אפשר לחיות אחרי המוות. כמעט
הזיכרון שלכם, דגימת הרוק שלכם, אפילו העדכונים שלכם בפייסבוק – האם הם יספיקו, בקרוב, כדי ליצור אתם וירטואלי שימשיך לחיות אחריכם? שלושה שירותים – ואלמן אחד – מתקרבים, אבל לא נוגעים, במטרה הזו ממש
1. המשתמש מת, אבל פרופיל הפייסבוק מתעדכן
במאי השנה פורסם ביוטיוב סרטון עוכר שלווה שמתאר שירות חדש: אם יקירכם מת ואתם מתגעגעים לעדכונים שלו בפייסבוק, תוכלו להתקין אפליקציה שמנתחת את כל הסטטוסים שהספיק לכתוב לפני שמת – ועל פיהם תמשיך ותעדכן את הפרופיל שלו. הסרטון מבטיח שתוכלו גם לשלוח הודעות פייסבוק לפרופיל ולקבל תשובות, שיהיו דומות למה שיקירכם היה אומר, לולא מת.
זה לא הכל. השירות, שיקרא Envoy, ידע בשלב מאוחר יותר להתממשק עם שירותי סטרימינג, כדי שתוכלו לצפות בסרטים יחד עם אהוביכם. אתם תצפו, ומדי פעם יצוצו על המסך הערות, כאילו מאהובכם המת. ועוד ועוד, כאן:
אם חשבתם שהשירות הזה מטריד מכדי להיות אמיתי, תשמחו לשמוע שהוא לא. מאחורי הסרטון (ופרופיל הטוויטר שנפתח למענו) עומד מקס בט, אמן ומעצב מסן פרנסיסקו. בראיון לשון ייטון מהמגזין Mother Board, הוא מספר שהפרויקט צמח מתוך המדיניות של פייסבוק לפרופילים של מתים. האפשרות להפוך פרופיל חי ל"דף הנצחה", הוא אומר, בנתה חומה בין המתים והחיים:
"מה שמעניין הוא שכבני אדם אנחנו מסדרים אנשים בקטגוריות (...) יש לנו מקום שונה לחיים ולמתים ובפייסבוק המתים והחיים חולקים את אותו המקום. החלטתי לשכנע את פייסבוק שאני מת, דאגתי למודעת אבל, ואז נכנסתי לפרופיל שלי ואמרתי 'איך אני נראה בתור מת?' זה היה ניסיון להכריח אנשים להתמודד עם השאלה".
השלב הבא בניסוי המחשבתי היה להקים חברה מזוייפת להחייאת פרופילים מתים. בט עשה מחקר מקיף בהכנה לסרטון שראיתם, ובין השאר דיבר עם כמה מהמהנדסים העובדים בפייסבוק. הוא הופתע לגלות שרוב מה שמוצג בסרטון אפשרי כבר היום – מלבד דבר אחד: אין לנו את הטכנולוגיה כדי לשחזר סלנג.
2. אתה עצמך, בתוך כלי קיבול חדש
ועם זאת הפרויקט הזה לא מזויף לחלוטין. Intellitar, שנוסדה ב-2008, מפתחת פלטפורמה שמנסה לשעתק אתכם לתוך חלון צ'אט. הגולש יוצר אוואטר (בחינם או בתשלום, תלוי במסלול) ומאמן אותו לשקף את האישיות, הקול, המראה, הידע וההשקפה שלו. מאחורי הניסוי עומדות לא רק מחשבות על מוות. יש לה גם שימושי עסקיים: "האינטליטארים יכולים לשפר ולהרחיב את החוויה המקוונת של עסקים ואנשים פרטיים באופן ריאליסטי ודמויי חיים", כותבים שם, ומדברים כנראה על שירות לקוחות ללא נציגי שירות חיים.
אתם מוזמנים בכל עת לשיחה (בצ'אט) עם מנכ"ל החברה דון. ניסינו לשוחח איתו, וגילינו שהוא מסוגל לענות על שאלות פשוטות וישירות, כמו הכתובת של משרדי החברה, אבל שיחה אמיתית עדיין אין כאן והתשובות מתסכלות. אולי זאת בעצם פלטפורמה מושלמת לשירות לקוחות.
אינטליטר בפעולה: דון, המנכ"ל. מתוך אתר החברה
ומכאן לשירות אחר לגמרי: מרטין רוטבלט, עורכת דין בת 57 מוורמונט, היא אדם שמרגיש יותר מרובנו בכבליו של הגוף הפיזי. מרטין, שנולדה גבר, עברה ב-1994 ניתוח לשינוי מין; כמה שנים לאחר מכן התגלתה אצל בתה מחלה מסכנת חיים, יתר לחץ דם ריאתי. ב-2004 היא הקימה את תנועת ה-Terasem שמטרתה לחקור אם אפשר להמשיך ולקיים את המודעות שלנו אחרי שנמות, בתוך כלי קיבול חדש: "אולי סלולרי, אולי הולוגרפי, אולי רובוטי", מציין המניפסט שלהם.
