סרט וראיון: המשפחה היהודית של אמנון רון
בסרטו הקצר "The Hirsches" ניסה אמנון רון למזג בין חוויות אישיות שלו לאלו של השחקנים, שגילמו משפחה יהודית-אנגלית עמוסת מטענים. את התסריט יצר תוך כדי החזרות. "אני מעדיף לטפח את השוני ולהוציא את המירב מהמשתתפים" הוא אומר
משפחות יהודיות הן משפחות יהודיות - בישראל וגם בחו"ל. פערי הדורות, המטענים מן העבר והמתחים מן ההווה עולים במפגשים בין סבא, סבתא, אמא, אבא, בן ובת. כולנו מכירים את זה, וכך גם אמנון רון, בוגר אוניברסיטת בורנמות' שבאנגליה, שיצר במהלך לימודיו את "The Hirsches" - סרט קצר המגולל את קורותיה של ארוחה משפחתית. מפגש אינטימי לכאורה, שהופך לפקעת רגשית שמתפרצת לצד האוכל. אתם מוזמנים לצפות:
עוד סרטים וראיונות בערוץ:
הסרט עוסק במשפחה יהודית שמתאחדת בצל מצבו הקשה של הסבא. "הרעיון הכללי הוא על משפחה בה הבדידות שוררת בכל אחד", מספר רון בן ה-23 ל-ynet. "הצורך שלהם אחד בשני הוא חזק, אבל איננו בא לידי ביטוי. הוא מתבטא דווקא בסאבטקסט דרך מעשים שמרחיקים אותם אחד מהשני בשל השלכות פחדיהם".
יש קשר לחוויות האישיות שלך?
"הרעיון שהתחיל ממקום אישי, מהר מאוד התפתח בעקבות השפעות קולקטיביות מהצוות והקאסט. מה שהתחיל מחוויות אישיות, אפילו אוטוביוגרפיות, קיבל חיים משל עצמו. כל המשתתפים בהפקה תרמו מחוויותיהם ומרעיונותיהם עד שנוצרה תוצאה שאיננה בלעדית לחוויותיי. כל יצירה נתונה לפרשנות על ידי המשתתפים בה, ולאחר מכן על ידי הצופה".
המיזוג בין הגרעין של הרעיון, שנבע מתוך החוויות האישיות של רון, לבין הפעילות על הסרט, נעשה מתוך שיחות מעמיקות עם השחקנים. כל אחד מהם תרם מנסיונותיו האישיים. כך, בשילוב אימפרוביזציה נרקמה האווירה הטעונה של הסרט.
"ליהקתי שחקנים שנראים לי שיביאו משהו מעניין לדמות", מספר רון. "רציתי ליצור אווירה בה כל אחד יכול להביא משהו אישי. לכן ניסיתי להבין מי האנשים העומדים מולי ולהוציא מהם הבעה כנה. דיברנו הרבה על הדמויות, הרקע והיחסים בין המשפחה. היה לי חשוב קודם כל שלשחקנים תהיה מספיק הבנה כדי לתפקד בתור הדמות בכל רגע נתון. כשהגענו לשלב הזה, התחלתי לעשות חזרות של הסצנה בעזרת אימפרוביזציה".
מה היתה תרומת האימפרוביזציה לחשיפת המורכבות של הסיטואציה?
"עבדתי בלי תסריט. הסצנה נבנתה מבחירות שעשיתי תוך כדי ואחרי החזרות. עברתי עם כל שחקן על הרצונות והצרכים שלו. היה לי חשוב שדרך הפרטים הקטנים יצא הסאבטקסט העמוק יותר. לשחקן ששיחק את נח, לדוגמא, אמרתי שבמשך כל הסצנה, המוטיבציה העיקרית שלו היא להשאיר את הכובע על הראש. זה פתח דלת להביא לידי ביטוי קונפליקטים אישיים של נח עצמו, ואף את המתח בין האמא והסבתא.
"לשחקן ששיחק את הסבא ראובן כתבתי תסריט, שעובר אצלו בראש במהלך הסצנה, לפיו הוא עובר פלאשבק מהשואה ובמהלך הסצנה הוא מנסה לתפקד במציאות. כך עבדתי עם כל דמות ויצרתי קונפליקטים קטנים שהיוו נקודות מפנה בסצנה. לאחר מכן צפיתי בחזרות המוקלטות, תמללתי וערכתי אותם, ולבסוף כתבתי תסריט".
