תביעה: השוכרים הבריזו ברגע האחרון
גם משכירים נופלים קורבן לשוק הדיור נטול הרגולציה: שוכרים שהודיעו כי בכוונתם להמשיך לגור בדירה למשך שנה נוספת, חזרו בהם מאוחר יותר והדירה נותרה ריקה במשך מספר שבועות. התביעה לא איחרה לבוא. מה פסק בית המשפט?
מחאת האוהלים העלתה אל סדר היום את מצוקת השוכרים, אך לא פעם גם המשכירים הופכים לקורבנות של השוק נטול הרגולציה: בעלת דירה הגישה תביעה נגד שוכרים בטענה, כי זמן קצר לאחר שהודיעו לה שבכוונתם להמשיך לגור בדירה שנה נוספת, הם החליטו לעזוב והדירה נותרה ריקה במשך מספר שבועות.
בין הצדדים נחתם הסכם שכירות, כאשר בתום שנה אחת, הוארך ההסכם בשנה נוספת. לטענת בעלת הדירה, לקראת תום תקופת השכירות, היא הודיעה לשוכרים על כוונתה להעלות את דמי השכירות ל-4,400 שקל, ובעקבות זאת, החלה מסכת של תכתובת ופניות בין הצדדים.
לטענתה, בסופו של דבר הודיעו לה השוכרים כי ברצונם להמשיך לשכור את הדירה לשנה נוספת. התובעת, שמתגוררת בחו"ל, הוסיפה כי סוכם שעם הגעתה לארץ הם יחתמו על הסכם חדש, אך למרות זאת, כאשר הגיעה כחודש לאחר מכן, הופתעה לגלות שהשוכרים אינם מתכוונים להמשיך לגור בדירה שכן רכשו דירה.
המשכירה הוסיפה וטענה כי השוכר הבטיח לה למצוא שוכרים חלופיים, אולם בפועל הוא לא הצליח לעשות כן והדירה הושכרה בסופו של דבר באמצעות מתווך. בתביעה שהגישה לבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה נגד השוכרים והערבים לחוזה, טענה בעלת הדירה כי השוכרים הפרו את החוזה ועליהם לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה, ובכלל זה עיכוב בכניסת דיירים חלופיים, תשלום דמי תיווך, תשלום חוב ארנונה, ביצוע צביעה ותיקונים, עגמת נפש ועוד.
השוכרים טענו כי בניגוד לטענות התובעת, הם לא הודיעו על הסכמתם לשכור את הנכס לשנה נוספת, ואף הודיעו לה טלפונית שלא ימשיכו לשכור את הדירה. עוד הם טענו, שכמחווה של רצון טוב נענו לבקשתה לפרסם מודעה באינטרנט ולמצוא דיירים חלופיים, אך היא סיכלה את האפשרות להשכיר את הדירה לדיירים אחרים ללא כל טעם סביר.
ביהמ"ש: לא סביר ששוכר יתנדב למצוא שוכרים חלופיים
השופטת הלית סילש קיבלה את מרבית התביעה נגד השוכרים ודחתה את התביעה נגד הערבים. היא קבעה, כי מתכתובת הדואר האלקטרוני שהוגשה עולה, כי השוכרים אכן הודיעו לתובעת כי בכוונתם לשכור את הדירה לשנה נוספת ללא כל הסתייגות. השופטת דחתה את גרסת השוכרים לפיה הודיעו לתובעת טלפונית על סיום השכירות.
בנוסף נקבע, כי לא סביר כי שוכר המבקש לעזוב את המושכר בסיום התקופה ובהתאם להסכם, "יתנדב" לפרסם את הדירה ולמצוא שוכרים חלופיים. "יש לזכור כי התובעת והנתבעים אינם בני משפחה או חברים, אלא שהתקיימה ביניהם מערכת יחסי שוכר ומשכיר לתקופה קצרה של שנתיים" כתבה השופטת.
עוד ציינה השופטת, כי סירובה של התובעת להתקשר עם שוכר פוטנציאלי זה או אחר, אינה מבטלת את תביעתה, שכן בהיותה בעלת הנכס, היא רשאית להחליט מי יהיה השוכר החלופי, ולא הוכח כי היה בכוונתה להרע עם השוכרים. השופטת הוסיפה שהתרשמה כי בפועל ביקשו השוכרים להמשיך לגור בדירה עד לרכישת דירה חלופית, וכי בהתנהלותם זו גרמו לתובעת לנזקים.
לעניין הנזק נקבע, כי התובעת זכאית לפיצוי של 9,270 שקלף הכולל בין היתר הפסד דמי שכירות של שלושה שבועות, חוב ארנונה ועגמת נפש בסך 1,000 שקל. בנוסף חויבו השוכרים לשלם הוצאות משפט של 500 שקל. התביעה נגד הערבים נדחתה כאמור, לאחר שנקבע כי הם היו ערבים להסכם השכירות הראשון, אך לא נתנו הסכמתם להמשך ערבותם.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי פסק דין
לפנייה לכתב/ת 
