כלכלנים על דרישות המוחים: "זה יעלה לכולנו ביוקר"
הכלכלנים מזהירים מקבלת הצעות פופוליסיטיות של מארגני המחאות שעלולות לדרדר אותנו לצידה של יוון ועם זאת, חלקם מסכימים כי המחאה כבר הביאה לכמה תוצאות חיוביות בשטח. ומה עם שחיקת מעמד הביניים? "יכול היה להיות הרבה יותר גרוע"
הדיונים הקדחתניים בכנסת על תוכנית ראש הממשלה לפתרון מצוקת הדיור בעיצומן וברקע חילוקי הדעות בין מובילי תנועות המחאה השונות, על אופיו של המאבק וגיבוש הדרישות השונות ההולכות ומתרבות.
למרות ההבנה למצוקות, מזהירים כלכלנים בכירים בראיון ל ynet מפני אימוץ הדרישות הרבות שעלולות לדבריהם לגרום לנזק כבד למשק ולהידרדרות נוסח יוון.
מארגני המחאה מובילים קו תקיף נגד ראש הממשלה, יש שיאמרו שהשתרבבו בו אלמנטים פוליטיים, בעוד בינם לבין עצמם קיימים חילוקי דעות בנוגע להמשך המאבק. הדרישות השונות הולכות ומצטברות ובחינה מדוקדקת מעלה כי קיימות אף לא מעט סתירות בין ההצעות השונות, הנאמדות במיליארדים רבים.
על פי הדרישות התמגבשות, יישום מיידי של חוק חינוך חינם מגיל 3 והחלה הדרגתית של יום לימודים ארוך ושל חינוך חינם מגיל חצי שנה, עשויים לעלות יותר מ-10 מיליארד שקל. עלות הארכת חופשת הלידה מסתכמת בקרוב למיליארד שקל. קבלת מכלול דרישות הרופאים מסכמת בכ-2 מיליארד שקלים והדרישה להוזלה במחירי הדלק בשליש צפויה להפחית את הכנסות המדינה בכ-7 מיליארד שקל.
יש להוסיף לרשימה כמובן את מכלול הדרישות בתחום הדיור, שחלקן כבר אישרה הממשלה (מעונות לסטודנטים) שעלותם מליארדים רבים. הרשימה הסופית עדיין לא גובשה.
האם הדרישות האלו ריאליות? מדוע, מנגד, דרישת הנגיד אתמול לשמירה על התקציב מכל משמר היא הכרחית?
"אנחנו צריכים לזכור מאיפה באנו לפני שנתיים וחצי - ממשבר עולמי שמדינות גדולות וחזקות לא יצאו ממנו עד היום"
אומר פרופ' בן ציון זילברפרב, ראש ביה"ס לבנקאות במכללה האקדמית נתניה ומנכ"ל האוצר לשעבר. "אני תוהה לנוכח כל הדרישות, האם שכחנו מה יכולה להביא ממשלה שמוציאה הרבה יותר מיכולתה? צריך פשוט להסתכל מסביב על מה שקורה באירופה.
כדי שהמאבק יהיה אפקטיבי הוא צריך לבוא בדרישות שניתן לתמרן בהן במסגרת התקציב, כלומר לקחת ממקום אחד ולהעביר לאחר. אם נכנס לגרעונות, נמצא את עצמנו כמו יוון.
צריך לבחון האם המאבק הוא פוליטי. אם רוצים לשנות משהו באמת, אז צריך להציע פתרונות בשכל ולמצוא להם את המקור בתקציב".
דברים דומים אומר פרופ' דן גלאי, יו"ר בית ההשקעות סיגמא, "יש מגוון של רעיונות חלקן משולבות באג'נדות פוליטיות, אבל אף אחד לא עשה חשבון כמה זה עולה. זה לחץ פופוליסטי מאוד רחב. זה הרבה בומרנגים באוויר. פריצה תקציבית יכולה להיות מאוד מסוכנת. פתרונות פופוליסטיים הם אף פעם לא אפקטיבים".
אם לא רוצים לפרוץ תקציב, כל הצעה צריכה להגיד מאיפה אני לוקח. זה שיש סיסמאות זה בסדר, הכל כוונות טובות, אנחנו רוצים חינוך לילדים חינם ושיממנו לנו הרבה דברים, אבל השאלה מאיפה, אם בסוף יעלו את המיסים, כדי לממן את כל הדרישות הללו, אז כולם יצעקו".
זילברפרב: "ראש הממשלה הציע תוכנית. כמה דקות אחרי זה מארגני ההפגנות ביטלו את הדברים והציגו רשימת דרישות, הם אפילו לא קראו את פרטי ההצעה – זה אומר משהו. כל כלכלן יגיד לך שביבי הביא תוכנית ראויה, גם אם נדרשים בה תיקונים. רק עכשיו הם מתחילים לחשוב מה הם רוצים. הם חשבו בהתחלה אולי על פתרון אינסטנט. שלא קיים".
