הורים, הגיע הזמן למחאת ספרי הלימוד
1,200 שקלים. זהו הסכום שהשאירה ענת לב-אדלר, כמו עשרות אלפי הורים אחרים, בחנות ספרי הלימוד השכונתית לקראת שנה"ל הבאה. הסיבה: מהדורות חדשות לרוב וכמויות של חוברות. ולאן נעלם משרד החינוך בשוד ההורים הגדול?
הרגע שמפחיד אותי בכל פעם מחדש במעמד קבלת תעודות סוף השנה, הוא ההתוודעות הבלתי נמנעת לרשימת ספרי הלימוד לשנה הבאה. ולא, זה לא מפני שאצטרך לשנן אותם בעל פה, אלא בגלל הסכום הדמיוני שהם עומדים לגרוע מחשבון הבנק המשפחתי. אני יודעת שאיך שלא אהפוך את הרשימה הזו וכמה עמוק שלא אנסה להטמין אותה עד אמצע אוגוסט הבלתי נמנע, היא תסתיים בגירעון של 1,200 שקלים לשני ילדים, אחד בחטיבה ואחת בבית הספר היסודי. לא כולל רכישות מרוכזות במהלך השנה או ציוד.
ולא שלא התכוננתי לכך מספיק זמן מראש. עובדה. את ילדיי דאגתי ללדת בהפרשים של שנתיים לכל היותר, ולו כדי שיוכלו להעביר את הספרים מהאחד לשני (טוב, מותר קצת להתבדח, לא?), אבל מה שעבד בימי "דנה קמה" כבר לא רלבנטי לצערנו כיום. יודע כל הורה שמפקיד את ילדיו בזרועות מערכת החינוך כי העסקה אינה כוללת מחזור של ספרי הלימוד, וזאת למרות שבחוקי מדינת ישראל קיים חוק הקובע שהמערכת רשאית להחליף ספרים רק אחת לחמש שנים.
השיטה: מהדורה חדשה ומעודכנת
בלהט מאורעות האוהלים ונוכח הסכום המאיים שעומד שוב להיגרע מחשבון הבנק, גם אני מרגישה שהגיע הזמן לפתוח את עניין הספרים ולדרוש תשובות. שיקום מישהו במערכת החינוך ויסביר לי מדוע במקום חינוך לחיסכון יש כיום שיטה בדוקה: החלפת כותרת, או משפט, או עטיפה, או סדר פרקים, או צבע אותיות או השד יודע מה בתוך ספר הלימוד – במטרה לייצר ספר חדש, במהדורה עדכנית, שהמורים בבית הספר מחייבים לרכוש אותו ורק אותו, בעוד שהספר הישן, שנרכש רק לפני שנה או שנתיים, אינו תקף יותר.
אני רוצה להבין מדוע כאשר הגענו בתחילת החופש הגדול לחנות ספרי הלימוד השכונתית במטרה למכור את ספרי הלימוד של השנה שעברה, התבשרנו כי רוב הספרים יישארו ברשותנו. הסיבה: המהדורות המעודכנות של הספרים כבר ניצבו על המדפים. העטיפות נראות זהות, הצבעים מתכתבים, שום דבר מהותי לא השתנה בשיטת הלימוד או בתוכן העניינים, אבל באותיות קטנות למעלה מצויין: "מהדורה חדשה ומעודכנת".
ספרי הלימוד הבודדים שכן הצלחנו למכור חזרה לחנות זיכו אותנו בהחזר זעום של עשרות שקלים, ואת הספרים שהמוכרים לא הסכימו לרכוש חזרה, בטענה של חוסר רלבנטיות כבר בשנת הלימודים הקרובה, השלכנו בצער לפחי המחזור ברחוב הראשי. להזכירכם, מדובר בספרים שנקנו באותה חנות ממש אך לפני שנה, בסכומים שערורייתיים של כמה עשרות שקלים לספר אחד. הרי לא תמצאו היום ספר לימוד שעולה פחות מכמה עשרות שקלים, ויש כאלה שאף יותר וזאת למרות שהחוק גורס שמשרד החינוך אמור לפקח על המחירים של ספרי הלימוד ולדאוג למחירי מקסימום הגיוניים.
