דור שלם דורש שידוך
היכן מסתתר הגבר המושלם? האם קיים כזה אחד בכלל? דינה אברמסון יצאה לחפש אחר אהבת אמת, חזרה בידיים ריקות אבל יש לה יופי של תובנה: תנו צ'אנס למי שכבר נמצא
לפעמים אני חושבת לעצמי שהלוואי והייתי חרדית, בדואית, מוסלמית, אפריקאית או כל בחורה בעלת משפחה שמרנית שבה את קמה ביום בהיר ומגלה שנמצא עבורך האיש המיועד לך, ונתפרה כבר העסקה. אין צורך לדאוג, הכללים נקבעו מראש: את תתלבשי יפה, הוא יראה נחוש להמשיך את המורשת, ותוך שתיים-שלוש פגישות סביר להניח שתחליטו להינשא. כמה קל, ככה פשוט.
ט"ו באב בערוץ יחסים:
הבעיה היא שלא נולדתי למשפחה כזאת, ובמקום שגורלי יוכתב לי מהמשפחה, אני נאלצת לבזבז את זמני ולתור אחר בן זוג פוטנציאלי משך שנים ארוכות ולא נגמרות. וזה נכון עבור כולם, גברים ונשים גם יחד.
החל מהרווק התל אביבי שיוצא לבלות בממוצע אחת לשבוע, ובמשך 10 שנים והספיק להכיר ולהיפרד מאלפי נשים יפות יותר או פחות, וגם לגבי הבחורה הצעירה שיוצאת נרגשת לעוד בליינד דייט מבטיח אך חוזרת בידיים ריקות, לאחר שלא מצאה בו את מה שהיא מחפשת, ויתכן ולא תמצא לעולם.
לחפש ולא למצוא דבר. התבוננות עצמית (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
אתה תפוס? אני רוצה אותך
בניגוד לעשור הקודם שבו עוד יכולנו לתרץ שאין מספיק נשים יפות בנמצא, היום הרשתות החברתיות מספקות מבחר אינסופי של נשים ענוגות וגברים מסוקסים שגודשים את האתרים. ביכולתו של כל מחפש להגיע למיליארדי נשים פנויות שרק מחכות להצעה המיוחלת. היום כבר אין צורך לחזר אחר אישה נאה ומרשימה באמצעות זר פרחים או מילים רכות, אלא רק לכתוב ביד עצלה הודעה שמכילה את התווים המרגשים: "היי.." והופס! מיד הבחורה תענה לחיזורך.
הבעיה היא שגם כשהמבחר נמצא מול עינייך ולא על מסך המחשב, כמו למשל באיזו מסיבה המונית שבה יש עשרות סינגלים שנראים מצוין - בתום הסריקה המהירה שבה כל גבר פנוי יבחן ויפסל, יבחן ויפסל, ימצא רק אחד אטרקטיבי, שתמיד תהיה לו חברה. יופי, באמת.
לא מזמן ליהקתי לסדרה חדשה עשרות בחורים שהדרישה עבורם הייתה קטנה ושולית: שיהיו מושלמים. אחרי חודש הצלחתי לייצר רשימה של 100 יפים ונכונים, שמרתי את התמונות והראיתי אותם בחיוך מנצח לחברה הכול כך מחפשת שלי. "את רואה?" אמרתי לה, הפעם בטוח תמצאי מישהו. ובכן, החברה סרקה את הרשימה ומצאה מתוך ה-100, רק גברבר אחד שמצא חן בעיניה, כמובן - את הבחור היחיד שיש לו כבר חברה.
מספר גברים בודדים תמיד יצליחו לרגש כל אישה. בדרך כלל לגבר המחוזר יהיו פנים של דוגמן סטנדרטי עם מעט זיפים להדגשת החספוס והגבריות, חולצה ממותגת נכון ורכב יפה. כמובן שאין לנו מושג קלוש על עולמו הפנימי או על אופיו, אם הוא בנוי לזוגיות או לא, אבל זה ממילא לא משנה כי הוא לא רלוונטי בשוק.
אני שואלת את עצמי איך זה יכול להיות שחלפתי על פניהם של כל כך הרבה גברים בחיי וכמעט אף פעם לא חשתי את התחושה שהנה, נשמתי התאומה ניצבת לפתחי. אנחנו דור שלם שמסתובב בעולם יפה וצעיר, משתוקק לאהבת אמת שהוא מעולם לא ימצא.
עיוורת לנשמה התאומה. היכן היא ניצבת? (צילום: אינדקס תמונות)
אהבה מעבר לפינה
אז מה בעצם קורה לנו? יכול להיות שריבוי האפשרויות הוא זה שגורם לנו לחשוב שהאחת המושלמת תמיד נמצאת מעבר לפינה? אני נזכרת בבית הספר היסודי שם היינו מעט מאד בנות מול 20 בנים, וכולנו אהבנו ילד אחד בשם עידן שהיה הילד הכי מרשים בנמצא. לא הכרנו אחרים, לא היה למי להשוות. העולם היה קטן ומי שהיה הילד הכי קול זכה ברוב הקולות.
גם בחיים הבוגרים כשאת שוהה בשטח שבו מבחר הזכרים מצטמצם את בהכרח מתאהבת באחד מהם, כמו ידידתי הכופרת שבאיזשהו כפר נידח בהודו התאהבה בשליח חב"ד, הבלונדיני היחידי בסביבה.
אולי הגדרות החיפוש שלנו לא מדויקות. אנחנו נוטים לסנן אנשים שהיו פוטנציאל גדול לקשר, רק כי משהו קטן הפריע לנו, כאילו שלנו אין חסרונות משלנו. אם פתאום אגלה שהוא קמצן, או נחרן, או אספן, או ביקורתי אז אפטר אותו כי יש מושלם יותר חייב להיות אי שם בנמצא.
אולי פשוט צריך להפסיק לחפש. תנו צ'אנס למי שכבר נמצא. דמיינו לעצמכן שאתן באפגניסטן ושאין לכן ברירה. שהשכן מהדירה ממול הוא החתן המיועד וכך נקבע. או שפשוט תתחילו לסרוק את הסביבה הקרובה, לפקוח את העיניים ולהסתכל קדימה. מי יודע, אולי תגלו סוף סוף שאנשים שלקחתם כמובן מאליו הם דווקא אנשים מרגשים שיכולים להיות הרבה יותר מידידים קרובים.
דמיינו שהבחור הראשון הבא שתפגשו הוא סוג של סטארט אפ. אחרי הרבה לילות קשים יום אחד זה בטוח יצליח. אם רק ננוח לרגע מהחיפוש ונביט בקיים נופתע לגלות איך אנשים הופכים מפוטנציאל להבטחה של ממש.
לפנייה לכתב/ת 
