"חומר אפל": מתח לגבוהי מצח
הרומן הבלשי המעודן "חומר אפל" שכתבה יולי צה, מציע דמויות מרתקות לצד דיונים פיזיקלים מאלפים על אלוהים. רק הרצח האלים שמתרחש במרכז העלילה, מתקשה להתאים לדמויות
"חומר אפל" של יולי צה מוגדר בכריכה כספרות מתח, והוא אכן ספר מותח ואף מבריק, למרות שברור כי אינו מועמד להיות רב מכר, למשל. זהו טקסט אינטלקטואלי ביסודו, בעל דקויות נפשיות, והריתוק נבנה בו באיטיות מסוימת. למעשה, משהו בעידון של הספר הזה מתקשה להסתדר עם הרצח האלים והקצת שטחי העומד במרכז העלילה, וזוהי במידה רבה נקודת החולשה של הסיפור. נקודת החוזק היא בדמויות.
דיונים פיזיקלים עמוקים על אלוהים (עטיפת הספר)
יולי צה לא מתעניינת בדמויות מוגבלות המגבילות את הסיפור, והטיפוסים בספרה הם צבעוניים ומפותחים: כך שני הפיזיקאים המזהירים העסוקים מצד אחד בשאלות על מהות העולם, ומצד שני בחברות הסבוכה ביניהם - שהחלה בקשר אחווה נדיר בצעירותם והפכה עם נישואיו של האחד לבעיה רגשית טעונה.
כך גם הבלש החולני, האינטואיטיבי ובעל החמלה המפענח את הרצח שאחד מהם מבצע. וכך גם דמויות המשנה: אשתו היפהפיה של הפיזיקאי, ילדם הפיקח בן העשר, ואשת המשטרה הנוירוטית וגדולת השדיים - כולם בעלי עומק אנושי אמיתי.
חוקרי טבע רוחניים
צה משרטטת את דמויותיה ברגישות ציורית ונפשית - למשל הפיזיקאי הלא נשוי, אוסקר, מדען בעל שם, שונא-אדם כריזמטי, אלגנטי ואפל: "גם כשהוא מדבר וגם כשהוא מקשיב, עיני הגרניט שלו נעוצות בעיני בן שיחו בלי נוע. אוסקר הוא מאלה שכספית זורמת בעורקיהם...הוא גבה קומה ורזה, מצחו חלק, גבותיו דקות, מתרוממות תמיד לקשת של שאלה. לחייו השקועות מעט מכוסות תמיד, למרות גילוח קפדני, בצללית של זקן. גם כשהוא לבוש מכנסיים שחורים וסוודר פשוט, כמו היום, הוא נראה לבוש בבגדים מובחרים. הבד מעז ליצור קפלים על גופו רק במקומות הנכונים".
האיום שמקרין האיש הזה על משפחת חברו הנשוי, קשור לא רק בוויכוח שלו עם עמיתו שפנה לתיאוריה פיזיקלית מנוגדת, אלא גם בניסיונו להחזיר את החבר לימי הקירבה ביניהם באוניברסיטה, כשהם היו מטיילים שלובי זרוע לאורך הנהר ומעלים רעיונות: "השמש של שלהי הקיץ מעולם לא היתה יפה יותר מאשר באותו רגע שבו הצביע עליה מישהו מהם ואמר משהו על תעלומת הניטרינו שמקורו בשמש". וככה עד הערב, כאשר "אורו של פנס הרחוב היה עוטף אותם כמו אוהל שאיש מהם לא רצה לעזוב". מעין שני חוקרי טבע רוחניים.
מצידו של אוסקר, נרמז בהמשך, היה כנראה גם צד הומוסקסואלי לא ממומש באהבת הרעים הזאת. כך או כך, הקשר הזה מוביל בסופו של דבר גם לרצח שמבצע ברגע מסוים המדען הנשוי, לאחר שבנו נחטף והוא שומע בטלפון הודעת סחיטה קצרה.
