שתף קטע נבחר
 
צילום: ירון ברנר

זה אנחנו מול הסוחרים - והם ימצמצו ראשונים

אם נשכיל לקנות רק מה שאנחנו צריכים, ולא ניחפז לקנות בכל מחיר, נגלה שהסבלנות משתלמת. אין כמו לחץ מתמשך, ולו בהתנגדות סבילה, כדי להרעיד את מי שחגג שנים ארוכות על חשבוננו

לפני כשבועיים צדה עינה של הצרכנית הנבונה נ' חולצה יפה שהוצגה בחלון הראווה של חנות הנמנית עם רשת ביגוד לנשים. לשמחתה ראתה, כי מחיר החולצה הופחת במבצע מ-250 שקלים ל-100 בלבד. היא לא היססה לפני שנכנסה לחנות, ואף מצאה חולצה נוספת, בצבע אחר, מאותו דגם.

 

שמחה וטובת לבב על ההנאה מן הפריטים החדשים במלתחתה ובשל המחיר הטוב, הגיעה לקופה. שם, אגב קיפול החולצות ואריזתן, ניסתה הזבנית לשכנעה להצטרף למועדון הלקוחות של הרשת. נ' הקשיבה רוב קשב, ולבסוף אמרה לזבנית כי היא רוצה לחשוב על זה, וכי כעת תשלם עבור החולצות, אך עדיין לא תצטרף למועדון.

 

תגובתה של הזבנית היתה משהו בנוסח: "טוב, אז אני אתן לך את החולצות בהנחה שנותנים ללקוחות המועדון, אבל רק הפעם. בפעם הבאה כבר לא". נ' העדיפה שלא להגיב בשלב זה, אך בחנה בשבע עיניים את שובר כרטיס האשראי שהוגש לה לחתימה. הסכום אכן היה 200 שקל, מחירן של שתי חולצות במבצע. היא נשמה לרווחה וחתמה על השובר.

 

אבל, אומרת נ', את התנאי של חברוּת במועדון לשם קבלת ההנחה הזבנית המציאה. בשום מקום - לא בחלון הראווה, לא ברחבי החנות, וגם לא על תוויות המחיר שהיו על החולצות עצמן - לא צוין שיש תנאי כלשהו לקבלת ההנחה. פשוט צוינו שני המחירים: לפני ההנחה ואחרי ההנחה.

 

"ומה היית עושה אילו התעקשה הזבנית שלא לתת לך את החולצות במחיר ההנחה כיוון שלא הצטרפת למועדון הלקוחות?" - שאלתי. "אה, זה פשוט", ענתה לי בשלווה מוחלטת, "הייתי יוצאת מהחנות ולא קונה את החולצות, למרות שהן בהחלט מצאו חן בעיני ומחירן היה סביר מאוד". היא הוסיפה, שלא מן הנמנע שהיתה מתלוננת על כך למשרד התעשייה והמסחר, אבל כעת היה חשוב לה להדגיש, שאסור להיכנע לתעלולים מעין זה שחוותה.

 

"תראי", היא אמרה. "הרי זה לא שאין לי מספיק חולצות. הארון שלי כבר מתפקע. בסופו של דבר, אני יכולה לחיות גם בלי החולצות האלה, ואין לי שום סיבה לקנות אותן אם פתאום מכניסים לעסקה תנאים נוספים". היא גם הוסיפה, שקרוב לוודאי שהרשת הזאת הפסידה אותה לתמיד כלקוחה. קבלת הפנים הזאת לא עודדה אותה לנסות לראות מה יהיה בפעם הבאה.

 

אבן החכמים של הצרכנות הנבונה

תשובתה של נ' היא שיעור מאלף בצרכנות נבונה. לא פעם, כשאני מרצה או מדריכה אנשים שעיסוקם בתחום הצרכנות או אזרחים מן השורה, אני שואלת אותם מה הדבר הראשון שצריך לשאול צרכן נבון לפני שהוא קונה משהו. רובם של האנשים עונים, שהוא צריך להשוות מחירים.

 

נכון, זה בהחלט דבר שאין לדלג עליו. אבל מבחינתי, השאלה הראשונה צריכה להיות - האם את/ה צריך/ה את הפריט/מוצר הזה. הרי כמעט לכל דבר שאנחנו רוצים לקנות יש תחליף, או שפשוט איננו זקוקים לו. ובכך - לגבינו, כצרכנים - יש יתרון גדול. שהרי, מי שאיננו זקוק נואשות למשהו, מוצר או שירות, ויכול לוותר עליו, בכלל או לטובת משהו דומה, חשוף הרבה פחות, או אף אינו חשוף כלל, ללחצים כאלו ואחרים שמפעילים עליו סוחרים שונים. כמו נ', שאילו חשה שבאותה רשת מנסים לסחוט אותה היתה פשוט יוצאת מהחנות בלי לקנות דבר, יכול לנהוג כל אדם, כל צרכן.

