלי שינוי רדיקלי בסדר העדיפויות, באמצעות קיצוץ בדברים שחלק גדול מהציבור, כולל חלק מהממסד הכלכלי והפוליטי הבכיר, חושבים שאפשר גם בלעדיהם.

עודפי מסים: 18 מיליארד שקל בשנה

במהלך 2010 הצטבר עודף של כ-13 מיליארד שקל בגביית המסים ביחס לתוכניות המקוריות. בנוסף, הצטברו אשתקד בקופת המדינה כ-2 מיליארד שקל, כתוצאה מתת-ביצוע של משרדי הממשלה, שהוציאו עוד פחות מהתקציב שניתן להם.

עודפי הגביה השנה נמוכים יותר ועומדים, לפי נתוני בנק ישראל, על 300 מיליון שקל בלבד. זאת, בנוסף לתת-ביצוע של משרדי הממשלה של כ-2 וחצי מיליארד שקל.

יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, קרא השבוע לממשלה להשתמש בכסף הזה להקל על מצוקת הדיור. "זה כסף שלא היה אמור להיכנס, שאף אחד לא בנה עליו, אז למה לא להשתמש בו?", הוא אמר. 

אבל פקידי האוצר רואים את הדברים אחרת: לדידם, לא מדובר בעודף אלא בהזדמנות לצמצום הגירעון. האוצר קיזז את העודפים של השנה שעברה עם הגירעון התקציבי השוטף של השנה, העומד על כ-30 מיליארד שקל, וזאת, למרות שהגירעון תוכנן מראש והעודפים לא. האוצר מתכנן לנהוג באותה צורה גם השנה. 

עודף תקציבי קטן נוסף, של חצי מיליארד שקל, התגלה דווקא בתקציב הסבסוד למעונות היום והמשפחתונים שבפיקוח משרד התמ"ת. בתמ"ת מסבירים כי העודף הצטבר בקופה מאחר וחלק מההורים שביקשו סבסוד לא עמדו בקריטריונים לקבלתו ומספר ההורים שזכו לסובסידיה היה נמוך מהמתוכנן. 

ביטול הפחתת המסים לעשירים: 12 מיליארד שקל

מקור אפשרי נוסף לכסף הוא ביטול מתווה הורדת המסים הישירים. ראש הממשלה נתניהו, מוביל מהלך רב-שנתי להפחתת מס הכנסה ומס החברות, שהביא לכך שהמסים הישירים בישראל, שהיו ב-2003 מעל הממוצע העולמי, הם כיום מהנמוכים בעולם המערבי. פוליטיקאים, כלכלנים, פעילים חברתיים וגם בכירי בנק ישראל מותחים ביקורת חריפה על המתווה הזה, שהנהנים העיקריים ממנו הם אנשי העשירון העליון. בסקירה האחרונה של כלכלני הבנק נכתב ש"ניהול תקציב המדינה בלא העלאת המסים הישירים היא בעייתית".  

אפילו באוצר יש ביקורת על הורדות המסים. גורם באוצר אמר ל-ynet לפני כמה חודשים: "האמת היא שלא רק סטנלי (פישר) חושב שצריך להפסיק את הטירוף הזה של מתווה הורדות המסים, אלא גם באוצר. זה לא סביר שהמדינה בגירעון, כל מגזר אפשרי דורש מאתנו כסף, המסים העקיפים כל כך גבוהים, ומס הכנסה ממשיך לרדת. אבל נתניהו לא מוכן לשמוע". אין זה מן הנמנע שהוויכוח הזה היה אחד הגורמים הרבה שגרמו לשני להרגיש שנמאס לו לעבוד עם נתניהו.  

