"משפחה עשר": על קוצו של יודקביץ'

הנה ארבעה דברי חשובים שלמדתי בתוכנית "משפחה עשר", מפי רונית יודקביץ':

1. "תמיד עדיף להיות שלווים ורגועים" - כך בשיחה על אודות משפחות של ילדים עם בעיות קשב וריכוז, ובחיי שאני לא ממציאה את זה – היא אמרה. בעצמה.

2. כשהורים מתגרשים וילדיהם לא רוצים לראות את אבא, זו בעיה מורכבת כי "טוב, כאן גם מדובר על רגש".

3. אפשר לעשות "מהפך שיער משגע באמצעות תוספות שיער" (תובנה מספר 3 הגיעה לקראת סוף המשדר. תסלחו לי שוויתרתי?).

שעות הבוקר של הטלויזיה המסחרית, הכבלים ואפילו ערוץ 1 הן שעות של מוות מוחי. מאז החידוש בעצם קיומה של פרסונה צבעונית כאודטה, לא הצליח איש לשבת באולפנים הכמו ביתיים האלה (שנראים תמיד כאילו מעצב אחד הגה אותם בעשר דקות), וגם להצמיח מתוך עצמו ועוזרי ההפקה שלו סוג של תוכנית ראויה לצפיה אנושית. 

יודקביץ' מארחת באולפן "משפחה עשר". סט חסר דמיון

אינני יודעת מה חושבים אבירי השיבוץ על הצופים שלהם (חוץ מזה שהן בעיקר צופות), אבל אם מישהו יטרח להכין רשימת הבדלים משמעותיים בין אביגיל אריאלי, נעמה קסרי, קרין מגריזו ותסלחו לי אם שכחתי מישהי – לבין רונית יודקביץ', הוא ימצא רק דבר אחד: שהיא באמת, אבל באמת, לא מתאימה לתפקיד הזה.

קשה להתעורר בבוקר

יודקביץ' היתה דוגמנית מוצלחת ושחקנית ראויה, וייתכן שכשיש לה תסריט לבצע, היא מגייסת מתוכה אנרגיות רגשיות ואינטליגנציה. אבל כשהיא נדרשת לשבת באולפן מול שורת מומחים, שהם גם מקדמי אינטרסים מסחריים בהסוואה דקה - כל כך דקה שהאיפור לא מסתיר אותה - היא נראית כבויה לגמרי.

חיוכיה נדירים, היצמדותה לכרטיסיות שלה מביכה, חוסר היכולת שלה לשאול שאלות ענייניות גרם לי להסמיק פעמיים במשך עשר דקות. בנוסף, מידת הענין שלה בחומרים שהיא מקדמת נראית לגמרי אפסית. והאמת, החומרים לעוסים עד זרא. איך מתפקדים עם ילדים היפראקטיביים? סדר ונקיון, עונה המומחית, ומזל שעברנו משם לכתבה תמוהה על טיפול רגשי בספורטאים מקצועיים, כי בזמן הזה יודקביץ' נעדרה מן המסך.

וכשהיא שבה כדי לנסות להתפעל מ"קואצ'רית אישית בשיטת NLP", שרזתה שמונה קילוגרם, לא פחות, "בשיטת דיאטת הצמידים", שני מיזמים מסחריים קיבלו חשיפה. אבל חשיפה זו גרועה מאד: איש מצופיה של יודקביץ', גם אלו ששרדו עד לשלב זה, לא יכול היה לומר בסוף התוכנית שהוא הבין אפילו מהי שיטה אחת מבין השתיים.  

הלו, רונית. יש עולם מחוץ לכרטסת

ונעבור לעניינים עצובים: מנכ"ל של חברה לביטוח סיעודי מסביר ליודקביץ'' מה זה סיעודי ולמה צריך ביטוח. והיא, שבאמת אין לה מושג בשום דבר מן הדברים שעולים מן הכרטיסיות שלה, לא שואלת אותו כמה זה עולה לנו ומה בעצם זה נותן לנו. כשהוא אומר שקופת חולים מכסה רק 3,000 ש"ח לחודש והוא טועה (או מטעה) באלפי שקלים, ברור שהיא לא יכולה להתעמת איתו, כי אף אחד לא הורה לה להתעמת איתו או הכין אותה לכך.

המיטב שהיא מפיקה מעצמה הוא הפנינה "מה גיל המחיה בישראל", כשהיא מתכוונת לתוחלת חיים. מישהו יכול היה לעצור את ההקלטה ולעשות עוד טייק. מישהו צריך היה. מישהו נרדם? מת?

מישהו פה יכול לשאול שאלה?

נמשיך, כי אין ברירה. איך תובעים דמי מזונות? שואלת יודקביץ', ועורך דין אחד עונה בסבלנות והיא מסכמת בתבונה, "אז לפנות לגורמים שצריך לפנות אליהם?".

רוצים עוד? הנה משהו שצריך היה לחלץ קצת לחלולחית ממובילת המשדר ההזוי הזה. עד כה ספרתי לפחות שישה מפרסמים מטעם עצמם, שהופיעו כמומחים ואבירי "שיטות" או פרזנטורים שלהם.

כך גם הגברת שליהגה על "טיפול פוטודינמי בצלקות היפרטרופיות או קלואידיות". "כמה זה עולה?" התעניינה המנחה. "800 שקל לטיפול, זה דברים זולים יחסית" אמרה המומחית. ויש כמה וכמה טיפולים, שלא תחשבו שזה פשוט.

וגם כאן, אויה, אי אפשר היה להוציא מיודקביץ' עניין, או אפשרות לשאול על קיומם של טיפולים אחרים, או על השתתפות של קופות החולים, או על מזג האויר – מה שתרצה, העיקר שתעשה כבר משהו מעבר להצצה בכרטסת.

עוד מפרסם קידם עוד שיטה: מנכ"ל "בטרם", ארגון מצוין שדואג לבטיחותם הפיזית של ילדים, דיברה על בית בטוח. יודקביץ', אם לשלושה, צריכה ויכולה היתה להוסיף לשיחה הזאת משהו: קצת לחלולחית, בדל סיפור אישי, רבע נתון סטטיסטי – כל דבר שהוא. נו, מה היה לה לומר? כלום. נאדה. גורנישט. למילוי חסרים בעור של יודקביץ' אפשר להזריק סטרואידים, אבל מה מזריקים כדי ליצור אישיות?