בלשנות: דקה על המינוס הקטן-גדול
מקור המינוס בלטינית, וסוחרים באיטליה היו משתמשים במילים אלו כדי לציין הוספה או החסרה של מידות משקל. משמעותה המילולית של המילה מינוס היא "קטן יותר", ומכאן התגלגלה לציין ערכים שמתחת לאפס, כמו סכום הכסף בחשבון הבנק
אזהרה: זהו טור בלשני. אין כאן סנסציות פוליטיות או חברתיות.
״אני כבר לא צריך לדאוג למינוס שלי בבנק - הוא מספיק גדול בשביל לדאוג לעצמו״, מצטט אביה מורג פתגם נפוץ ברוח המחאה, ושואל על תולדות המילים "מינוס" ו"פלוס" שהשתרשו בעברית המדוברת
בלשנות כלכלית: מסע אל שורש המחאה
נתחיל מהסוף: המונח התקני לציון מינוס הוא "יתרת חובה", ואפשר גם "משיכת יתר". מושג שמציין גם את הפעולה וגם את התוצאה שלה. המושג "משיכת יתר" הוא תרגום מילולי של "אוברדרפט" שהיה אופנתי לפני 30 שנה. היום פשוט משתמשים בסימן המתמטי שלפני המספר כדי להביע את היתרה: המונח הלטיני "מינוס" מציין משיכת יתר, כלומר יתרה שהיא מתחת לאפס, ו"פלוס" מציין יתרה שהיא מעל האפס.
המילים הלטיניות פלוס ו-מינוס הן "יותר" ו"פחות" בהתאמה. הן אינן מתועדות בלטינית בחישובים מתמטיים. השימוש הזה הוא כנראה צעיר יחסית, מימי הביניים, אז השתמשו סוחרים במילים הלטיניות "פלוס" ו"מינוס" לתאר הוספה או החסרה של מידות משקל.
שכר המינימום של המשרת
בלטינית היו שלושה מינים – זכר, נקבה וסתמי. Minus הוא צורת הסתמי של ערך היתרון (שם תואר שמציין "יותר") של "קטן". ו"קטן יותר", כשמדובר במידות, זה בעצם פחות. צורת הנקבה והזכר היא minor, שמשמש עד היום באנגלית לציון קטינים, כלומר אנשים קטנים יותר, או לתיאור דברים קטנים יותר: שמו העברי של סולם מינורי בהוא סולם זעיר, כוכב לכת מינורי הוא גוף שמיימי קטן המקיף את השמש שלנו, ותפקיד מינורי בהצגה הוא תפקיד קטן.ערך היתרון מציין "יותר", וערך ההפלגה מציין "הכי", או "ביותר": מינור/מינוס הוא "קטן יותר" – ערך היתרון, וערך ההפלגה הוא מינימום (במין סתמי. בזכר ובנקבה – מינימוס). ואכן שכר המינימום הוא השכר הקטן ביותר בגבולות החוק.
מינוס ומינימום הם ערכי היתרון וההפלגה של התואר קטן, שהוא בלטינית... parvus. לתופעה כזאת, שבה חלק מהנטייה מגיע מבסיס אחד וחלקים אחרים מבסיס אחר, קוראים סוּפְּלֶצְיָה, והיא קיימת גם באנגלית בשמות התואר good-better-best, bad-worse-worst ובפועל "להיות" am/is/are באים משורש אחד, was/were משורש אחר, והצורות be-been משורש שלישי.
הבסיס מינ- min- שממנו נגזרים ערך היתרון וערך ההפלגה, הוא גם הבסיס לפועל diminish "להפחית" (במוסיקה דימינואנדו הוא הפחתה של העוצמה, ההיפך מקרשצ'נדו), וגם למיניסטר, שבלטינית היה משרת, או עוזר של הכומר, כלומר פָּחוּת ממנו.
המיניסטר והאדמיניסטרציה גדלו
בצרפתית המילה הפכה למְשָׁרֵת, ובאנגלית של היום מיניסטר הוא גם כומר וגם משרת בכיר של המלך – רם דרג, אבל משרת – כלומר שר. מִשְׂרַת השר, או המיניסטר, נשארה כתפקיד ממלכתי בכיר גם אחרי שבוטלה המלוכה, אבל השרים הם עדיין בשירות הציבורי, כלומר אמורים לשרת את הציבור. ומהפועל to minister נגזרה גם האדמיניסטרציה, שגם היא התחילה את דרכה כסוג של שירות.
המיניסטר והאדמיניסטרציה, איפוא, התחילו קטנים והפכו גדולים. הבה נחזור לדברים הקטנים. להקטין, או להפחית, בלטינית – minuere, ומה שהקטינו או הפחיתו אותו, הריהו מוקטן, מופחת, או בפשטות – קטן: minutus.
באנגלית minute מַיינוּט זה "קטן", ומִינֶט, באותו איות, זה "דקה". גם בנדב"ר – נהלי דיבור ברשת הצבאית, משתמשים במילה "קטנות" במקום "דקות". ובעצם גם השם דקה מעיד על כך שזוהי חלוקה של השעה לחלקים דקים יותר – כלומר קטנים יותר (ובהתחלה גם קראו להם "דקים" בזכר). לחלוקה השנייה, הקטנה עוד יותר – קוראים פשוט שנייה.
ומה עם המיניאטורה? האם היא קשורה? ובכן – כן ולא. במקור מיניאטורה היא איור לכתב יד, גם אם אינה קטנה כלל ועיקר. המילה האיטלקית מיניאטורה נגזרת מהפועל הלטיני miniare, שמשמעותו "לאייר", ובמקור "לצבוע באדום". כלומר מיניאטורה היא מה שמאויר, או צבוע באדום. זהו שורש גזור שם, שנגזר מ-minium – עופרת אדומה, ששימשה בעת העתיקה לייצור דיו אדומה. מכיוון שרוב האיורים בכתבי היד אכן היו קטנים, קישרו הדוברים את המיניאטורה למינ- הלטיני, הקטן. זו אמנם הייתה אטימולוגיה עממית, אבל היא יצרה משמעות חדשה למילה, והיום מיניאטורה היא כל דבר מזערי, גם אם אינו קשור לעופרת אדומה או לכתבי יד. ברגע שהאטימולוגיה העממית משפיעה על משמעות המילה, היא בעצם הופכת למקור נוסף שלה. למילים שיש להן יותר מ"הורה" אחד, קוראים תחדוש רב מקורי, מונח שטבע הבלשן גלעד צוקרמן.
הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מרצה בנושאי בלשנות, איראן הקדומה ומגילת אסתר במסגרות שונות.
לפנייה לכתב/ת 
