יופי מקומי: פירות קיץ מרעננים

בקיץ המקומי הפירות המקומיים מדהימים, אין ספק - הקיץ הוא עונת הפירות, כך מגיע המסע המקומי שלי אל הבוסתנים והמטעים. כמו בכל מרכיב עליו מבוססת התזונה שלי השנה, אני יוצא לבדוק מהיכן באים הפירות שלי ומה הם עוברים בדרך.

כבישים הם דרך מסוימת לפתוח במסע ולפירות יש רומן עם כבישי הארץ, לאחרונה אני רואה הרבה מאוד פירות בצדי הדרכים. הבסטות הקטנות של התותים, שהיו צצות באביב, התרחבו ועכשיו אפשר למצוא אותן כל הקיץ עם שלל פירות שכבר לא ברור ההבדל ביניהם לבין הפירות במרכולים. בעיקר הליצ'י, אני רואה שם הרבה ליצ'י, ואני מאוד אוהב ליצ'י.

הליצ'י אמנם לא הגיע מכאן, הוא טרופי, אבל לא צריך הרבה כדי לגדל ליצ'י בארץ ולהוציא פרי טוב. לכן, הליצ'י כמעט אינו מרוסס בקוטלי מזיקים או בחומרים אחרים, עד שהוא נקטף. הצרכנים קונים ליצ'י רק אם הוא אדום מבחוץ וליצ'י, זמן קצר אחרי הקטיף שלו, הופך לחום וקליפתו מתקשה (הפרי הפנימי נשאר בדיוק אותו דבר, זו רק האריזה שמשתנה). בגלל שהצרכנים לא מוכנים לקנות אותו ככה, מכניסים את הפירות, מיד אחרי הקטיף, לאוהל בו מפזרים גופרית בכמות נדיבה ביותר (כמו שמפזרים על פירות במהלך ייבושם כדי שישמרו על צבעם המקורי).

גופרית הוא לא חומר ידידותי לאדם ולסביבה, היא שוקעת במוח ובפרקים וגורמת לצרות ככל שהיא מצטברת שם, והיא לא נשארת על הקליפה - כמה מכם פותחים את הליצ'י עם השיניים?

כשבאתי לבקר את יגאל חן בביתו בשאר-ישוב הוא סיפר לי שהצרכן הישראלי מעדיף פרי יפה מבחוץ ו"מלוכלך" מבפנים, אפילו ללא טעם. פעם זה היה הפוך, הפירות נמכרו טבעיים, עם שריטה שם, לכלוך פה, אך טעימים מבפנים. כדי להשיג פירות יפים וגדולים צריך להשקיע הרבה חומרי דישון והדברה באדמה, בעצים ובפרי. יגאל הוא מומחה לפירות, יש לו מספר מטעים של פירות קיץ ופרדס הדרים, ושנים רבות הוא היה בצד השני של הגידול, כשניהל במשך שנים את מחוז הצפון של משרד החקלאות. הלכתי לפגוש אותו במושבו הצפוני ושמעתי על הפרוייקט הנוכחי שלו.

יגאל חן מסביר לאורי על הדברה מופחתת (צילום: אסף רונן)

לאחר צאתו לגמלאות לקח עליו יגאל, בהתנדבות אך בשיתוף המחוז שניהל, משימה שלדעתו היא בעלת חשיבות לאומית- צמצום השימוש בחומרי הדברה בגידול פירות. יגאל מכיר, כמובן, את חומרי ההדברה בהם משתמשים כדי להדביר מזיקים במטעים, והוא טוען שהם מסבים נזק רב לאדם ולסביבה. הוא מספר שכל חייו ראה את מטוסי הריסוס עוברים מעל ביתו וחצרו, ואחרי שלמד על החומרים שנפלטים מהם הוא אומר: "איך אנחנו יכולים לרסס בשטחי המושב כשיש מסביבנו הרחבה קהילתית, תיירות כפרית ומקורות מים שאותם אנו שותים?"

המשימה של יגאל היא להוריד את כמות הריסוסים למינימום האפשרי ולמצוא פתרונות ידידותיים יותר לסביבה ולאדם. הוא מבקש למתג את האזור כולו (אצבע הגליל) כנקי מרעלים ולמצב את החקלאות כממשק ידידותי לסביבה. הצוות בראשותו, שמובל על-ידי מו"פ צפון של משרד החקלאות, עם אלקנא בן-ישר, ד"ר ליאורה שלתיאל, טקו מרדכי ועוד רבים וטובים, עורך מספר פרויקטים וניסיונות כדי לקדם את האג'נדה.

לדוגמה, המזיק המרכזי קפנודיס, שפוגע בשורשים והורס את עצי הפרי בעלי הגלעין הקשה (שזיפים, משמשים ועוד), מרוסס בקוטניון- ריסוס זרחני. זרחנים אורגניים נפוצים מאוד כחומר הדברה בחקלאות וידועים כחומר שפוגע במערכת העצבים, גם כשאדם מורעל על-ידו בכמות מרוכזת, בשאיפה, דרך העור או כל דרך אחרת, וגם כשהוא נחשף אליו בהדרגה לאורך זמן, כמו באכילת מזונות מרוססים (לא להתבלבל עם החקלאות האורגנית שאיננה משתמשת בריסוס הרעיל הזה, למרות שבשמו מופיעה המילה "אורגני").

