חוששים ממעילות? דברו על זה עם העובדים

מחקרים שונים שנעשו בארצות הברית בשנות האלפיים מעלים תהייה לגבי נושא היושר, או ליתר דיוק, חוסר היושר, בו נוהגים אנשים. בשנת 2004 בארה"ב, ההפסד הממוצע כתוצאה מפריצה היה כ-1,300 דולר והעלות הכוללת של מעשי פריצה היתה 525 מיליון דולר - הרבה מאוד כסף. מצד שני, נתון אחר מטיל זווית אחרת לנושא - בכל שנה, מעשי הונאה במקום העבודה וגנבה של עובדים ממעסיקיהם מסתכמים בכ-600 מיליארד דולר.

המספר הזה גבוה באופן משמעותי מהעלות הכוללת של כל מעשי השוד, הפריצה, הגניבה של סחורה וגנבת רכב בארצות הברית (שהסתכמו ב-2004 בעלות כוללת של כ-16 מיליארד דולר). פרופ' דן אריאלי מביא נתונים אלו בספרו המרתק "לא רציונלי ולא במקרה", אשר מציג את האופן הלא רציונלי בו נעשות החלטות שונות בחיינו.

כאשר פרופ' אריאלי ערך ניסויים בבדיקת המושג של היושר, הוא גילה מספר דברים מעניינים, כמו: (א) כאשר ההזדמנות מציעה את עצמה, הרבה אנשים ישרים ירמו. (ב) רוב המשתתפים בניסויים שערך רימו, אבל מצד שני הם רימו רק קצת... המשתתפים נמנעו מרמאות משמעותית.

משהו הרתיע אותם מלרמות "בגדול" והשאלה היא מה גורם לכך?

הכי פשוט הוא הכי טוב

פרויד דיבר על כך שאנו מושפעים ממה שנחשב בחברה כמעלות של אדם חיובי וההפנמה הזו עם דרישות החברה, גורמת לנו אושר כשאנו עושים זאת. בדיוק מסיבה זו, אנו נהנים להחזיר ארנק אבוד לבעליו, או לא פורצים לבית גם אם הדלת פתוחה.

פרופ' אריאלי אומר שבניסויים שערך הוא רואה שיושר אכן חשוב לנו ואנו רוצים להיות ישרים. הבעיה היא שרק כאשר אנו חושבים על עבירות גדולות, מנגנון הבקרה של היושר הפנימי שלנו מופעל. להבדיל, כאשר אנו מבצעים טעימה בסופר של פירות יבשים ללא תשלום, או "שוכחים" להחזיר ספר לספרייה, אנו ממשיכים לישון בשקט.

אפשר לומר שרובנו ככולנו, מבצעים עברות "קטנות" של יושר מדי פעם, יש יגידו מדי יום. מצד שני, ותודה לאל על כך, ממש לא כולם מבצעים עבירות כה משמעותיות. הנושא של מעילות בחברה או חוסר יושר אצל גורמים שונים בארגון, יכול להביא להתמוטטות הארגון ואף לפגיעה קשה בבעלי המניות וההיסטוריה מלאה במקרים, כגון המעילה הגדולה בחברת הביטוח הראל, פרשת מיידוף ועוד "רבים וטובים".

דיברנו על זה - השפענו?

נשאלת שאלה מעניינת בנושא האתיקה בארגון, חשיבות הקוד האתי והאם בכלל הוא משפיע? האם עצם השיח על נושא אתי אכן משפיע על התנהלותם של המשתתפים? כיום, בהשתלמויות שאנו מעבירים למנהלים בתחום האתיקה, אנו שמים דגש גם על דיני סאקס - חוק סארבנס-אוקלי, משנת 2002, אשר דורש ממנהלים להיות ערבים אישית למהימנות החשבונות של החברה שלהם ולדיווחיה.

לכאורה, סוג של אכיפה שנועדה להרתיע מנהלים ולגרום להם להבין שזו אכן אחריותם להיות מודעים למתרחש בחברה שלהם, ואם לא יעשו זאת כפי שצריך, יענשו. מצד שני, אני מאמינה שלכל כביש יש כביש עוקף ותמיד יכול לצוץ הרו"ח או העו"ד או מי שיהיה, יצירתי ככל שיהיה, וימצא דרך לארגן את הנושא במסגרת החוק. מניסיוני, עצם הנושא של העלאת הנושא האתי לדיון, מפגשים בנושא זה, כתיבת קוד אתי לארגון והטמעתו אחר-כך בחיי היומיום בארגון, אכן יכול לחולל שינוי.

מצד שני, קוד אתי, מעוצב ויפה ככל שיהיה כמסגרת על הקיר, לא שווה את המאמצים שהושקעו בו. קוד אתי, דיון על אתיקה בארגון, צריכים לרדת ממדפי האקדמיה לתוך היומיום. מקור המונח אתיקה הוא ביוונית במונח, אֶתוֹס, (ביוונית: מנהג). בעיקרה האתיקה ממליצה על כללי התנהגות שינחו את ההתנהגות האנושית. כלומר היא מציעה כללי התנהגות כמענה לשאלה מהי ההתנהגות הראויה?

האתיקה היא יצירת מנהג והפיכתו להרגל, וככזו, התנהגות אתית היא התנהגות שמוטמעת, התנהגות אליה אנו מרגילים את עצמנו. לא חסרים בארץ ובעולם דיונים וועדות שונות שנערכו בנושא האתי, וחלקם היו מרתקים, אך נותרו בגדר דיון.

כמי שעוסקת בהכשרה של ממונה על הנושא האתי בארגון, אנו באים דווקא מגישה שאדם זה לא צריך בהכרח להיות משפטן או רואה חשבון. חשוב שתהיה כתובת בארגון עימה ניתן יהיה להיוועץ כאשר דילמות אתיות צצות ומשם לבדוק להיכן להמשיך הלאה.

גם פרופ' אריאלי בניסוי מרתק שערך, מצא כי כאשר הזכירו לאנשים את עשרת הדיברות, אפילו בחלקם, כבר גרם להם הקישור, לנהוג יותר בהגינות- מדהים. אני מאמינה שניתן להשפיע ולחדד את נושא ההגינות בארגון. בעצם חידוד הדילמות האתיות, בעצם דיון בנושאים ובשאלות שונות שצצות, בעצם הפיכתה של האתיקה למילה יומיומית ולא למילה גבוהה על המדפים, ניתן להפוך לארגון מודע ואתי יותר.

הכותבת היא מנכ"ל התמרה - תהליכים בעיצוב חיים. ניתן לפנות אליה בדוא"ל