פרויקט Lifenaut של התנועה מציע לשמר את התודעה של כל אחד, בתנאי שעבר את גיל 13, ובחינם (תרומות יתקבלו בברכה). תמונות ביוגרפיות, קטעי וידאו, קווי זמן, תיוגים על מפות ועוד נתונים שהמשתתף מעלה לפרויקט, מסוכמים ב-Mindfile – קובץ תודעה – שהוא "השתקפות דיגיטלית של האישיות של כל אחד מאיתנו". אפשר לחלוק את הקובץ עם משתתפים אחרים בפרויקט, ואפשר לדפדף כבר היום בין קבצי התודעה של משתתפים שונים.
יש סיכוי, כמובן, ששפע הנתונים הזה לא יעזור לשחזר אותנו. במקרה הזה מציעה התנועה לייצר גם Biofile - "קובץ ביולוגי". גם השירות הזה ניתן חינם. המשתתפים יקבלו בדואר בקבוק של מי פה ושפופרת איסוף. הם יתבקשו לגרגר את מי הפה ולירוק אותם לתוך שפופרת האיסוף. התאים החיים ייאספו מתוך הדגימה ויישמרו בחנקן נוזלי, בטמפרטורה של מינוס 190 מעלות צלזיוס. ייתכן שעד שנמות, כבר יהיה מי שיוכל לייצר מתוך דגימת הרוק הזאת אנחנו חדשים.
3. ג'ון נברדיי ונערת האי
ג'ון ג'ייקובס, יליד בריטניה, לא התפרסם מעולם כשחקן – קריירת המשחק ההוליוודית שלו קצרה וזניחה – אבל בעולם הגיימינג הוא זכה להצלחה, ממון ותהילה. ב-2008 הוא נכנס לספר שיאי גינס אחרי שמכר פריט וירטואלי – אסטרואיד מתוך משחק הרשת ההמוני Entropia Universe – ב-635 אלף דולר. הדמות הווירטואלית שלו, Jon NEVERDIE, היא אולי דמות השחקן המפורסמת ביותר בהיסטוריה של משחקי הרשת ההמוניים.
בפברואר 2005 מתה טינה לו, ארוסתו של ג'ייקובס, אם בנו והשותפה העיקרית שלו להרפתקאות וירטואליות. מיינדארק, שמפתחת את המשחק אנטרופיה יוניברס, הקימו לה שם "אנדרטה וירטואלית". במשך תקופה מסויימת הרשה ג'ייקובס לבנו להתחבר למשחק בפרופיל של אימו, אבל מיינדארק ביקשו שייתן לאווטאר של טינה לפרוש, ובחוסר רצון אך בלית ברירה ג'ון הוציא את דמותה של "נערת האי" מהמשחק ב-2007.
לו, כמו בעלה, הייתה סלבריטי-זעירא בעולם האמיתי – היא הייתה דוגמנית וזמרת – וסלבריטי אמיתית בעולם הווירטואלי שלה. הדמות שלה, Island Girl, הייתה מוכרת מאוד ביקום אנטרופיה. היא גם מככבת בשיר שג'ייקובס כתב למענה, My Girl is a Gamer Chick:
בסוף השנה שעברה החליט ג'ייקובס להקים את טינה לתחייה במקום שבו חיה. ג'ייקובס הוא היוצר של עולם וירטואלי חדש, Next Island, ואחד המקומות המרכזיים בו הוא אתר הנופש האקזוטי "חוף טיקי" ובו הספא "נערת האי", המוקדש לטינה וקרוי על שם האווטאר שלה. טינה לו חיה שם – בערך: "יצרנו אווטאר שדומה לה. היא מחזירה לחיים באופן אוטומטי כל מי שמת על האי במהלך המשחק", אומר ג'ייקובס בראיון ל-ynet.
איך עלה הרעיון להחזיר את Island Girl?
"נאסר עלי להיכנס לאנתרופיה באווטאר שלה, כיוון שגיימרים אחרים הרגישו כאילו שהם פוגשים רוח רפאים. הרגשתי לא מסופק. כשפיתחתי את העולם הוירטואלי "Next Island", שהוא גן עדן טרופי בהשראה פולינזית, זו היתה ההזדמנות המושלמת למחווה לטינה, שתשמר את רוחה. לטינה היו מרפאים רבים במשפחה הסמואית שלה ואם היתה עדיין בחיים, היתה שמחה לפתוח ספא בסמואה. בשנת חייה האחרונה טינה עבדה על אתר אבל הוא מעולם לא הבשיל לכדי יציאה לאור, והרגשתי שיש עדיין משהו לא פתור, משהו שאני צריך לעשות".