 

החיים שאחרי הקוטג'

ומכאן אנו מגיעים לקוטג' - הפעם במפורש כסמל. רבות דובר בשבועות האחרונים על משמעות התייקרותה של גבינת הקוטג', ולא רק התייקרותה של גבינה זו. הרי כל המרד החל כאשר איציק אלרוב וחבריו קראו לצרכנים לא לקנות קוטג' עד שמחיר גביע לא יירד ל-5 שקלים לכל היותר. ואז, פתאום היו אנשים שגילו כי יש חיים אחרי הקוטג'.

 

נכון, לא קל לשנות הרגלים בני שנים. אבל זה בדיוק נשק יום הדין שלנו, הצרכנים. רוצים הוכחה? ממתי יו"ר תנובה נפגשת עם צרכנים? זה קרה בדיוק מפני שזהבית כהן הבינה את עוצמתם של הצרכנים. ואיך היא הבינה זאת? מן הסתם, אירועי השבועות האחרונים והשלכותיהם האפשריות על הדו"חות של תנובה לא גרמו לה לישון טוב יותר בלילה.


גם עופרה שטראוס נפגשה עם המחרימים. צילום: איציק אלרוב

 

וכאשר צריך לתת דין וחשבון והסברים ותירוצים לחברה האם, אייפקס - שהגיעה לארץ ציון וירושלים לא בגלל העיניים היפות של גברת כהן - כל העסק כבר כנראה גורם לה להזיע בקיץ 2011 גם מול המזגן המשוכלל ביותר.

 

כן, הכוח, כוחם של הצרכנים, הוא זה שגורם לסוחרים להבין כי הגיע הזמן להחליף דיסק, להתחיל לבחון את המציאות בכלים שונים מאלו שהורגלו להם משך שנים רבות, רבות מדי. וברור שזה לא נעצר בתנובה.

 

הלחץ הוא על הסוחרים

אם נחזור לנ', הצרכנית הנבונה, היא בעצם לימדה את כולנו שיעור. הרי, בסופו של דבר, איננו הולכים יחפים, עירומים, רעבים, או אחוזי השתוקקות לא ניתנת לריסון לשום פריט או שירות. אנחנו לא נרקומנים של קוטג', אנחנו לא מסניפים את ניחוח החומרים הכימיים המוספגים בפריטי ביגוד, וחושינו אינם מגיעים למצב של התעלות נוכח עבודת עור מרהיבה בנעל כלשהי.

 

וכשזה המצב, ואם נאמץ כולנו את הגישה הזאת, יצטרכו הסוחרים להתאמץ מאוד כדי שנחזור לקנות אצלם. איך? אל תדאגו להם. הם מאוד יצירתיים בתחום זה. יש לקוות שאחרי שייתקעו עם מלאים של מוצרים בעלי חיי מדף ארוכים (כולל מוצרי חשמל, דיסקים, מכשירים סלולריים ועוד ועוד), דבר שיגרום לכך שרבים מהם, באין תזרים מזומנים נאות, ישלמו עוד ריבית על הלוואות שלקחו לשם רכישת המלאי; או לנגד עיניהם יתקלקלו מוצרים שאורך חייהם קצר (למשל, פרחים, מוצרי חלב, פירות, ירקות ובשר) שהביקוש להם פחת, ואז הנזק הכספי יהיה גדול, הם יבינו שלא כדאי להם להפעיל תעלולים מן הסוג שחוותה נ'.

 

אבל יותר מכך: בסופו של דבר הם יורידו את המחירים, כי הרי זה מה שמשכנע את רוב האנשים שכדאי להם לקנות משהו. עובדה, מספרת נ', ימים לא רבים אחרי שרכשה את החולצות עברה שוב על יד אותה חנות. אותו דגם חולצה כבר הוצע שם למכירה ב-80 שקל. כנראה שגם 100 שקל כבר לא היו מחיר אטרקטיבי - והרשת מייד ידעה מה צריך לעשות כדי לא להיתקע עם מלאי.

 

איתרע מזלה של הרשת הזאת, מסכמת נ', שבחנויות שלה היה מלאי גדול של אופנת הקיץ הנוכחי דווקא בזמן שאצל כולם פקע משהו, והם כבר אינם מוכנים לשלם כל מחיר שלרשת התחשק לדרוש מהם. "תזכרי", חזרה ואמרה לי. "במקור החולצה הזאת נמכרה ב-250 שקל. והרי גם כשמוכרים אותה ב-80 שקל, הרשת עדיין מרוויחה. מסקנה - עם קצת סבלנות, הם אלה שימצמצו ראשונים".

 

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות ומנהלת פורום צרכנות ב-ynet

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קופה רושמת כסף שטרות מטבעות עסקים חנות צרכנות קניות
צילום: ויז'ואל פוטוס
מומלצים