"מכתבי אהבה בירושה": הצצה אל הדור הקודם
האם לאחר מות ההורים, יש לילדיהם זכות לקרוא במכתבי האהבה שכתבו זה לזה במשך שנים? בספרה של לידיה פלם "מכתבי אהבה בירושה", מנציחה המחברת בספר אוטוביוגרפי את כל מה שגילתה בארגז מכתבים נושן. ספר מיוחד ליום האהבה
אם, לאחר מות הורי, אמצא בעליית הגג ארגז גדוש במכתבי אהבה שכתבו האחד לשנייה במשך השנים טרם נישאו - האם אעז לפתוח אותם? האם יש לנו זכות לפלוש אל רזי העבר הרומנטי של הורינו לאחר מותם, ולהיחשף לחומר אינטימי כל כך? האם זוהי פלישה לפרטיות או הנצחה של קשר? אם אני פרי אהבתם - הרי ששמורה לי הזכות לעלעל בשנות אהבתם הכתובה? מה אפחד לגלות שם?
חומר אינטימי בתוך ארגז מאובק (צילום: shutterstock)
אלו השאלות עימן נותרתי, כשסיימתי לקורא את "מכתבי אהבה בירושה", שאלות איתן מתמודדת המחברת לכל אורך הספר. ספר זה הוא אוטוביוגרפיה של מי שהחליטה כן לפתוח את הארגז המאובק הזה, ועמלה על קריאת שבע מאות מכתבים שהוחלפו בין הוריה במהלך שלושת השנים הראשונות להכרותם. "האם סיפורם של הורי היה מיוחד או דומה לכל סיפורי האהבה?" היא שואלת בתחילת הספר.
אהבה בעולם אכזר
ספק אם סיפור אהבתם של ג'וזפין ובוריס פלם היה מעניין מישהו מלבדה, לאורך זמן. הלא אחרי הכל מדובר בזוג אוהבים ככל איש ואשה שמצאו אחד את השני בעולם אכזר המנסה להשתקם מפרעות המלחמה.אבל דרך המכתבים היא מגלה את הוריה מחדש כישויות עצמאיות, אשר אינן קיימות רק מתוקף היותם הורים - ומעלה את השאלה עד כמה אנחנו יכולים להפריד את האדם שהביא אותנו לעולם מדמות ההורה הסובייקטיבית שאנחנו תופרים לו - איפה נגמר ההורה ומתחיל האדם?
באמצעות הקריאה היא מגלה את ילדותו הקשה של אביה שבמשך כל חייו שמר את כאבו לעצמו, כך שבחייו לא היה לה מושג עד כמה כאוב ובודד היה. גם מחלתה של אימה מקבלת זרקור מנקודת מבט אחרת: במקום להסתכל עליה כאם חולנית ועייפה, היא מתבוננת כעת על אשה שהייתה כל כך קרובה לסיים את חייה עד הרגע בו מצאה אהבה שמשתה אותה מן הידיים העקשניות של המוות, והבטיחה לה חיים חדשים.
פלם אינה מסתפקת בלהגיש לנו את הרומן הכתוב לעלעל בו, אלא מכניסה את גם את עצמה כדמות מרכזית. לאורך כל הספר היא צולבת את עצמה בשאלות אודות המעשה של הפלישה לפרטיות הרומנטית של הוריה, ולוקח לה הרבה זמן עד שהיא מרגישה בו בנוח, ואנו שותפים לכל שלבי ההסתגלות שלה. היא מזמינה אותנו אל מאחורי הקלעים של הכתיבה שלה וזהו מקום שהיא מאוד אמינה וחשופה בו.
נקודת מבט נוכחת
לצד נקודת המבט החדשה על הוריה, המחברת בוחנת דרך עיניים חדשות את השפעת הסיפור של הוריה עליה עצמה, ועל האדם שגדלה להיות. היא מתעכבת על יחסיה מול אמה, וחווה מחדש זכרונות ילדות במבט מפוקח יותר נוכח גילוייה של הטרגדיות שעברו שני הוריה. עוד היא מגדילה להתבונן מחדש בהתנהגותו של אביה נוכח האמהות שלה עצמה: "משימתי בעיני אבי הייתה להיות אם עדינה הנוכחת תמיד. אולי נוכחת מדי". פלם משתפת אותנו בכל התשובות שהיא מקבלת מפתיחת דפי ההסטוריה המשפחתית ובתובנות החדשות שלה.דרך הנצחת המכתבים האלה נוצר חיבור להוריה, מחדש וניכר מהכתיבה שלה שמדובר במסע של תרפיה, מתוכו היא מתבוננת במוות ובפרידה מהם מקרוב, ודנה על החסר שנוצר בלכתו של הורה או אדם אהוב: "זו הייתה דרך מוחשית ליצור איתם קשר מחדש, לגעת בהם באופן מסיים גם הוא וגם היא".
סיפור האהבה המתגלגל מבין המכתבים מוצף נאיביות מתוקה, שלפעמים חורקת מפער
הדורות אך לרוב סוחפת אותנו עד שאנחנו ממש מרגישים במאה אחרת. ספר זה לוקח אותנו לתקופה בה האהבה היא כל כך רומנטית, עד כדי כך שהיא הישרדותית בלבד. מדובר על אהבה של פעם, בה התקשורת לא הייתה מנת חלקם של האוהבים, וכל מפגש היה טומן בחובו הבטחות גורליות.
רבות נכתב על אהבתם של ניצולי שואה זה אל זה, הנאחזים והמהווים כל העולם אחד עבור השניה, לכן הקריאה של מקרה פרטי כזה היא מרגשת ואפופת קסם רב."היא מחפשת בו את האב שמת מוקדם מדי, הוא משתוקק למצוא באהבה אהבה אימהית שחסרה לו באופן אכזרי כל כך. הוא רוצים להיות הכל זה לזה, ראשית אב ואם, אח ואחות, אחר כך מאהב ומאהבת".
פלם מצליחה להגיש לנו את העיקר של המכתבים בקלילות מופתית, ושומרת על רמת עניין גבוהה לאורך כל הספר, תוך כדי תיאור ופרימה של מערכות היחסים העדינות במשפחתה, על הפן האוטוביוגרפי וההסטורי שלהן. הידיעה שהמכתבים הללו שפלם מגישה, אמיתיים ושכל מילה בהם התקימה במציאות - מחסירה פעימה לפעמים כמה פעמים לאורך הרומן.
רוצים לקרוא עוד על ספרים? היכנסו לכאן!
"מכתבי אהבה בירושה", מאת לידיה פלם, הוצאת רסלינג, מצרפתית: נורה בונה. 197 עמ'