איך אשתך הנוכחית מרגישה לגבי האקסית שלך?
"כיוון שכבר חלף זמן, היא מרגישה מאד בטוחה במערכת היחסים שלנו ואינה מוטרדת מכך שלא הרפיתי מן העבר. ככל שהבן שלנו גדל ומגיע להישגים, צ'רי אישתי מוצאת את עצמה מדברת עם טינה מדי פעם ומדמיינת את השמחה של טינה אם היתה רואה אותו. וחוצמזה, היא מקבלת את זה שאני קצת מוזר".
טינה לו במציאות - ובמשחק
האם אתה רואה בחיים אחרי המוות כאווטארים כמשהו שהאנושות צריכה לשאוף אליו, כאמצעי חדש להתמודדות עם אובדן ואבל?
"לא בהכרח כדרך להתמודדות עם כאב ואבל. אני חושב שאם למישהו שמת היה אווטאר בעולם וירטואלי כשעוד היה חי, אז המשפחה שלו תרגיש קשורה לאווטאר הזה, במיוחד אם האיש שמת הרגיש קשור לאווטאר שלו. זה אותו דבר כמו לרצות לשמר יומנים של מישהו שמת, או את הפרופיל שלו בפייסבוק. אני חושב שזה יהיה משמעותי עבור המשפחה רק אם האדם היה קשור לאווטאר שלו לפני מותו. אם זה אווטאר שנוצר אחרי מותו, אני לא רואה איך המשפחה תרגיש קשורה אליו.
"אבל אני כן חושב שלאנושות כדאי לקחת בחשבון שאווטארים יכולים להיות הכלים עבורנו כדי להתעלות מעל הגוף הביולוגי שלנו. ריי קורצווייל אומר שהמדע נע בכיוון הזה ואני חושב שזה מלהיב. שום דבר לא יותר טוב משום דבר אחר, בעיני. אם רגל תותבת מאפשרת לך ללכת, זה נהדר. אם מכשיר שמיעה אלקטרוני מאפשר לך לשמוע, תלך איתו! אם גוף דיגיטלי יאפשר למוח שלך לשרוד את המוות של הגוף שלך, זה מבריק. כיוון שכל כך הרבה אנשים כבר היום מבלים כל כך הרבה זמן בתוך עולמות וירטואליים, זה נראה לי ברור מאליו שהאנושות תאמץ את זה מהר, כמו שאימצנו את האינטרנט".
ג'ייקובס ולו במציאות ובמשחק
האם אתה רואה בהחזרת האווטאר של טינה דרך להתמודדות עם האובדן שלך, או דרך בריחה מהכאב שכרוך בכך שאיבדת אותה?
"טינה היתה אמנית. היא רצתה שהמוסיקה שלה, הדמות שלה, המילים שלה יישארו אחריה. אני חושב שרבים מאיתנו שואפים לחיי נצח בדרך זו או אחרת, דרך האמנות שלנו, הילדים שלנו או התרומה שלנו לקהילה או לעולם. טינה מתה צעירה, לפני שהפכה לכוכבת הגדולה שאולי יכלה להיות. אני בעיקר מרגיש שאני מכבד את רוחה. אני בשום אופן לא רואה את 'לזכור את טינה' כזהה ל'לא להרפות מטינה'".
האם אתה מדמיין עולם וירטואלי עתידי שמאוכלס על ידי "רוחות רפאים" – אווטארים של אנשים שהלכו לעולמם - וביניהם אווטארים של אנשים שעדיין חיים ?
"אולי נראה יותר מהתופעה הזו, אבל לא בהכרח צריך לראות בהם "רוחות רפאים", אפשר פשוט להתייחס אליהם כדמויות. אני לא בהכרח חושב שזה יתחיל "לתפוס", שאנשים יתחילו ליצור אווטארים של יקיריהם המתים. אני כן חושב שאנשים יתחילו ליצור אווטארים עבור עצמם, כדי שיהיה להם מקום לפרוש אליו כשהגוף הביולוגי שלהם "ייגמר". ואז אני חושב שנראה עולם שבו חלק מהאווטארים שייכים לאנשים שהגופות שלהם מתים וחלק לאנשים שהגופות שלהם חיים. זה אולי יישמע מעורר חלחלה לחלק מהאנשים, אבל אני חושב שהייתי בוחר באפשרות הזו לפני שהייתי בוחר במוות".
