אלוהים, אתה מתעקש להשאיר אותי רווק נצחי?
כבר התרגלתי לחרוק שיניים בכל פעם שאני רואה זוג ברחוב הולך יד ביד ולחיוכים המזויפים שאני נאלץ לעטות כשאני מוזמן לחתונה. אתה יודע כמה קשה לחייך תוך ניסיון להסתיר דמעה קטנה על הלחי? אלוהים שלי, הגיע הזמן. אתה חייב להעביר אותי לשלב הבא. אני לא יכול להיות כל הזמן באודישנים!
אני יודע שלא נהוג לפנות אליך בשבת בצהריים. כלומר, נהוג לפנות אליך בשבת, אבל בדרך כלל מדובר באנשים דתיים לבושים בקפידה שנמצאים בבית כנסת, ולא באנשים כמוני, שמשתזפים בחוף געש, שהוא, כמו שבטח כבר שמת לב, חוף נודיסטים של הומואים. אז סלח לי שאני פונה אליך בשבת, ועוד מכאן. אבל זה רק בגלל שאני פשוט לא יכול להתאפק יותר. אני פשוט לא יכול יותר לחכות. הגיע הזמן שנשב לשיחה. משהו בסגנון - "זה לא אני, זה אתה".
בואו למצוא אהבה גם בדף הפייסבוק שלנו!
בגדול, המצב הזה לא יכול להימשך. אתה בטח יודע על מה אני מדבר, אבל אני בכל זאת מרגיש צורך להסביר. אני יודע שחילקת לי אחלה קלפים, ואסור לי, פשוט אסור לי להתלונן יותר מדי, אבל יחד עם זאת, אתה עדיין מתעקש להשאיר אותי הרווק הנצחי. להיות הבחור הזה שעדיין לבד. כבר התרגלתי למצבים הטריוויאליים שאתה מעמיד אותי בהם: לחרוק שיניים בכל פעם שאני רואה זוג ברחוב הולך יד ביד. להעלות חיוך מזויף על פניי בכל פעם שאני מוזמן לחתונה, שלא נדבר על החיוכים המזויפים שאני נאלץ לעטות בזמן החופה. ודרך אגב, אתה יודע כמה קשה לחייך תוך ניסיון להסתיר דמעה קטנה על הלחי?
האשליה וה"כמעט" לא יורדים ממני עד למחרת
הרגעים הפחות נפוצים הם אלה שמנפצים (סלח לי על משחק המילים), הם אלה שמביאים אותי לפנות אליך - ועוד מחוף נודיסטים, למען השם! זה למצוא את עצמי בפאקינג אחת בלילה, בסלקציה למסיבה בה יחצן הומו כלשהו חוגג יום הולדת שקר כלשהו, באמצע אזור תעשייה נטוש ומסריח משתן של הומלסים, כאילו אני ילד מתבגר בן 19. וכשאני עומד שם בתור, כל מה שעובר לי בראש זה שאולי מישהו במסיבה במקרה יסתכל עליי, ואז אני אוכל להישאב לכמה שניות לאשליה שהוא הולך לגשת אליי, ואז בטוח נתחתן. כי זה הרי קורה כל הזמן. זה למצוא את עצמי יושב באוטובוס, אחרי עוד 14 שעות בעבודה ובלימודים, ופתאום בחור חמוד עם ריח של כביסה וקפה ובית מתיישב לידי. ואני מסתכל עליו, אבל לא באמת מסתכל. וחושב עליו, אבל לא באמת חושב. והוא כמובן יורד אחרי שלוש תחנות, אבל האשליה וה"כמעט" שהוא מכניס לי לראש לא יורדים ממני עד למחרת.
אני מוצא את עצמי סוקר ובוחן כל מקום חדש שאני מגיע אליו, רק כדי לראות אם במקרה "הוא" שם. אני מכריח את עצמי להיות בשליטה כל הזמן. אני חייב לשים לב למי נכנס ומי יוצא. אסור לי לאבד ריכוז לשנייה, כי מי יודע, אולי אני אמצא חן בעיני מישהו, והוא אשכרה יעשה עם זה משהו. מספיק קשה להסתכל כל הזמן מסביב, כדי לא לפספס במקרה את אהבת חיי. זה עוד יותר קשה בכל פעם כשזה לא קורה.
אתה מכין אותי, מחשל אותי, מחזק אותי
המצב הזה כבר הפך להיות בלתי נסבל, והוא פשוט חייב להסתיים. אני לא סתם מבקש את זה, אני דורש ממך. לא יכול להיות שאני נמצא בסיטואציה הזאת כבר כמה שנים ארוכות, בעוד כולם מסביבי הולכים ותופסים לעצמם אהבות כל כך טובות. אז די, תפסיק להתעלם ממני. אני לא כזה נורא. נכון, אני בטוח לא מושלם, אבל אני לא כזה נורא. אני מבין שזה הכל חלק מתוכנית-העל שלך. אתה מכין אותי, מחשל אותי, מחזק אותי. אתה מטמיע בי את כל הסלוגנים המטופשים האפשריים כמו "הכל זה לטובה", "מה שצריך לקרות יקרה", והשנוא עליי במיוחד - "כשתפסיק לחפש את זה, זה יגיע". אז מספיק, הבנתי. הלקח נלמד, והסלוגנים הוכחו. עכשיו, אלוהים שלי, הגיע הזמן. אתה חייב להעביר אותי לשלב הבא. אני לא יכול להיות כל הזמן באודישנים.
אז בוא נעשה הסכם, עכשיו תורי. תביא כבר את האהבה הגדולה של החיים שלי. תן לי להרגיש פרפרים. תן לי להרגיש נאהב. תן לי לאהוב מישהו בצורה כל כך מגוחכת ותמימה ואמיתית. נסה אותי, אני מבטיח להשתדל. ובתמורה אני מבטיח להפסיק להפריע לך בשבתות. מהחוף הזה, בכל מקרה.
מאמין בך,
אני
לפנייה לכתב/ת 
