פרידה מרבי אלעזר: "מאור שכבה בין המצרים"
"מאחר שהתייתם בגיל צעיר, זכיתי שרבי אלעזר ראה בבית הוריי בבאר שבע כביתו שלו. קשה לדבר בזמן עבר על הנער הגאון, שהיה הוגה עם אבי בתורה וראה בי אח. בימי בין המצרים, כבו מאורות שניהם ותמה לה תקופה
קשה לדבר על ידיד נעוריי, רבי אלעזר אבוחצירא, בלשון עבר. רבי אלעזר, הנער שהתקדש עוד כשלמד בישיבת "פורת יוסף" ושהיה נוהג לבקר בבית הוריי בבאר שבע. הנער הגאון היה יושב עם אבי, רבי משה בן טוב, ויחד היו הוגים שעות בדברי תורה וחידושים, שהיו בדרך-כלל שלו עצמו, וברוב ענוותנותו נהג לומר "ונראה לפרש כך...".
רבי אלעזר, שאני זוכר מלפני קרוב ל-40 שנה, עת למדתי בעצמי ב"פורת יוסף" בשכונת קטמון, למד בחברותא עם רבי ישראל אזרואל. באותם ימים, הישיבה הגדולה עברה לעיר העתיקה וכמובן שהמעבר לווה ברפיון קל בסדרי הלימוד. אך רבי אלעזר נשאר ללמוד בחדר עם רבי ישראל בישיבה הקטנה, שנשארה בקטמון. ב-2 בלילה הם היו "מתחילים את היום" - עורכים תיקון חצות, לומדים עד הבוקר, ואז מתפללים וממשיכים ללמוד. את כל זה ראיתי בעיניי.
הכרת הטוב
מאחר שהתייתם בגיל צעיר, זכיתי שרבי אלעזר ראה בבית הוריי בבאר שבע כביתו שלו. וגם כשכבר שימש תל תלפיות לאלפים ולרבבות, שעמדו בתור לקבל ממנו ברכות וישועות, זכר חסד נעורים לאמי. במשך שנים היה
מקפיד מידי יום שישי, כאשר היה בדרכו למקווה, לעלות לאמי לטעום ממאכלי השבת, כמנהג יוצאי מרוקו הנקרא "בואי כלה".
לפני שלושה חודשים השתתפה אמא בברית שנערכה בבית-מדרשו, וכשנודע לו הדבר - עצר את קבלת הקהל, וישב לשוחח עם אמא שתחיה דקות ארוכות. היש דרך טובה מזו ללמוד וללמד מהי "הכרת הטוב"?
רבי אלעזר אבוחצירא עם רבי משה בן טוב
זוכר אני שלפני כעשר שנים קיבלתי ממנו טלפון במפתיע. "אני מבקש לבוא לבקר את אבא". לא הבנתי מדוע הוא מטריח את עצמו לעלות ירושלימה כדי לשוחח עם אבי מורי. כששאלתיו לפשר העניין, סיפר שאביו, רבי מאיר, נגלה אליו בחלום וביקש ממנו שיעלה לרבי משה בן טוב כדי שזה יסייע לו בפתרון בעיה כלשהי, שבה היה נתון באותם ימים. וכך, בצעד
חריג, עלה פעמיים לירושלים בשעת לילה, בהפרש של חודש, וישב אצלנו כשלוש שעות. שעות אלו היו עבור אבא כטל תחיה. אבא ורבי אלעזר חזרו לימים הטובים, צחקו ביניהם, שרו פיוטים והיו בשמחה.
מאז היה איתי הרב בקשר כמעט יומיומי. כמעט תמיד היה זה הוא בעצמו שהתקשר אליי. אמרתי לו שזה לא נעים לי, ואני זה שצריך לצלצל, ועל כך ענה: "לא נורא. אחים אנחנו...".
העם היהודי חייב לרבי אלעזר
רבי אלעזר, טיהר וביצר את חומות הדת של העיר באר שבע בימים שעוד הייתה מדבר שממה רוחני. הוא נתן חיוּת לאנשים - לעניים ולעשירים, לאשכנזים ולמזרחיים, לעולים ולוותיקים, לימין ולשמאל. בזכותו אנשים רבים התחזקו
והחלו להתקרב ליהדות, לשמור שבת וטהרה. ישראל והעם היהודי חייבים לו הרבה, ובירת הדרום חבה לו עשרת מונים.
זכיתי לראות את הקשר ההדוק של רבי אלעזר עם אבא זצ"ל. מחר, ביום האחרון של ה"שבעה" על רבי אלעזר, יחול יום ההילולה הראשון של אבי, שכונה "הרואה במזוזות". אבא, שחישב עצמו כתלמיד של הסבא הגדול - רבי ישראל אבוחצירא, ה"בבא סאלי', ושידידות קרובה ואמיצה הייתה לו עם רבי מאיר זצ"ל, ראה ברבי אלעזר מקים אוהלה של תורה בבאר שבע, ופועל ישועות למען הכלל והפרט. זכה דורנו לראות את שני המאורות הללו בעיניו, ובעוונותינו הרבים, בימי בין המצרים, חשכו המאורות ותמה לה תקופה.