"גבוה וגרינבאום": נמוך כל כך
הסדרה הקומית, שעוסקת בצמד בעלי עסק לצילום וידאו בשמחות, מנסה לשאוף להיות סדרת קאלט נוסח "שוטטות" אבל התוצאה מזכירה פארסה בתיאטרון יידיש עם דאחקות אינסטנט. את אריאנה מלמד זה לא הצחיק
בשתי מלים: אוי ויי. זו לא בדיוק התגובה הצפויה לסדרה קומית, אבל "גבוה וגרינבאום" ששודרה אמש (שבת) בערוץ 2 הצליחה לעורר בי געגועים נושנים לפארסה דלוחה בתיאטרון יידיש. במיטבו של הפרק הראשון היו שם סיטואציות שהזכירו את המאמצים העצומים, המוגזמים של להקת שחקנים פרובינציאליים להצחיק את קהלם השבוי. בסוף הפרובינציאליים תמיד הצליחו, והקהל צחק עד שכאב לו בצלעות. כאן פשוט מתאמצים נורא, אבל איכשהו מצליחים לדלג על שלב ההצחקה, ואת הכאב רצוי להביא מהבית.
אחד גבוה, לשני קוראים גרינבאום. נו, שיהיה. שניהם יזמים שמנהלים עסק של צילום וידאו לחתונות ובר מצוות וכיוצא באלה אירועים בהם אנשים מן הישוב מנציחים את עצמם ואפילו נדמה להם שהם חיים בסרט. גרינבאום רוצה להוליווד (כך על פי הקומוניקט, בפרק הזה לא ניכר בו כל רצון שהוא) וגבוה רוצה להמשיך ולבגוד באשתו בנחת, תוך שהוא מקיים גם עימה יחסי קוצי-מוצי תקינים.
"גבוה וגרינבאום". דלתות מסתובבות וטעויות בזיהוי (צילום: ערוץ 2)
על הסט, שהוא גם הסט של אולפן הוידאו, סבתא סנילית מחופשת ליודה ממלחמות הכוכבים הולכת לאיבוד ועושה המון פיפי. לפתע מגיחה למשרדי העסק מישהי שטוענת שגבוה אחראי להריון שלה ומאיימת לספר לאשתו של גרינבאום. עכשיו צריך לייצר לגרינבאום אישה פיקטיבית, ומתחילה מהומה של דלתות מסתובבות וטעויות בזיהוי וכיוצא באלה עניינים עבשים שהיינו מוכנים לקנות בראשית ימי הקומדיה הטלוויזיונית, בערך בזמן בו תיאטראות יידיש מילאו אולמות. כל זה מגיע למסך מלווה בחוסר חן משווע של השחקנים, שנדמה כי המלים היחידות שיושבות להן בטבעיות בפה הן קללות.
מתי יודעים שקומדיה לא באמת מצליחה? כשכבר בפרק הראשון היא נזקקת לדאחקות-אינסטנט, כמו הבננה מפלסטיק שעל שולחנו של גבוה, שכאשר פותחים אותה - איזה שוס - מתגלה איבר מין גברי מפלצתי, גם הוא מפלסטיק. זה לגיטימי בערך כמו לשיר בכוכב נולד עם פלייבק או לשחות עם סנפירים באולימפיאדה. רק כדי שלא תחשבו, חלילה, כי ההפקה התקמצה על אפקטים: הדאחקה תשוב בהמשך באמצעות אביזר נוסף.
אי לי ספק שהיוצרים, רן אפלברג (גם כתב וגם משחק את גרינבאום) ודניאל אדר (שביים, ואח שלו רועי משחק בתפקיד גבוה), התכוונו ליצור משהו שלימים יהיה סדרת קאלט. נגיד, כמו "שוטטות". הלא גם שם הצליחו, באמצעות צלמי וידאו נעבעכים, להיכנס לזיכרון הקולקטיבי של כולנו. ההבדל בין שתי הסדרות מתמצה במילה אחת: כשרון. ב"שוטטות" נשפכו טונות שלו. ב"גבוה וגרינבאום", תאמינו לי שחיפשתי, לא מצאתי כלום.
"גבוה וגרינבאום". לא קימצו באפקטים
צילום: ערוץ 2
מומלצים