השאלה הקריטית שצריכה להישאל נוכח העדכון לכאורה של מהדורות הספרים, במטרה להכריח את ההורים לקנות שוב ושוב, שנה אחר שנה, את ספרי הלימוד, היא מי מתפעל את מאפיית הדפוס הזו ומי מרוויח מעצם קיומה? גם, או אולי בעיקר, נוכח אוזלת היד של משרד החינוך בנושא (שר החינוך אמנם הונצח באחרונה בהופעה טלוויזיונית כשהוא מתאר את הבעיה, אבל ממש לא מעניק לה פתרון). חובה עלינו לקום ולשאול מי מרוויח מהעסק המתגלגל הזה? איך נוצר המצב לפיו משרד החינוך מאפשר שוד לאור יום של כל הורי התלמידים בקניית מהדורות חדשות ומחודשות לכאורה, כדי להעשיר את קופות המוציאים לאור של ספרי הלימוד?
מדוע בשם כל הקדושים צריכות לפעול במערכת החינוך שבע שיטות שונות ללימוד מתמטיקה, כאשר כל שיטה דורשת כמובן הדפסה של ספרי לימוד נפרדים? בעבר, בכיתות הנמוכות, כלל לא נדרשו ספרי לימוד בחשבון, והמורה כתבה תרגילים על הלוח אותם העתקנו למחברת ופתרנו בבית. כיום מחברות הן כמעט מחוץ לתחום, רוב הלמידה מתבצעת בתוך חוברות עבודה שגם הן אינן ניתנות למחזור (ואל תנסו למחוק את הכתוב ולמכור את החוברת לילד הבא בתור - זה לא ילך), כך שאנחנו נאלצים שוב להשקיע ברכישה של חוברות וספרים.
ציבור שלם דורש לשנות את רוע גזרת הספרים
רוח המחאה המנשבת מהאוהלים היא ספינה טובה לשאת על גבה את הקריאה הזו, שאני מאמינה שיוצאת מגרונם הסדוק של מאות אלפי הורים בני מעמד הביניים, שנדמה כי אינם מוכנים יותר לשלם תשלומי סרק כבדים ביותר, שהרי מדובר בהרבה מאוד כסף. הורים שנאבקים חודש בחודשו במטרה לעמוד בתשלומי החינוך חינם, התל"ן (תוכנית לימודים נוספת - השם המכובס לעוד כספים שמוציאים מההורים, השיעורים הפרטיים ותשלומי בית הספר הבלתי נגמרים. ציבור שלם של הורים, חלקם כבר התאגדו למחאה בפייסבוק (ואני לא צריכה להזכיר לכם מהיכן החלו המחאות האחרות) דורש משר החינוך להתחיל להתנער משתיקתו המתמשכת, להפשיל את שרווליו המגוהצים ולשנות את רוע הגזירה לקראת שנת הלימודים הבאה.
אדוני שר החינוך, לקצר את החופש הגדול זו עבודה קלה שדורשת לא יותר מהודעה בתקשורת, אבל לדאוג לכך שהחל מהשנה הבאה נוכל כולנו להעביר ספרים מילד לילד, לקנות ספרים משומשים ואולי לחסוך כמה מאות שקלים לאוניברסיטה של הילד (שכידוע גם היא לא בחינם), היא המשימה החשובה והקשה שעליך לבצע כדי להעניק למשפחות מעמד הביניים עוד קצת אוויר לנשימה.
ואם אתה מעוניין לשאוב רוח יצירתית לטובת המאבק, קבל השראה מסיפור אמיתי. הבן שלי, שעולה לחטיבת הביניים, מסכים שאספר אותו, רק מפני שכבר סיים את בית הספר היסודי. לשיעורי גיאוגרפיה בכיתה ו' הגיע בני עם אטלס במהדורה לא מעודכנת. המורה התרעמה ודרשה שיגיע עם אטלס במהדורה מעודכנת, כזה שקו הגבול החדש יחסית בין סרביה לבוסניה כבר מסומן בו. הילד אמר שזה לא נראה לו כל כך חשוב כדי להשקיע למעלה יותר מ-200 שקלים בקניית אטלס חדש ומצא פתרון יצירתי: הוא ביקש את עטיפת האטלס המעודכן מחברו לכיתה, עטף בעזרתה את האטלס המיושן שלו וכך הגיע לשיעורי גיאוגרפיה במהלך השנה כולה. המורה הפסיקה להטריד אותו. את השנה סיים עם ציון הסופי 95. כששאלנו בבדיחות הדעת מדוע לא קיבל 100 חייך ואמר שזה בגלל שיוגוסלביה התפרקה וסיפר לנו את הסיפור.
הכותבת היא מחברת סדרת ספרי המתנה בהוצאת ידיעות ספרים. לעמוד הפייסבוק של ענת לחצו כאן .
לפנייה לכתב/ת 