וכאן מתעוררת הבעיה הסיפורית, כי הנרצח הוא חף מפשע והרצח מתבצע ללא התחבטויות (מלבד ההתלבטות באיזו שיטה להרוג). המעשה הזה די סותר את הסגנון האנושי שהילך עד כאן - וכבר נאמר בפתיחה על המדען השני, אוסקר, כי "אין הוא מכיר מעשה אלים יותר מפגיעה בסגנון" - ואחריו אכן מתקשה הקורא לחזור אל עידוני הטקסט.
מה שבעייתי עוד יותר הוא שהחומרה המוסרית של המעשה אינה מתנסחת בספר. הבלש האינטליגנטי (ואיתו הסופרת יולי צ'ה עצמה) מגלה דווקא איזו חמלה כלפי הרוצח הנסחט, ומחפש דרך לחלץ אותו מעונש. ובאשר לרוצח עצמו - הוא אמנם מרגיש נורא אבל מודיע כי למען בנו היה חוזר על המעשה ואף יותר מכך.
הצירוף הזה של רוחב-דעת תרבותי עם ליקוי מוסרי יסודי, חושף אולי איזה צד גרמני בעייתי אצל הסופרת הגרמניה המצוינת יולי צה (שאינה ממוצא סיני, אגב, למרות השם).
הוקינג לא מבין
ועם זאת ממשיך הספר ומציע מוקדי עניין גדולים - למשל הדיונים הפיזיקליים הנרחבים על אלוהים. הפיזיקאים כאן טוענים שעצם קיום העולם ועצם קיום התנאים לחיים הם פלא שאי אפשר בעצם להסבירו.
כך למשל אומר המדען הנשוי: "על פי נקודת ההשקפה של הפיזיקה הקלאסית אין הסבר לשאלה מדוע ערוך היקום בדיוק מפלצתי לענות על הצרכים של החיים הביולוגיים. ההסתברות שייווצר היקום בעל התנאים המוכרים לנו היתה ברגע המפץ הגדול 10 בחזקת מינוס 59... מבחינת תורת ההסתברות, אפשר לראות את האנושות כלא-קיימת". יש כמובן משהו משעשע בניסיון הזה לכמת את הפלא למספרים, "10 בחזקת מינוס 59", וברור שגם המספר העצום הזה הוא הערכת חסר מוחלטת, אבל הרעיון ברור.
מכל מקום, התהייה הזו מובילה את אותו פיזיקאי לתיאוריה הזויה כלשהי על אינסוף עולמות אפשריים, המכונה "תיאוריית העולמות המרובים" - מה שמעלה את חמתו של הפיזיקאי השני, אוסקר - זה שהושווה בספר ברגע מסוים למפיסטו, ודווקא הוא טוען בתוקף כי האפשרות ההגיונית היחידה ליישב את אי הסבירות הסטטיסטית העצומה, היא בקיומו של כוח מטאפיזי בורא, של אלוהים. "אין דרך אחרת להסביר את קיומו של העולם", הוא קובע.
וכשמנסה עמיתו של אוסקר לטעון כי תיאוריית העולמות המרובים שהוא תומך בה "מתוארת על ידי פיזיקאים ידועים רבים. סטיבן הוקינג, דוויד דויטש, דיטר צה", עונה לו אוסקר: "אם כך, גם הוקינג, דויטש וצה לא מבינים דבר בפיזיקה". פולמוסן כלבבנו, אין ספק (גם אם למחשבה שלו על אלוהים אין שום הקשר מוסרי). ומעניין אגב אם אותו דיטר צה שהוזכר הוא קרוב משפחה של יולי צה, שאכן מפגינה בספרה בקיאות מרשימה בפיזיקה.
"חומר אפל" מאת יולי צה, תרגום: דפנה עמית, הוצאת כתר, 325 עמ'.