מהערכות שמשרד האוצר פרסם עולה שביטול הפחתת המסים הישירים המתוכננת לשנת 2012 תגדיל את התקציב בכ-2.4 מיליארד שקל. הסכום ימשיך לגדול משנה לשנה, ככל שהתוכנית תימשך והמסים ירדו. מסקירות בנק ישראל עולה שהורדות המס מאז 2003 גרמו לאבדן גבייה של כ-20 מיליארד שקל בשנה. כמחצית הכסף היה אמור להילקח מהעשירון העליון. חלק ממנהיגי המחאה הצהירו כי הם דורשים להחזיר את המסים שמשלם העשירון העליון לרמה של 2003. המשמעות היא תוספת תקציב משהו כמו 10 מילארד שקל בשנה.

התייעלות בחברות הגדולות: 3 מיליארד שקל

תקציב נוסף שיש קונצנזוס בחברה הישראלית שהוא מיותר הוא הקצבאות שהמדינה משלמת לאברכים חרדים שלומדים בכוללים. ההערכה היא שמדובר בכ-200 מיליון שקל בשנה. כסף קטן ליד דרישות ארגוני המחאה, אבל כסף הוא כסף.

גורמים רבים במשק - כולל חלק מפקידי האוצר עצמם - טוענים ששיעור התמלוגים שחברת כימיקלים לישראל שבשליטת משפחת עופר משלמת למדינה עבור אוצרות הטבע שהיא מנצלת בנגב ובים המלח הם נמוכים מדי, ודורשים להעלות אותם, בדומה להעלאת שוועדת ששינסקי ביצעה לתקבולי הגז הטבעי. סקירה של בית ההשקעות מיטב קבעה שהעלאת תמלוגים לכי"ל בשיעור שהאוצר שואף לבצע תעלה לחברה כ-170 מיליון דולר - כ-650 מיליון שקל - בשנה.  

מחאת האוהלים: יש דרישות ויש כסף

מרבית הציבור סבור גם שהשכר ותנאי העבודה בחברת החשמל טובים מדי. דו"ח של חברת הייעוץ KPMG קבע שחברת החשמל יכולה להתייעל, באמצעות פרישת עובדים מיותרים וביטול חריגות שכר, באופן שיחסוך כחצי מיליארד שקל בשנה. יו"ר החברה לשעבר, מוטי פרידמן, הכין לה בעבר תוכנית התייעלות אגרסיבית שנועדה לחסוך 700 מיליון שקל בשנה. חברת החשמל אינה מקבלת תקציב ממשלתי אך היא אמורה לשלם תמלוגים למדינה על רווחיה, שכיום הם קרובים לאפס. ניתן להעריך שבנמלי הים וברשות שדות התעופה ניתן לעשות רפורמות שיחסכו לא פחות.

תוכנית ההתייעלות התמסמסה בגלל התנגדות אגרסיבית של ועד עובדי החברה, ובגלל שפקידי האוצר עצמם התעקשו שהחברה תתייעל אך ורק כאשר רפורמה שתכלול הפרטה חלקית - רפורמה שלממשלה אין די כוח פוליטי להעביר. 

ביטול תוספת התקציב לצה"ל: 5 מיליארד שקל

גוף נוסף שגורמים רבים בחברה הישראלית, כולל פקידי האוצר, טוענים כי הוא מתנהל בצורה בזבזני הוא, כמובן, צה"ל. תקציב הביטחון הוא תעלומה וקשה לבדוק כמה ניתן לחסוך ממנו. משרד הביטחון טוען שהוא נמצא בתוכנית התייעלות אגרסיבית אך התקציב ממשיך לגדול. רק השנה הוא גדל ב-5 מיליארד שקל, בלי שהאוצר וועדת הכספים קיבלו הסבר משכנע למה נדרשת התוספת.

