"חלקיק של הירח": סיפור לחג האהבה

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, חי מלך יפה תואר שזכה בכל המעלות: היה חכם, חזק ואמיץ לב. צבאותיו כבשו ארצות רבות, ותבונתו השיגה את מעמקי כל התורות כולן. רק דבר אחד נותר כמוס ממנו: אהבת אשה.

"למלך אין בנים, ואם ימות, יאבד הכל באין יורש" (עטיפת הספר)

בארמון ביער, התגוררה נסיכה יפהפייה, שכל רואיה היו מתאהבים בה בן רגע, אך לבה היה קשה כצור. את מחזריה הרבים מספור נהגה לארח לתפארת במשך עשרים ואחת יום, בתנאי אחד: שכל יום ישאלו אותה חידה. ואם יצליח מחזר כלשהו לשאול אותה דבר שלא תוכל להשיב עליו, תהיה היא עצמה הפרס שבו יזכה. אם ייכשל - יהפך לעבד.

אגדת "חלקיק של ירח", מאת פרנסיס ויליאם ביין, ראתה אור לראשונה לפני יותר ממאה שנה, וטומנת בחובה את ניחוח משיכתה המסתורית של הודו, ושל אהבה עזה כמוות.  

מבוא, והסיפור על בריאתה של האשה

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, חי מלך ושמו סוּרִיַאקַנְטָה. והמלך זכה בכל המעלות שבן-אנוש יוכל לשאוף אליהן: חכם היה ואמיץ לב, חזק ויפה-תואר. וצבאותיו, שנתברכו בגבורה ובעורמת הקרב, הרחיקו לכל רוחות השמיים ועד לחופי האוקיינוס הגדול הגיעו, ותבונתו השיגה את מעמקי כל התורות כולן, עד כי רק דבר אחד ויחיד נותר כמוס ממנו: אשה, ואהבת אשה.

שכן המלך סוּרִיַאקַנְטָה היה התגלמותה של רוח שנאת הנשים. ומאחר שכה נהדר היה למראה, צרב תמיד את ליבותיהן הנואשים של כל הנשים היפות שזכו להעיף בו עין, בעוד הוא עצמו נותר צונן כשלג לנוכח מבטיהן הממיסים.

ובחלוף הזמן, נמלאו השרים שלו בדאגה לעתיד הממלכה, שכן אמרו: למלך אין בנים, ואם ימות, יאבד הכל באין יורש.

לפיכך טיכסו עצה, ובחפשם בכל מקום שבו יימצאו כאלה, השליכו על דרכו פיתויים בדמות נשים יפות, שהומטרו עליו כגשם של תמצית כל היופי הנשי שבעולם. אך כל זה היה לשווא: כי חינן השמימי של הגברות הללו, באלפי הצורות אשר לבש, לא הרשים את המלך יותר מעלה הנושר על גבו של פיל ביער.

לנוכח כישלונם שקעו השרים בייאוש וקראו: אכן, גם מעלה טובה שמגזימים בה עלולה להפוך למגרעת. יאה לו לְמלך להימנע מפיתויי העורמה של נשים – אבל אבוי למלך שונא-נשים זה! הממלכה תאבד תחתיו. והם שבו וטיכסו עצה, והגישו למלך עצומות, ודיברו על ליבו לבוא בברית הנישואין. אך הוא אטם את אוזניו ולא הסכים לשמוע מפיהם דבר.

לבסוף, מרוב מבוכה ואובדן עצות, הפיצו השרים שמועה ללא ידיעת המלך, באמצעות שליחיהם ומרגליהם, כי יעניקו עשרה מיליון מטבעות זהב לכל מי שיצליח לשנות את דעתו של המלך, ולעורר בלבו את הנטייה להינשא. אולם אף כי נוכלים רבים הציגו את עצמם לפני המלך, וביצעו כישופים ושאר המצאות ותחבולות, לא נמצא איש שיוכיח כי ביכולתו להביא לידי השגת המטרה הנכספת. אדרבא, איבת המלך למין השני כה גדלה והתעצמה, עד כי העניש כל אשה שנקלעה למטחווי עיניו בגירוש מיידי מן הממלכה.

ומרוב חששם פן תישאר הממלכה קירחת מכל נשותיה, נאלצו השרים להציב מרגלים מסביב למלך, אשר התרוצצו לפניו בכל אשר יילך, וסילקו את כל הנשים מעל דרכו. ומשימה זו היתה קשה ממש כעמידה על קצה חודה של חרב, שכן כל הנשים בממלכה נמשכו לחזות בזיו פניו כבכבלי קסם, כאילו היה הוא אבן-שואבת ואילו הן רק פיסות ברזל לרוב.

וביום מן הימים בא אל עיר הבירה צייר אחד. והצייר, מרגע שהגיע, החל לחקור ולדרוש מה הם הדברים המופלאים שכדאי לראות בעיר הזאת.