מבחינתו של יגאל, שכיום מבין את הנזק בשימוש בזרחנים, עדיף לאבד מספר עצים בכל עונה מאשר להשתמש בחומר הרעיל הזה. יגאל רוצה להוציא את הקוטניון משימוש, מחפש פתרונות איכותיים שאינם פוגעים בסביבה ומנסה אותם במשק שלו. בעזרת מדענים ומומחים הבין צוות הפרוייקט שכאשר הקרקע לחה הקפנודיס לא מסוגל לחדור לקרקע, ועם טפטוף קל שגם משקה אך גם שומר על קרקע מעט לחה כל הזמן אפשר למנוע את כניסתו של המזיק בדרך טבעית.

דוגמה נוספת היא זבוב הפירות, שפעם היו מרססים 10-20 ריסוסים של זרחנים אורגניים בעונה מהאוויר ומהקרקע כנגדו. בעקבות מחקר שערכו יגאל וחבריו וכלל ידע שהביאו מחו"ל, הם החלו להניח מלכודות קטנות שכולאות את הזבוב. בתחילה הניחו את המלכודות לצד העצים הפונדקאים, אלו שגדלים בחצרות ובשדרות את הישובים, וכשההצלחה הייתה גדולה ואפשר היה לאכול פרי מעצים שהיו נפגעים שנה אחר שנה, הם הניחו מלכודות גם במטעים. בימים אלה מסתיים ניסוי מוצלח של שימוש במלכודות במטעים של כפר בלום, שדה נחמיה ובית הלל.

פירות קיץ עסיסיים (צילום: אסף רונן) 

את הפירות המדהימים שקטפנו אצל יגאל בחצר, פירות נקיים מריסוסים מזיקים, בשלים וטובים, לקחנו כדי לראות מה אפשר להכין מהם.

שזיפים משופדים על קנה סוכר בתיבול של חומץ מנגו

לא רחוק מיגאל חן שוכנת אחוזת פאוזה, גם היא בשאר ישוב, ועל הגינה המקומית המיוחדת שלהם נכתוב בפעם אחרת. הפעם לקחנו אל השף של פאוזה, אביגדור רותם, את הפירות של יגאל כדי לראות מה אפשר להכין איתם. אביגדור הכין לנו שיפוד שזיפים על מקל של קנה סוכר מתובל בחומץ מנגו, אפשר, למי שמוותר על חומץ מנגו, להשתמש חומץ בלסמי.

קנה הסוכר, הצמח ממנו מכינים את הסוכר הלבן והמזיק, הוא עשב גבוה שהגיע גם הוא מאיזורים טרופיים. גם קנה הסוכר גדל כאן בקלות רבה ואפשר לגדלו בכל גינה, אם נותנים לו הרבה מים בתקופת ההשתרשות. אמנם הסוכר המעובד שקונים בחנות הוא אחד המוצרים המזיקים ביותר במזון שלנו, אבל קנה הסוכר לכשעצמו, בצורתו הטבעית, לא מזיק ואף מזין כשצורכים אותו במידה. אפשר לאכול אותו טרי אחרי שמקלפים את הקליפה הירוקה הקשה (משימה לא פשוטה) - למצוץ וללעוס את הענף. כמו הליצ'י, גם קנה הסוכר הגיע אלינו מן האזורים הטרופיים, אבל הוא הגיע כבר מזמן - בתקופת האימפריה הערבית גידלו את הקנה בארץ לצרכי יצוא לאירופה, ששילמה את משקלו של המיץ המזוקק של קנה הסוכר (מולסה), בזהב.

‏ (צילום: אסף רונן )

1

2

3

4

5

6

7

ברד שזיפים

את פירות הקיץ הבשלים אפשר לחתוך ולהקפיא (בלי הגרעינים), ואז ביום חם במיוחד להוציא מהמקפיא, להכניס לבלנדר ולהכין ברד טעים ומזין. אם הברד לא מספיק מתוק לטעמכם אפשר להוסיף לבלנדר תמרים, סילאן תמרים או סיידר. לטעם דומיננטי יותר, אפשר גם להוסיף זרעי שומר טחונים. בשבועות הקרובים נקדיש טור שלם למעדני הקיץ הקפואים שאפשר להכין מפירות. הכינו את המקפיא!

אני לא יכול להתעלם מהרוחות הנושבות סביב. אני ידוע כמי שמתנגד לחלב בכלל ובמיוחד לרפתות תעשייתיות. אך איני יכול לעצום את עיני למראה העוול הנורא הנגרם לרפתנים. מכל מהומת הקוטג', שהייתה אולי יריית הפתיחה למנה שקורה בימים אלו, מה שיצא בסוף זה ששוב במקום לנגוס בחלקו של מי שבאמת מרוויח מהמחיר הגבוה, פגעו בחלשים ביותר. במקום שהמדינה תנגוס נתח יותר גדול מחלקה של תנובה הגדולה, היא נגסה בחלקם של החקלאים שמתקשים להוציא את פרנסתם.

הדרך למחות לטעמי היא לעשות, לשנות, והמפתחות נמצאים אצלנו בידים. במקום לתמוך בתאגידים על ידי קנייה בסופר, תמכו בקהילה, באנשים המתפרנסים מיגע כפיהם,קנו מהירקן, מהקצב, מהחקלאי, אפילו מהסנדלר. כל אחד מאיתנו יכול לבחור לשנות את המאזן לטובת פרנסתם של העסקים הקטנים. גם לי אין בית, אבל אני לא ממש רוצה. אני רוצה לתמוך באנשים שתומכים בי, אצלי זה מתחיל באוכל. ואצלכם?