קצב התפרץ: "אזרח רגיל לא היה מואשם"

משפטו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, ממשיך לספק התנצחויות, ויכוחים ומאבקים רוויי יצרים - רק הבמה השתנתה. זו עברה לאולם בית המשפט העליון, שם מנסה צוות ההגנה שלו להילחם בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שהרשיע את קצב בשני מעשי אונס וגזר עליו 7 שנות מאסר. במהלך הדיון התפרץ קצב לעבר השופטים: "הפרקליטות אמרה כי אם היה מדובר באזרח רגיל אז לא היה מוגש כתב אישום".

קצב בבית המשפט (צילום: נועם מושקוביץ)

הדיון השני בערעור, שהתקיים היום (ד') בירושלים, התמקד באישומים בהם הורשע קצב, של מעשה מגונה והטרדה מינית נגד ה' ול' שעבדו בבית הנשיא. צוות ההגנה שלו ביקר את התנהלות הפרקליטות בפרשה, בין היתר לגבי הסתירות בעמדתה לאורך המשפט, וכן את הסחת הדעת התקשורתית, שפגעה בה.

טענותיהם של הפרקליטים, עם זאת, נתקלו לפחות בתחילה בתשובות תקיפות מצד צוות השופטים, ובתגובות כעוסות וביקורתיות. מאוחר יותר, התרככו מעט התגובות, והשופטים הדגישו כי יבקשו הבהרות מהמדינה לגבי חלק מהנושאים. קצב עצמו היה פעיל מאוד בדיון, התערב בנעשה, העביר פתקים לפרקליטיו ואף פנה לשופטים כשבעיניו ניכרה התרגשות רבה.

"חרב פוצעת ודוקרת"

בדיון, הביעו שופטי בית המשפט העליון תמיהה על טענת ההגנה מן הצדק של אמיר, לפיה הפרקליטות דיברה בשני קולות בפרשה, כאשר מצד אחד הגיעה להסדר טיעון מקל ולאחר שהתפוצץ, הגישה כתב אישום חמור ביותר.

"בית המשפט המחוזי שגה משפטית בעניין הזה. המבחן הוא לא משפטו של בית המשפט. הקול הראשון והשני שהמדינה השמיעה. זה מקים טענת השתק. שני קולות סותרים כל כך, שהקול האחד סותר את רעהו כסכין חדה, כחרב שפוצעת ודוקרת את הטענה שהושמעה בסיכומים. אין אפשרות לגשר על שני הקולות האלה", אמר אמיר.

השופטת מרים נאור השיבה: "היה הסדר טיעון שעליו סיפר עו"ד פלדמן. היה דיון. ברוב דעות נדחו העתירות. החליט המערער שהוא לא הולך להסדר. מה בדיוק אדוני מצפה שתעשה המאשימה? האם אתם טוענים שאם הושג הסדר והוא חזר בו, התביעה מנועה להגיש את כתב האישום המקורי או כתב אישום כלשהו? זה יהיה פתח רע מאוד לקבוע ככה".

קצב בביתו בקריית מלאכי (צילום: אבי רוקח)

השופטת ארבל המשיכה ותהתה: "ההסדר לא צלח... עכשיו התביעה לא יכולה לעשות הערכת מצב על הראיות שלה ולהגיש כתב אישום ובית משפט בוחן את הדברים?", שאלה. "...הרי ראיות זה לא מתמטיקה. לא שמים על משקל ואומרים שיש לי 60 או 40 אחוזים. יש מניעה לכך שהפרקליטות תשנה את עמדתה? מאין זה לקוח?, מי שבסופו של דבר החליט שאין הסדר, זה הלקוח שלך". 

אמיר הוסיף: "מזוז אמר: 'אתם רוצים מלחמה, תקבלו מלחמה'. זה דבר איום ונורא. זהו משפט קשה. גם מבית המשפט העליון יצאה ביקורת על התנהלות הפרקליטות בפרשה".

"תקשורת קניבלית"

באשר לטענות על האפקט התקשורתי של המשפט, אמרה השופטת נאור: "תחילה אתם עורמים על שולחן בית המשפט קטעי עיתונות מכל וכל ואז אתם אומרים: 'לאחר שנחשפתם לכל זה, איך אתם יכולים לעשות משפט?'. אם הייתם מביאים את זה בשלב הטיעונים לעונש, הייתי מבינה. למה הבאתם את זה? השופטים חיים פה, הם יודעים מה היתה האווירה וכך הלאה. כולם יודעים. אני לא כל כך יכולה להבין למה בשלב הכרעת הדין ערמתם קטעי עיתונות אלה על שולחנו של בית המשפט".

ארבל הוסיפה כי "אישי ציבור - ככל שהם בכירים יותר, כותבים עליהם יותר. אני רוצה להבין - אז אי אפשר לשפוט אותם?". 

נאור שאלה: "מותר לסקר, נכון?".

אמיר: "אני חושב שכאן נחצו הקווים".

נאור, "אני מבינה את הטענה על הדלפות, על חריצת דין. אני ארצה אחרי ההפסקה תשובה מהמדינה על שני קטעים שמיוחסים ליועץ המשפטי. ככל שמדובר בעיתונות חוקרת, להבדיל מעיתונות חורצת, אני לא יודעת אם יש כאן טענה לגיטימית".

אמיר: "אם הוא היה צריך להעמיד את עצמו לדין, הוא היה מרשיע את עצמו. אחרי כזה פרסום, הוא בעצמו היה מאמין לזה. זה תהליך נוראי. כולם צריכים לתת דין וחשבון".

קצב מתפרץ: "1,500 קבצי מחשב".

אמיר: "עד שלא יראו אותו תלוי על עמוד התליה עם החבל ששובר את מפרקתו לא יעזבו אותו. מה שהוא עבר בתקופה הזו

זה עונש שלא כתוב בשום ספר. בית המשפט אמר: 'אנחנו דוחים את טענת ההגנה מן הצדק ביחס להכרעת הדין, אבל ביחס לעונש חשבנו שהיא צריכה להיות דרמטית'. אני נזכרתי בזיכרוני הלא רע בדברים כאלה במדינות אחרות בהיסטוריה. זה המשיך אז, זה המשיך במהלך המשפט וגם לאחריו. איפה זה נשמע כדבר הזה? היתה פה תקשורת קניבאלית".

נאור: כאן, בקטע הזה יש לכם חלק מסוים".

אמיר המשיך וטען כי נעשה לקצב משפט שדה. בנקודה זו, התפרץ שוב קצב וטען בדמעות: "הפרקליטות אמרה כי אם היה מדובר באזרח רגיל, אז לא היה מוגש כתב אישום".

בהמשך דבריו, הדגיש אמיר כי "יש דיסוננס בלתי מתקבל על הדעת בין דמותו של קצב עד גיל 60. כולם מדברים בשבחו... היום מלווה אותו קומץ קטן של אנשים. מי שפגש את כל מנהיגי העולם. אותה מסיבת יום הולדת נראית היום כל כך רחוקה... סבל. ספון וכלוא כבר חמש שנים כמו בבית כלא. במאזן של כפות המאזניים, האם צריך להוסיף לו עונש על הענישה הזו? המסר שיוצא מבית המשפט - אני חושש שהרוח הרעה שמנשבת בישראל ובכיכרות לפעמים חודרת. אתם המעוז האחרון... לשים סכר ולהדוף את כולם".