ג'ון קייל בהופעה: הקטיפה נשארה במחתרת

עם קול צלול ורעמת שיער צהבהבה, ג'ון קייל, ממייסדי ה"ולווט אנדרגראונד", נראה יותר גולש מזדקן מאשר מוזיקאי עם תואר אצולה. אחד המוזיקאים האהובים על הישראלים, חזר להופיע כאן בפעם החמישית - ונתן הופעה מגוונת מקריירת הסולו שלו

אילת יגילפורסם: 03.08.11 , 09:16

מי שציפה בהופעתו של ג'ון קייל אמש (ג') בזאפה תל אביב לסט הכולל את מיטב להיטיו והשירים שהוא מיטיב לחדש (כן, כמובן, "הללויה", אלא מה), כנראה לא מכיר את המטרייה. קייל לא בא להתנחמד, להתרפק או לעשות חנדלעך. מה שראינו אתמול היה סט מהודק, מינימליסטי ומגוון, הכולל שירים מכל קריירת הסולו של קייל. נכון, הסולו.

קייל. לא בא להתנחמד על אף אחד (צילומים: ירון ברנר)

את המופע הקודם והמעולה שלו בישראל, מ-2006, הוא פתח עם ויולה ועם "Venus In Furs" של להקתו וולווט אנדרגראונד. הפעם, תשכחו מזה. אין מקום לויולה, אין זמן לנוסטלגיית קטיפה. יש אי פי חדש שיוצא בעוד פחות משבוע בחברת תקליטים חדשה. גם מי שקיווה שיזכה לקבל סט שלם בו קייל מבצע מחדש את כל שירי האלבום "Paris 1919" כפי שעשה בשנה האחרונה, התבדה. מה שהתקבל היה מופע רוקי יותר, זועם יותר והאמת, קצר יותר, קצר מדי.

מהפאנק הניו יורקי, לקריאה מתווים

קייל עלה לבמה והתייצב ליד הקלידים, משם לא יזוז משך חמשת השירים הקרובים. הגיטריסט הנאמן דסטין בויאר פצח באינטרו הארוך של "קפטן הוק", שיר ארוך וכבד מ-1979 העוסק בקולוניאליזם: "ניסיתי לשבור את הגב של הודו, אבל היא שברה את הגב שלי... עברתי את כף התקווה הטובה, אבל אין לי תקווה", קייל מנגן ושר מדפי תווים, במפתיע.

גולש מזדקן ואהוב

קולו צלול ועם רעמת השיער הצהבהבה, זקנקן התיש, השיזוף ומכנסי השלושת רבעי, הוא נראה יותר כמו גולש מזדקן מאשר כמו מוזיקאי בן 69 עם תואר אצולה. אבל הנה הוא, אחד המוזיקאים האהובים והאוהבים של הקהל הישראלי שחזר בפעם החמישית. עילוי מוזיקה קלאסית שהגיע מוויילס לארצות הברית כדי ללמוד נגינה, אבל בדרך הספיק לייסד להקת רוק בעלת חשיבות הסטורית. אמן מסקרן שכסולן וכמפיק עזר ליילד את הפאנק הניו יורקי, ובעשורים שחלפו מאז מיטיב לייצר שירים שמיטיבים לשלב עומק עם מלודיה נעימה.

בשיר השני הפעיל קייל אפקט קולי מעוות כדי להעניק זווית מטרידה במיוחד ל-"Heartbreak Hotel", להיטו של אלביס אותו חידש באמצע שנות השבעים. מהסבנטיז קפץ קייל לימינו, עם "Hey Ray", השיר הראשון מתוך האי.פי החדש, "Extra Playful". בהמשך יבצע עוד שניים ("Catastrofuck" ו-"Whaddaya Mean By That") שיחד ממשיכים את המגמה המלודית, הנעימה, של שירי קייל שקלים להתחבב ולפיזום, גם אם הם לעולם לא שמחים או קלילים.

נע בפראות בין שנות ה-70 ל-2000

לכבוד השיר "Perfect" (מן האלבום הנפלא Black Acetate מ-2006), עבר קייל לגיטרה. בסוף השיר הורגש שינוי באווירה הכבדה שאיתה החל והזמר אף הרשה לעצמו, הפלא ופלא, לחייך לקהל הנלהב. אחרי נציגות נוספת מאותו

אלבום, "Sold Motel", ושני שירים מהאלבום שלפני, "Hobosapiens" מ-2003, שבר קייל בפראות חזרה אחורה, ל-1975, עם "Dirty Ass Rock 'N' Roll".

"נצטרך להוריד את קורי העכביש מהשיר הזה", אמר קייל והפתיע באמת בשיר "Satellite Walk", קטע אלקטרופופי ביזארי ומעניין מ-1986. בסופו הודה קייל לקהל וירד מהבמה. כהדרן העניק שיר אחד ויחיד - לא, לא "I Keep A Close Watch", אלא קטע אזוטרי בהרבה: "Jumbo In The Modern World", שיצא כסינגל בלבד בשנת 2006.

הבה נודה על האמת: כזה הוא קייל. לו היה נעתר ונותן לקהל שירים אהודים יותר, או כאלה שחתום עליהם גם לו ריד, היינו מתחילים לדאוג שמא התרכך עם השנים. עתה נותר רק לנחש בסבלנות מה הוא מבשל לבאי ההופעה השנייה, הערב (ד') במועדון הבארבי.