פיטרו עובדת בהריון ונקנסו ב-45 אלף שקל
מורה למחשבים פוטרה מעבודתה במוסד חינוך חרדי, לאחר שהודיעה על הריונה. בית הדין לעבודה הרשיע את העמותה שמנהלת את המוסד וקבע כי מדובר בעבירה המונעת מהאישה זכות לביטחון תעסוקתי. האישה תפוצה ב-20 אלף שקל
מורה במוסד חינוכי במגזר החרדי שנוהל על ידי עמותת מרכז פדגוגי בית יעקב, פוטרה בעת הריונה בניגוד לחוק - כך עלה מחקירה של האגף לאכיפת חוקי עבודה במשרד התמ"ת במחוז תל אביב. העמותה נקנסה ב-45 אלף שקל ובנוסף עליה לשלם למפוטרת סך של 20 אלף שקל.
העובדת החלה לעבוד בעמותה בשנת 2000 בתפקידים שונים ובשנים האחרונות לעבודתה שימשה מורה למקצועות המחשב. מדי שנה קיבלה מכתב פיטורים פורמלי כשלאחריו המשיכה בעבודתה - שעתיים בשבוע תמורת 450 שקלך לחודש.
לאחר חזרתה מחופשת הקיץ בשנת 2007 נאמר לה להמתין בביתה עד לתחילת שנת הלימודים. עם זאת, כאשר הודיעה על הריונה, הוגשה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת להתיר את פיטוריה, אך הבקשה סורבה. למרות זאת לא הוחזרה העובדת לעבודתה.
כתב אישום
בהמשך לכך הוגש כתב אישום בשנת 2009 על ידי המחלקה המשפטית במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה, באמצעות עו"ד עזרא ראובני, בו הואשמו העמותה ושני מנהליה, במסגרת אחריות מנהלים, בפיטוריה של העובדת ללא היתר מהממונה על חוק עבודת נשים, בניגוד להוראות חוק עבודת נשים. העובדת פוטרה מעבודתה בעת הריונה ולא הוחזרה לעבודה אף לאחר סיום חופשת הלידה כפי שמחייב החוק.
לאחר ניהול ההליך הורשעו הנאשמים, בפברואר 2011 בביצוע העבירה. במסגרת החלטת בית הדין לעבודה שהרשיע את הנאשמים, נקבע כי הנאשמת, שטענה כי היא לא זו שהעסיקה את העובדת, מנועה מלטעון שלא היא שהעסיקה את המתלוננת כאשר הטענה הועלתה רק בשלב הסיכומים.
בהמשך להרשעת עמותת מרכז פדגוגי בית יעקב ושניים ממנהליה בפיטורי עובדת הרה, ללא קבלת היתר כדין, קבעה השופטת הדס יהלום מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב כי העבירה של פיטורי אישה בהריון לפי חוק עבודת נשים הינה עבירה חמורה המונעת מהאישה את הזכות לביטחון תעסוקתי בתקופה בה יקשה עליה למצוא עבודה אחרת וכי קיימת חשיבות למימד ההרתעתי והחינוכי בקביעת עונש שימנע ביצוע עבירות מסוג זה בעתיד הן אצל הנאשמת והן אצל כלל המעסיקים.
המדובר במוסד חינוכי חרדי שנוהג לשלוח מכתבים פורמליים על פיטורים עתידיים לצוות המורים בכל שנה בחודש מאי ולעניין זה נקבע כי אין מדובר בפיטורים כמשמעם בחוק פיצויי פיטורים וכי מוסדות חינוך המעסיקים עובדים בלתי קבועים ואשר תקציבם משתנה משנה לשנה, נוהגים למסור לכלל העובדים מכתבי פיטורים בחודש מאי, שעה שהפיטורים כלל אינם ודאים. לו אכן מכתב הפיטורים היה מכתב אמיתי, הפיטורים היו אמורים להכנס לתוקף והעובדת היתה אמורה לקבל פיצויי פיטורים מיד לאחר מכן, ולא כך נעשה. עם זאת, בהתייחס לעובדת הרלוונטית מצבה נותר לוט בערפל, אף בהתחלת שנת הלימודים שבה היתה אמורה, לכאורה, להיות מפוטרת.
בית הדין קבע כי "מתן מכתבי פיטורים בחודש מאי כדבר שבשיגרה לעובדי הוראה, הוא נוהג נפסד" והוסיפה כי "שעה שהנושא מגיע לפתחו של בית הדין לעבודה, הרי שלפי כל בחינה, מכתב הפיטורים אינו יכול להיות אינדיקציה לפיטורי העובדת". בהיבט הפלילי, שעה שהוכח כי המעסיק, בהתנהגותו שלו, התעלם ממכתב הפיטורים, הרי שאף במישור הפלילי ניתן לקבוע שאין אלו פיטורים הלכה למעשה.
התובעת הראשית במשרד התמ"ת, עוה"ד גלי לוי, בירכה על פסק הדין ואמרה כי היא רואה בו מסר ברור לציבור המעסיקים שאין לשלוח עובדת הרה הביתה מתוך מחשבה שהממונה על חוק עבודת נשים תתיר את הפיטורים.
מנהל אגף האכיפה במשרד התמ"ת, חזי אופיר: "האגף לאכיפת חוקי עבודה קבע סדר עדיפות לאכיפה ובמסגרת זו הוגדרה אוכלוסיית הנשים כאוכלוסיה מועדפת לאכיפה בשל היותה אוכלוסיית עובדים החשופה יותר לפגיעה. אנו נחושים ופועלים בהתאם על מנת לשמור על זכויות העובדים בשוק העבודה בכלל ואוכלוסיית הנשים העובדות בפרט".
לפנייה לכתב/ת 