חזרות לפני תסריט
הבחירה של רון לקיים תחילה אינטראקציה בין השחקנים ורק אז לעבוד על התסריט, הוגבלה בגלל התקציב הנמוך שעמד על 200 ליש"ט, לכן הספיק הצוות לערוך שתי חזרות בלבד לטובת פיתוח התסריט. "השחקנים למדו את התסריט ביום הצילומים, ועשינו חזרות על מיקום הדמויות תוך כדי הקמת התאורה", נזכר רון. "היה ברשותינו יום צילומים אחד ורול אחד של פילם שמסתכם ב-11 דקות הקלטה - מספיק לטייק אחד בלבד.
"נתתי לשחקנים חופש תנועה בחזרות ולפיהם מיקמנו את המצלמה - בשונה מהדרך הקונבנציונלית בה השחקנים זזים לפי השוט. היה לי חשוב שדברים יקרו באופן אורגני ואינטואיטיבי. מפאת חוסר זמן, לא הספקנו לסיים את תכנוני תנועת המצלמה, וגם צוות הצילום צריך היה לאלתר את חצי הסצנה תוך כדי הטייק. מכיוון שהצלם היה בכל החזרות והכיר את המצולם היטב, הוא ידע להגיב באופן ספונטני".
על פי רון, דווקא חוסר התכנון והצורך להתאים את כל מערכי ההפקה לסיטואציה בזמן אמת, תרמו לאמינות שלה. "משהו בחשיבה המיידית של הצוות והשחקנים גרם לסצנה להיות כנה ונושמת", הוא אומר, "הפעולות שנעשו על ידי השחקנים והצוות היו פעולות של חשיבה אינטואיטיבית, כמו שאנשים פועלים בחיים האמיתיים".
לאיזה תובנות הגעת מהניסוי הקולנועי הלא שגרתי הזה?
"למדתי דרך ההפקה של 'The Hirsches' שאני לא יכול ואני לא רוצה שאנשים יחוו את רגשותיי האישיים. אנשים תלויים בעברם ובדרך פרשנותם - ולעולם לא יחוו חוויה זהה. לכן אני מעדיף לטפח את השוני ולהוציא את המירב מהמשתתפים בהפקה וגם מהצופה. ההבעה האישית שלי מועברת בכל אופן בשל בחירותיי, המשקפות את האופי שלי ואת ההתבוננות שלי בדברים. אני לא מתיימר להגיד שהעבודה שלי אובייקטיבית".
לפי רון, את הלקחים הללו, הוא יישם בסרטים הבאים שיצר. הראשון "Flamenco Between Fences"
הוא סרט דוקומנטרי, עליו אומר הבמאי "המעבר לסרט תיעודי-התבוננותי היה טבעי עבורי, מאחר שהמטרה היא דומה: להוציא תוצאה כנה מהדמויות מבלי להפריע להם לחיות ולחוות את רגשותיהם האמיתיים".
את סרט הגמר שלו "Room to Forget" יצר רון בדומה ל"The Hirsches" ואף הקצין את טכניקת העבודה שלו. "לקחתי אותו לשלב הבא", הוא מסביר, "עבדתי עם השחקנים ביצירת הרקע של הדמויות תוך כדי אימפרוביזציה בחזרות. כך יצרתי מערכת יחסים בין שני אנשים שאיננה כפויה או מזויפת, כיוון ששניהם חשים את העבר של הדמות מאחר שחוו אותו באמת".
לקחת מהניסיונות הללו גם משהו לחיים?
"אני רוצה לחשוב שבכל פרויקט שאני עושה אני לומד הכל מחדש, מאחר שכל סיטואציה היא שונה ואני צריך להבין משהו חדש על דמויות ועל עצמי. מבחינתי יכולת ההסתגלות היא החשובה ביותר. קיבעון הוא אויב אומנותי והוא משהו שיש להילחם בו, ביצירה ובחיים".
יש יתרונות של לימודים בחו"ל?
"מלבד זו שהלימודים היו חוויה אישית והזדמנות לעשות משהו חדש לגמרי, היא גם איפשרה לי לעסוק יותר בנושאים קולקטיביים ולהתמקד בפן יותר אישי ומתוך פרספקטיבה שלי. היתה גם עבודה מאוד רצינית, שעירבה צוותים של 20 עד 25 אנשים בכל פרויקט. הבעיה היא שעכשיו, שחזרתי לתל אביב, אני צריך להתחיל מהתחלה. כדי לעשות פרויקטים בארץ אני צריך לבנות קשרים, שעומדים לרשות קולנוענים שלמדו בארץ".
אז מה עומד על הפרק עכשיו?
"בינתיים אני עובד כעורך וצלם, אבל אני מקווה להתחיל בקרוב פרויקט נוסף כבמאי בארץ. אני רוצה למצוא שחקנים לעבוד איתם ולפתח תסריט, כמו ב'The Hirsches'. מעניין אותי לקחת ממקום אמיתי קונפליקטים אישיים של בני האדם שעובדים איתי ולנסות לפצח אותם ביחד".
יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com