אז מה היה לנו כאן? אם נצרף את ניצול עודפי ההכנסות ממסים וחוסר הביצוע התקציבי, ביטול הפחתות המסים העתידיות וביטול רטרואקטיבי של הפחתות המס לעשירון העליון, ביטול הקצבאות לאברכים, העלאת התמלוגים לכי"ל, התייעלות בחברת החשמל ובנמלים וביטול תוספת התקציב האחרונה לצה"ל, נגיע לסכום של 27 או 28 מיליארד שקל כבר בשנת 2012. ניתן להניח שיש עוד כהנה וכהנה עיוותים ובזבוזים שפספסנו, ומהלכים שאין דרך לדעת כמה כסף הם יכניסו, כמו החמרת האכיפה הסביבתית וגביית קנסות ממפעלים מזהמים.

יהיה מי שיאמר שמדובר ברשימה חפיפית שמגבבת מקורות כספיים שאינם קשורים אלה לאלה, מבטיחה כבר בשנה הבאה כסף שייקח כמה שנים עד שייכנס לקופת המדינה, וגם כך, אינה מגיעה לסכום של 60 מיליארד שקל. אלא שאת כל הדברים הללו ניתן לומר גם על רשימת ההוצאות של האוצר.

חישוב נוסח האוצר: 1.1*2.5=16

פקידי האוצר גיבבו הצעות ודרישות של ארגונים שונים, וצירפו אותם אלה לאלה: באוצר טוענים, למשל, שדרישת פעילי המחאה להקמת דיור בר השגה פרטי תעלה "מיליארדי שקלים", ושתוכניתו של עופר עיני לדיור בר השגה בבנייה ממשלתית תעלה כ-5 מיליארד שקלים נוספים, למרות שמדובר בשתי חלופות שונות לאותו רעיון.

סקירת האוצר גם מתעלמת מהעובדה שפעילי המחאה מצהירים בעצמם שהם דורשים רפורמות עמוקות וארוכות טווח ולא פתרונות בזק. האוצר דחס את כל הדרישות לרשימת מכולת אחת, שיוצרת את הרושם המבהיל שכל הכסף ייכנס לתקציב בבת אחת כבר ב-2012.

בנוסף, בכלל לא בטוח שהסכומים שהאוצר נקב בהם הם מדוייקים. קרוב למחצית מהסכום שהאוצר נקב בו - 27 מיליארד שקלים - נובע מדרישות ראשי מחאת ההורים, להפעיל חינוך חינם מגיל חצי שנה, להאריך את חופשת הלידה ולהכיר בהוצאות על גנים ומעונות לצרכי מס.

באוצר טוענים שחינוך חינם לתינוקות יעלה 16 מיליארד שקל והכרה בהוצאות השגחה תעלה שבעה מיליארד נוספים, בלי לשים לב שאלה שתי דרישות שמייתרות אלה את אלה: אם וכאשר נזכה לחינוך חינם מינקות, על איזה תשלומים לפעוטונים נוכל לדווח למס הכנסה? 2 מיליארד שקלים נוספים מיוחדים להארכת חופשת הלידה. שני מיליארד שקלים נוספים נותרו בלא הסבר.

יש לציין שהכנסת חוקקה כבר בשנת 1985 חוק המחייב חינוך חינם מגיל 3. האוצר קבר את החוק במשך 25 במסגרת חוק ההסדרים, והוא נמצא כיום בשלבי יישום הדרגתי. עד כה יושם החוק בשליש מגני הילדים, ומשרדי האוצר והחינוך מסרו ל-ynet שיישום מלא יעלה בתוספת תקציב של 1.1 מיליארד שקל בשנה. לפי תחשיבי האוצר, חינוך חינם לשני שליש מילדי ישראל מגיל שלוש עד גיל חמש יעלה 1.1 מיליארד שקל, כיצד ייתכן שחינוך חינם מגיל חצי שנה עד גיל שלוש יעלה 15 מיליארד שקל נוספים? ואם כך נראה החישוב של הסעיף הזה, עד כמה אמין החישוב הכולל שהמציאו פקידי האוצר?

ממשרד האוצר לא נתקבלה עד כה תגובה לכתבה.