תשע"א באב - ערב החורבן?
ירושלים חרבה על שקרים ושחיתות, על עוולות חברתיות ושרים סוררים. החברה הישראלית ערב החורבן האלילה את העשירים והתנכרה לחלשים. נשמע מוכר למישהו?
הפסוק הראשון מתאר מעין דו-שיח המתנהל לו אי שם, באחד משווקי ירושלים. אולי דיאלוג בין שני סוחרים, ואולי בין מוכר לקונה - המנסים לתחמן ולקמבן האחד את השני. האחד בא לקנות יין, ומנסה לשלם למוכר במטבע כסף מזויף. מוכר היין שמגלה את הקומבינה, צועק עליו: "נוכל שכמוך... "כספך היה לסיגים!" עונה לו המותקף: "תרגיע, למה מי אתה? הרי גם היין שלך מזויף" – "סבאך מהול במים".
שחיתות לא צצה מעצמה
זאת ירושלים של ערב החורבן. עיר של שקרים ושחיתות, עיר של קומבינות ותיחמונים. וכשאתה שואל
את עצמך איך הגיעה עיר הקודש והמקדש למצב הזה; איך התדרדרה למציאות חברתית מושחתת שכזו - בא הפסוק הבא, ומספק את התשובה: "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים. כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים. יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם". הכול מתחיל מלמעלה, מראשי השרים - ומקרין עד למטה, עד אחרון היתומים.
שחיתות לא צצה מעצמה. מישהו מייצר אותה. גם ניכור חברתי לא צץ לפתע מאי שם. הבסטיונר בשוק מתחמן את הקונים שלו, כי זה מה שהוא קולט מהחדשות שעושים הגדולים.
זו התוצאה הסופית המתקבלת כאשר מערכת תרבותית, תקשורתית וחברתית מאלילה את העשירים ואת המצליחנים, מאדירה את שמם, והופכת אותם למודל לחיקוי – לסלבריטיז; כשהצלחה בחיים נמדדת על פי היתרה בחשבון הבנק; כשדירות ומכוניות יוקרה הופכות לסמל סטטוס; כשאדם נמדד על פי כמות מותגיו, ולא על פי איכות ערכיו.
מי מקשיב ליתום ולאלמנה
"יתום לא ישפוטו, וריב אלמנה לא יבוא אליהם". חז"ל מסבירים את הסיטואציה שמתאר הפסוק באופן הבא: היתום, החלש, ניגש למשפט כדי לנסות ולהגן על עצמו, להשיג את המגיע לו, להיאבק על הצדק שלו. אבל כמובן שבלי כסף, שוחד וקשרים אין לו שום סיכוי לזכות בצדק. הוא יוצא מבית המשפט פגוע ומושפל.
רואה אותו האלמנה בחוץ, וגם היא צועקת את צעקתה, וממתינה כי יעשה עימה צדק חברתי. אבל כאשר היא רואה מה קורה ליתום, היא מוותרת על המאבק, והולכת חפוית ראש לביתה, כך ש"ריב האלמנה" כלל לא בא אליהם.
ירושלים לא חרבה על ענייני כשרות או שבת. ירושלים חרבה כי האנשים שבה היו אטומים - מהשרים ועד לסוחרים בשוק. אטומים לעוולה, לשחיתות ולזעקת היתום והאלמנה. לעיר אטומה ומנוכרת אין זכות קיום.
על מה תיבנה ירושלים?
אז איך יוצאים מזה? כעבור שלושה פסוקים ייתן הנביא גם את המתכון לבניית ארץ ציון וירושלים: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה. אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".
מילות המפתח הם משפט וצדק. משפט - חוק ודין, אמת, יושר והגינות. צדק - צדקה, חמלה ורגישות, לפנים משורת הדין. כמה צורבת בבשר החי אבחנתו של רבי יוחנן את הסיבה לחורבן ירושלים: "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה... שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין" (בבא מציעא).
אי אפשר למשפט בלי צדק, ואי אפשר לצדק בלי משפט. אי אפשר לקפיטליזם בלי חמלה, ואי אפשר לסוציאליזם מלאכותי בלי הבנת נפש האדם, ועידודה למימוש עצמי והצלחה. אי אפשר לסיסמאות פשטניות בלי הבנת המורכבות, ואי אפשר להתעלם מאמיתות פשוטות וממוסר טבעי בשם המורכבות.
אי אפשר לירושלים בלי דין תורה, אך אוי לו לדין תורה אם אין בצידו לפנים משורת הדין. העיוות הזה הוא שורש החורבן, ובניית חברה של משפט, צדק וצדקה - תהיה הבניין.
לפנייה לכתב/ת 
