הילד בן 30 – אפשר להעיף את הגוזל מהקן?

מצוקת הדיור הקשה בשוק הנדל"ן, גורמת לצעירים בגירים רבים, ולעיתים גם לבני זוג נשואים, להמשיך לגור אצל הוריהם  במטרה לחסוך משאבים כדי להגיע לדירה הנכספת. לא פעם הם גרים בבית ההורים לפרק זמן ארוך ובלתי מוגבל, מבלי שיחויבו לשלם שכר דירה ובלי שיחתמו על הסכם שכירות שיכבול ויחייב אותם מול המשכיר. לאור זאת, עולות תהיות בדבר מעמדם החוקי של הילד הבגיר או בני הזוג הנשואים.

מחאת האוהלים - כותרות אחרונות ב-ynet

האם הם נחשבים כשוכרי דירות לכל דבר ועניין לפי חוק החוזים, חוק המקרקעין וחוק השכירות והשאילה? האם יש להם זכויות מגן כלשהן שמקנות להם זכויות קנייניות בפועל בנכס? האם יש להורים את הזכות לדרוש מהם לקום ולהסתלק מהדירה? ומה קורה כאשר הורה אחד מצודד בהישארות הילד הבגיר או בני הזוג בדירה, ואילו ההורה השני עומד על כך שיעזבו את הדירה מהר ככל האפשר?

בית המשפט העליון, שהכריע בעבר בעניין, קבע כי זכותו של הורה גוברת על זכותו של ילד בגיר או בני זוג בגירים בדירה. על פי קביעה זו, די בכך שאחד מן ההורים יתנגד להמשך ההתגוררות בנכס של הילד הבגיר או בני הזוג, כדי שהם יהיו חייבים לעזוב את הדירה לאחר מתן זמן סביר להתארגנות ומציאת דיור חלופי.

במקרה זה, בן בגיר גר עם הוריו בדירה השייכת להם בחלקים שווים. במהלך השנים ולאחר שיחסי בין הזוג התערערו, החל הבן לצודד באם בסכסוך המשפחתי והאב דרש ממנו שיסתלק מהדירה. הבן מצידו, סירב להתפנות בטענה שיש לו זכות להמשיך להתגורר בדירה, מכיוון שמחצית מהזכויות בה שייכות לאימו, וזו רצתה שישאר.

בית המשפט פסק, כי מעמדו של הילד הבגיר הוא כ"אורח נטה ללון", מכיוון שרשות המגורים בדירה ניתנה לו על ידי הוריו ללא תמורה ואינה נובעת מהסכם כלשהו.

עוד נקבע, כי רשות המגורים שניתנה לו מתחדשת מרגע לרגע ונמשכת כל זמן שאחד מן ההורים רוצה בה, ומכאן שאין לו מעמד חוקי וזכויות השמורות לשוכר רגיל. עוד ציין בית המשפט, כי זכות השימוש בנכס שניתנה לילד הבגיר אינה עסקה במקרקעין ואינה טעונה רישום כלשהו בלשכת רישום המקרקעין.

פגיעת בזכות החזקה של האב

בית המשפט הוסיף בפסיקתו, כי החזקה בדירה שייכת בפועל להורים בלבד ואינה שייכת לילדם הבגיר. עוד צוין, כי הרשות שקיבל מהוריו לגור בה ללא תמורה ושלא לזמן קצוב, דומה לרישיון התלוי ברצונו החופשי של המרשה, והיא מתבטלת כהרף עין כאשר אחד מבין נותני הרשות - אחד מבני הזוג, מסרב להמשיך בהענקת רישיון המגורים.

לבסוף נקבע כי מתן הרשאה מצד האם לבנה להתגורר בדירה המשותפת לה ולבעלה, פוגעת בזכות החזקה בדירה של האב ומבחינה זו, דינו של הבן הבגיר אינו שונה מדינו של זר. בשל כך חויב הבן לעזוב את בית הוריו לאחר תקופת שהות סבירה להתארגנות.

פסק דין זה התבסס על כך, שבנם של בני הזוג היה בגיר ובעל יכולת השתכרות, וכי אין כל חובה בדין לזון אותו ולתמוך בו כלכלית. המצב שונה כאשר הורים חפצים להוציא את ילדם הקטין מדירתם בשל סיבות שונות. במקרה כזה, הוצאת הילד הקטין תתאפשר רק לאחר התערבות בית המשפט לדיני משפחה ויחידות הסיוע השונות.

סוגיה מעניינת ונוספת יכולה להיווצר כאשר זכויותיהם של בני הזוג אינם שוות בנכס, וכי דווקא בעל הזכויות הפחותות יותר בדירה יצדד בהישארות הילד הקטין או בני הזוג בנכס. במצב כזה, על בן הזוג בעל הזכויות המעטות בנכס למצוא טענות מוצקות יותר המצדדות בהישארות הילד בנכס, נוכח העובדה כי זכויותיו הקנייניות בנכס קטנות משל בן הזוג השני.

ייתכן שבמצב זה, בית המשפט יכריע בעניין לצידו של בעל הזכויות הרבות יותר במקרקעין, לפי פרשנות דיני השיתוף במקרקעין המורים, כי שותף אחד במקרקעין אינו יכול לפגוע בשותף אחר, אלא אם השותף השני הסכים לכך.

הכותב הינו עו"ד עצמאי (www.abelaw.co.il) המתמחה בדיני מקרקעין ודיני פינוי מושכר וסילוק פולשים. כתבה זו אינה מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי פרטני.