וכך אמרו לו האנשים: הפּלא הגדול ביותר בעירנו הוא מלכנו סוּרִיַאקַנְטָה עצמו. כי אף שהוא מלך, דבר לא יגרום לו ליצור קשר עם אשה, אותו טווס שמיופיו הוא נמלט כמו מפני נחש. והרי הוא עצמו יפה כאל האהבה, והנה לפניך המופלא מכל: כי האיש, שמראהו נוצר בידי האלים להמיס את לבבות המין הנשי מטבע ברייתו, לא יחוש ולו שמץ סקרנות להפעיל את כוחו זה. האם תוכל השמש לסרב לחמם, או הרוח לסרב לנשוב?

אך כאשר שמע זאת הצייר, הוא צחק ואמר: יש לי קמע שיפעל עליו כמו תנור על פיסת קרח.

ואחד ממרגלי השרים שמע אותו, והלך וסיפר לשרים על הזר המתרברב. והם שלחו להביא אליהם את הצייר תכף ומיד, וחקרו אותו, וכמובן הציגו לפניו את כל סיפור המעשה, והבטיחו לו את הפרס אם רק יצליח לקיים את דבריו. והצייר אמר: הַשפיעו בתחבולות על המלך שישלח לקרוא לי, והַניחו לי לטפל בכל השאר.

הלכו השרים ואמרו למלך: הוד מלכותך, הנה הגיע לעיר בירתך צייר, שכישרונו גדול יותר מכל שניתן למצוא בעולמנו.

וכאשר שמע זאת המלך שמח מאוד, שכן הוא עצמו היה מומחה באמנות הציור ובכל האמנויות האחרות; והוא שלח להביא את הצייר אל ארמונו.

אבל הצייר, בבואו, נדהם לנוכח יופיו הבלתי-מצוי של המלך, והוא קרא: הו אדוני המלך, אכן היה כדאי להיוולד בעולמנו, ולו כדי לזכות בחסד מופלא זה, לחזות ביפי תוארך שאין דומה לו. וכעת נותר רק דבר אחד: מפציר אני בהוד מלכותך כי ירשה לי ליצור העתק של יופיו, כדי שבעתיד לעולם לא אהיה בלעדיו. שהרי השמש מחממת גם כשהיא משתקפת בְּמַרְאָה דלה.

אז אמר המלך: ראשית, הראה לי דוגמאות מיצירותיך. אבל הישמר לך פן תראה לי נשים, אחרת רע ומר יהיה סופך.

והצייר הראה לו אוסף של תמונות מכל ארצות העולם, אך ביניהן הניח בחשאי דיוקן של אשה. ובעוד המלך מעלעל בתמונות בזו אחר זו, נתקל לפתע בדיוקן ההוא. אבל ברגע שהביט בו, נפל ארצה והתעלף. אז צחק הצייר, ואמר לשרים: התרופה פעלה את פעולתה; שַלמו לרופא את שכרו.

אבל הם ענו: ראשית עלינו להיות בטוחים שהחולה אכן נרפא.והצייר השיב: עוד מעט תגלו זאת.

טַפְּלוּ במלך, וחַזקו אותו, וראו מה יאמר כשישוב לאיתנו וייווכח שאינני כאן. כי בינתיים אצא מן החדר.

אז קראו השרים לעוזרים, שהשיבו רוח על המלך בכפות תמרים, והתיזו עליו מי בושם בניחוח עץ האלמוג

והמלך התאושש, ובן רגע התבונן סביבו וקרא: הצייר! הצייר!

אמרו השרים: הוד מלכותך, הוא הלך.

אבל כאשר שמע זאת המלך, הוא החליף צבעים, וקולו רעד, והוא אמר: אם הרשיתם לו לחמוק, אצווה לשסות בכם עדר פילים שידרסו את כולכם למוות עוד לפני שקיעת השמש.

אם כן יצאו השרים בחיפזון ומצאו את הצייר, והביאו אותו שוב לפני המלך.

והצייר השתטח לרגלי המלך וקרא: לו רק יסלח לי אדוני המלך! אללי! מזלי הרע הוא שערבב כנראה את דיוקנה של אותה גברת בין תמונותי האחרות, כדי להמיט עלי אסון.

אבל המלך אמר:

הו צייר נערץ מכל הציירים, דע כי טובה גדולה עשית לי כשהצגת בפני את הדיוקן הזה, טובה שעליה לא אוכל לגמול לך גם במחיר ממלכתי כולה. ואין כל ספק, אותה גברת היתה בוודאי רעייתי בגלגול אחר, כי רגשות כה חזקים סימן ברור הם לקשר בחיים קודמים. ספר לי, אם כן, על איזו ארץ מולך אביה? כי אין לי ספק שדיוקן אמיתי הוא, שהרי יופי כמו שלה לא ייתכן שנוצר במוח בן-תמותה. רק הבורא לבדו היה יכול לעצב אשה כזאת.

"חלקיק של ירח - סיפור אהבה הודי", מאת פרנסיס ויליאם ביין, תרגום: עטרה אופק. הוצאת נ.ב ספרים. 126 עמ'