הישג: הפחתות המיסים העקיפים
בתחום הדיור את תוצאות השינויים נראה רק בעוד 3 שנים, יש גם שינויים שניתן להוביל אליהם כבר בטווח הקרוב, שיקלו על מעמד הביניים?
זילברפרב: "בהחלט. המאבק הזה כבר הצליח. היה ויכוח בין הכלכלנים, בשנים האחרונות בנושא הפחתות המסים. ראש הממשלה דגל בשיטה של הפחתת מסים ישירים (מס הכנסה ומס חברות – א.ר.) שלטענת המצדדים בשיטה היא זו שתוביל כמנוע לצמיחה ותמריץ לעבודה. בעקבות זאת הוא הכריז ב-2005 על מתווה שבו מס הכנסה ומס החברות ירד באחוז כל שנה.
המאבק כבר הצליח בכך שעכשיו המהלך של הורדת מס הכנסה וחברות לא יתבצע השנה וגם לא בשנה הבאה והכיוון הוא הורדת מסים עקיפים כגון מה שאנו רואים בימים אלו בתחום הדלק.
לדברי מנכ"ל האוצר לשעבר, הישג נוסף שהושג הוא המודעות הצרכנית. "עד מחאת הקוטג' הלובי הצרכני כמעט ולא היה קיים, לעומת המשק האמריקני, לדוגמה, שם הצרכן הוא המלך.
הצרכן זה מיליוני אנשים שלא מאוגדים. המחאה הוכיחה שיש פוטנציאל לעניינים שנוגעים לכלל הציבור. אם יווצר לובי צרכני, זה דבר חשוב למשק הישראלי".
פרופ' צבי וינר, ראש ההתמחות במימון באוניברסיטה העברית, מאמין ששינוי המצב דורש תהליך ארוך "יש הרבה אנשים שקשה להם לשלם מחירים, אבל אי אפשר להוציא צו ולהוריד את מחירי השכירות או מחירי הקוטג'. הפתרון הוא הרבה יותר ארוך. זה תהליך מאוד ארוך שכולל בין הייתר שינוי שיטת הבחירות, שינוי חוקי העבודה, וטיפול בבעיית הריכוזיות".
"תראה מה קורה בנתב"ג"
פישר אמר אתמול שהמצב מצויין. אבל מעמד הביניים לא מרגיש את זה. הטענות הן שאנחנו משלמים יותר, שההוצאות שלנו גדלו, הרווחה הזו שהנגיד דיבר עליה לא מחלחלת לשטח
זילברפרב: "המדד לא עלה בצורה דרמטית, הבעיה היא שבתוך האינפלציה הזו שני פרמטרים עלו מאוד - מזון ודיור.
במדינת ישראל אחוז מאוד גבוה באוכלוסיה גר בדירה בבעלותו. אם מחירי הדירות עולים, לאותם אנשים אין שום הוצאה, להיפך הרכוש שלהם עלה.
על פי נתוני הלמ"ס, ההכנסה הפרטית הפנויה לנפש (ההכנסה נטו לאחר הורדת מסים ממשלתיים כגון מס הכנסה וביטוח לאומי - א.ר.) בניכוי עליית מחירי הצריכה הפרטית, ירדה ב-2010 ב-0.1%, לאחר עלייה של 4.4% ב-2009 וירידה של 1.4% ב-2008.
שיעור החיסכון הפרטי הנקי הגיע ב-2010 ל-10.9% מההכנסה הפרטית הפנויה, בהשוואה ל-14.2% ב-2009 ול-10.4% ב-2008.
"הבעיה מתמקדת פחות במעמד הביניים ויותר בדור הצעיר שמתחיל את חייו. בסך הכל הנתונים לא משקרים. שיעור החיסכון אצלנו הוא גבוה בהשוואה עולמית. רמת החיים הולכת וגדלה, אבל יש מתחת לפני שטח חוסר שביעות רצון".
"רמת החיים השתפרה, תראה מה קורה בנתב"ג יום יום", אומר פרופ' גלאי, "זה נכון שבשלוש השנים האחרונות היתה עליה במחירי הדיור. ואותם אנשים שרוצים לקנות נמצאים במצב קשה. גם בעבר כל פעם שהיה טוב, מחירים עלו וחלק מהאנשים הרגישו שהם מחוץ לעסק. אבל זה מעגל שמשתנה".
"יש כמה בעיות במצב הכלכלי אך אני לא חושב שמחאה תפטור אותה. אני מבין שזה מבטא תסכולים שונים, אבל המצב של הישראלי הממוצע לא רע. הוא יכול היה להיות הרבה יותר גרוע", אומר פרופ' וינר. "ברור שהמחירים עלו, אבל בממוצע המצב הוא טוב מאוד. תכנס לשדה התעופה ותראה מה קורה. אבל נכון שהאמירות האלה לא עוזרות לבן אדם שעובד קשה ולא מסוגל לשכור דירה במרכז ת"א".