שביתת רעב: כמה זמן אפשר להחזיק מעמד?
יו"ר ההסתדרות הרפואית ד"ר ליאוניד אידלמן ממשיך לשבות רעב זה היום השמיני, בתנאים קשים של עומס חום כבד ופעילות נמרצת. הוא נחוש בדעתו להמשיך במאבק, אולם מערכות הגוף שלו כבר נמצאות במצוקה אמיתית המסכנת את חייו
זו היממה השמינית שבה גיבור מאבק הרופאים, יו"ר ההסתדרות הרפואית ד"ר ליאוניד אידלמן, שובת רעב . שלשום החל לחוש ברע ונבדק על ידי רופא, אך החליט להמשיך בשביתה. גם היום כשהוא נראה חיוור, תחת השמש הקופחת, אמר כי הוא נחוש להמשיך בשביתת הרעב, תוך שהוא מודע לסכנת החיים האורבת לו.
ההתפתחויות בשביתת הרופאים:
- הפגנת הרופאים בכנסת: המהפכה כבר כאן
- המתמחים חותמים על התפטרות
- הרופאים פתחו בשביתת פתע כללית
- המתמחים מתכוננים להתנתק מההסתדרות הרפואית
- למה המתמחים מורדים? כל הסיבות
- מרד המתמחים: נוטשים המחלקות בבתי החולים
אידלמן החל בשביתת הרעב ביום שני שעבר, ויצא בצעדת רופאים לכיוון ירושלים. עומס החום הכבד, המאמץ הגופני של הצעידה לירושלים ונשיאת הדגל, השינה בתנאי שדה - כולם יוצרים מאמץ גופני קשה המחמיר עוד יותר את הפגיעה הגופנית כתוצאה מהיעדר המזון, זאת אף שד"ר אידלמן מקפיד על שתייה מרובה.
התוצאות הקטלניות של צום מוחלט תועדו בעת שביתות הרעב בשנים 1980 ו-1981 בצפון אירלנד. שביתות הרעב הללו הסתיימו במוות של השובתים החל מהשבוע השישי לצום. בזמן זה מאבד שובת הרעב את הכרתו, ומעבר לעשרה שבועות של צום מוחלט לא ניתן עוד לשרוד.
הגוף מתחיל לפרק שרירים
ב-72-48 השעות הראשונות לשביתת הרעב, הגוף ניזון עדיין משיירי גלוקוז לצורכי אנרגיה. אולם בהמשך מתחיל הכבד, "המעבדה הכימית של הגוף", לפרק את מאגרי השומן בגוף בתהליך הקרוי קטוזיס.
לאחר שלושה שבועות נכנס הגוף למנגנון "רעב", ומתחיל לפרק שרירים ורקמות נוספות לצורך יצירת אנרגיה. בין היתר קיים איבוד של מח העצם המייצר את כדוריות הדם, מה שמעמיד את הגוף בסכנת זיהום חמורה, דימום בשל חוסר ייצור טסיות דם ואיבוד הכרה עקב המחסור בכדוריות דם אדומות. בנקודה זו עולה משמעותית סכנת התמותה עקב קריסה של מערכות הגוף השונות.
אף שד"ר אידלמן מקפיד על שתייה, הוא אינו מספק די נוזלים לגוף. בשילוב עומס החום הכבד, נתון שובת הרעב להתייבשות המביאה תחילה לירידה בנפח השתן ההופך צהוב עד חום, לעייפות, ליובש בפה, לכאבי ראש ולסחרחורות. מעבר מישיבה לעמידה גורם לירידה מהירה בלחץ הדם, מה שעלול להוביל לסחרחורת ועילפון.
התייבשות חמורה, שבה נגרם אובדן של 5% מנוזלים הגוף או יותר, מביא להאצה בקצב הנשימות והלב וירידה בלחץ הדם, ישנוניות, עילפון, עור מקומט, התכווצות שרירים, פרכוסים ואובדן הכרה. מחסור של 15% בנוזלים הוא כמעט תמיד קטלני.
סכנת זיהום חמורה. ד"ר אידלמן צועד לירושלים (צילום: נועם מושקוביץ)
התייבשות ובצקות
לא רק המחסור בנוזלים בעייתי. ההתייבשות משנה את מאזן המלחים בגוף וגורמת לשינוי (עודף או חיסרון) ברמת הנתרן והאשלגן בגוף. התייבשות משבשת גם את פעילות הכליות, עד פגיעה בלתי הפיכה ברקמותיהן.
שביתת הרעב והמחסור בחלבונים, יחד עם איבוד הנוזלים, מביא לבריחה של נוזל הדם בשל ירידה של "לחץ אונקוטי" בכלי הדם, אותו לחץ השומר על הדם בתוך העורקים והוורידים. כתוצאה מכך נוצרות בצקות ומתרחשת נפילה נוספת של לחץ דם הגורמת לחולשה, להאצת קצב הלב ולאיבוד הכרה.
נפילת לחץ הדם גורמת גם לפגיעה בזרימה באיברי הגוף השונים. האיברים הרגישים לכך הם המוח והכליות, וגם הכבד נפגע קשות בשל מחסור בדם וחמצן.
כך גורמת שביתת הרעב לשרשרת קטלנית של מנגנוני הרס גופניים. המחסור בנוזלים ובסוכרים זמינים לאנרגיה, הירידה באלקטרוליטים דוגמת נתרן ואשלגן הגורמת להפרעה במגוון פעולות הגוף ולהפרעות קצב לב, ירידה ברמות החלבונים הדרושות למערכות הגוף השונות - כל אלו מעמידים כאמור את שובת הרעב בסכנת חיים של ממש.
לפנייה לכתב/ת 
