הבאנו ביכורים עם חנה רוזנטל
חנה רוזנטל, שהיתה מורה עיתונאית וצלמת, חלמה כל החיים לכתוב, וכתבה את ספרה הראשון "להרגיז מישהו חסר משמעות" בזהירות, בדיוק ובמעט מילים, ממש כמו שמצלמים תמונה
חנה רוזנטל, שפרסמה לאחרונה את ספרה הראשון "להרגיז מישהו חסר משמעות", הגיעה לכתיבה אחרי שנים של לימוד כתיבה עיתונאית וצילום. "בצילום צריך לדעת פְרֶיים", היא מספרת, "מה נכנס ומה לא נכנס. אולי בגלל זה גם הסיפורים שלי מאוד ממוקדים. כל מילה נבחרה בדקדקנות אמיתית. כמעט לא יקרה שמילה תחזור פעמיים".
עוד ביכורים:
מדוע כתיבה?
"תמיד אמרו לי שאני צריכה לכתוב. מאז שהייתי צעירה. הייתי מורה לספרות ודרמה ובמשך שנים לא כתבתי. רק בעיתון. בסוף זה קרה".
על מה הספר שכתבת?
"הספר לא עוסק בנקודות שמסכמות את החיים, אלא במקרים שדרכם ניתן לראות איך עברו החיים. יש מוות בסיפורים, אבל יותר מעניין אותי מה קרה לדמויות בין הלידה לבין המוות. כל סיטואציה בסיפורים היא בעצם חיים שלמים למרות שזה מקרה יחיד".
איך בחרת בשם הספר?
"הספר נקרא על שם אחד הסיפורים בקובץ, שהוא סיפור על בחורה שמנסה להתאבד ולא מצליחה. מצד אחד הסיפור מצחיק, אבל מצד שני - ממש לא. הבחורה הזאת, כל ההתאבדות שלה היא ניסיון להעניק לעצמה משמעות".
מהו המקום שהיית רוצה לכתוב בו?
"כרגע חדר הכתיבה שלי הוא מאוד נוח וטוב. יש לי מוזיקה, אין טלוויזיה, יש לי שולחן יפה,
והחדר הוא מצוין. אני חושבת שאולי הייתי מנסה לנסוע לבד למקום כמו טוסקנה. אבל כעת המקום הזה הוא טוב לי. יש ספרים על ידי. אולי באמת יום אחד אסע למקום אחר, אולי לעיירה קטנה בצרפת".
מאיזה סופר היית שמחה לשמוע דעה על כתב היד שלך?
"אין לי תשובה חד משמעית, כי אני רוצה לשמוע את דעתם של כל הקוראים, הייתי שמחה אם מוזיקאי היה אומר לי משהו על הספר, או צייר. יש בו מוזיקה ויש בו ויזואליות מקצבית. הייתי רוצה ששחקן יקרא את הסיפורים האלה, כי הם מקבלים חיים כשמקריאים אותם".
על איזה ספר ילדים גדלת?
"אני ילדה תל-אביבית. בתור ילדים שגדלו ברחוב, כי אז היה אפשר, מה שעניין אותנו היה 'אמיל והבלשים', ושאר הספרים של אריך קסטנר. אבל וקראנו גם את 'הלב' ו'הנסיך הקטן'. בגיל 13 קראתי בצורה אווילית את הספרים של רולאן, למרות שהם לא ממש התאימו לילדה בגיל הזה".
איזה ספר פרוזה השפיע עלייך במיוחד?
"היתה לי תקופה של פוקנר, היתה לי תקופה שהייתי מאוהבת בצ'כוב - בסיפורים
ובמחזות שלו ששברו לי את הלב. ספר נוסף הוא "ערבסקות" של אנטון שמאס, רק השם שלו כבר מפתה אותך לקרוא בו".
יש לך איחולים לספרות הישראלית?
"אני חושבת שיש לנו סופרים נהדרים. אבא שלי אמר לי פעם, שאדם נולד עם שק מילים והוא צריך מאוד להקפיד איך הוא מוציא אותם. באיזהשהו מקום, אולי הגשמתי את החינוך שלו בצורת הכתיבה שלי. הייתי שמחה אילו התפרסמו יותר ספרי סיפורים קצרים. נראה לי שהסגנון הזה מתאים למקצב החיים היום".
מסר לקוראים: "שיסתכלו על הספר שלי כמו על פרק בסרט, או על יצירה מוזיקלית, שיהיו פתוחים ושלא יהיו עצובים, למרות העצב. בסופו של דבר הגיבורים שלי מחפשים את הגאולה וחלק מאוד גדול מהם מוצא אותה. זה ספר שכדאי לקרוא עם לב פתוח. יש מקום לכל אחד להיכנס פנימה ולתת את הפירוש שלו".
"להרגיז מישהו חסר משמעות" / חנה רוזנטל. הוצאת אבן חושן. 153 עמ'
לפנייה לכתב/ת 
