איך מטפלים בכוויות? מדריך עזרה ראשונה

כוויות הן בדרך כלל תוצאה של חום (כוויות חום או כוויות תרמיות) כמו אש, קיטור, זפת או נוזלים חמים. כוויות שנגרמות כתוצאה ממגע בכימיקלים דומות לכוויות חום, ואילו כוויות שנגרמות על ידי קרינה, אור שמש, ומכת חשמל נוטות להיות שונות במידה רבה. כוויות חום וכוויות כימיות מתרחשות בדרך כלל כתוצאה מכך שחום או כימיקלים באים במגע עם חלק משטח הפנים של הגוף, לרוב העור. יוצא אפוא שהעור סופג, בדרך כלל, את עיקר הנזק.

מה צריך לעשות במצבי חירום?

• התקף לב, טביעה, חנק - מדריך עזרה ראשונה
• מדריך חירום: טיפול בהכשת נחש ובעקיצות חרקים
• כיצד לפעול במקרה של חנק במבוגרים ובתינוקות?
  

עם זאת, כוויות חמורות בשטח הפנים של הגוף עלולות לחדור למבני גוף עמוקים יותר, כמו שומן, שרירים ועצם. כאשר רקמות נכוות, נוזל דולף אליהן מתוך כלי הדם, מה שגורם להתנפחות ולכאב. בנוסף, עור ושטחי פנים אחרים שניזוקים מזדהמים בקלות מכיוון ששוב אינם יכולים לפעול כמחסום נגד אורגניזמים פולשים.

מדי שנה בשנה נזקקים יותר משני מיליון בני אדם בארצות הברית לטיפול בכוויות, ו-3,000 עד 4,000 בני־אדם מתים מכוויות חמורות. קשישים וילדים קטנים פגיעים במיוחד.

איך מסווגים כוויות?

רופאים מסווגים כוויות על פי הגדרות ברורות ומקובלות בהרחבה. ההגדרות האלה עשויות שלא להתאים להבנה המקובלת של המונחים המתאימים בשפה היומיומית. לדוגמה, קורה שרופא מסווג כווייה כרצינית אף על פי שהנפגע רואה אותה כשולית. ההגדרות מבוססות על עומק הכווייה ועל היקף הנזק לרקמה.

כוויות מדרגה ראשונה הן הרדודות ביותר (שטחיות), ופוגעות רק בשכבה העליונה של העור. כוויות מדרגה שנייה מתפשטות אל עבר השכבה האמצעית של העור. בכוויות מדרגה שלישית מעורבות כל שלוש השכבות של העור. כוויות אלה הורסות בדרך כלל את בלוטות הזיעה, את זקיקי השיער וגם את קצות העצבים.

כוויות מסווגות גם כקלות (מינוריות), מתונות וחמורות.

החומרה קובעת את הצפי להחלמה ואת ההסתברות לסיבוכים. רופאים קובעים את חומרת הכווייה על ידי אומדן של שיעור שטח פני הגוף שנכווה. תרשימים מיוחדים מיועדים להראות איזה שיעור של שטח פני הגוף תופסים חלקים שונים של הגוף.

לדוגמה, זרועו של מבוגר תופסת תשעה אחוזים של הגוף. כאשר מדובר בילדים משתמשים בתרשימים נפרדים, מפני שהפרופורציות הגופניות שלהם שונות. כל הכוויות מדרגה ראשונה, וכן כל הכוויות מדרגה שנייה שבהן מעורבים פחות מ-15 אחוזים משטח פני הגוף, מסווגות בדרך כלל כמינוריות, אף שהן עלולות להיראות לאדם עצמו כחמורות.

כווייה מדרגה שלישית יכולה להיות מסווגת כמינורית אם מעורבים בה פחות מחמישה אחוזים משטח פני הגוף, אלא אם כן מדובר בפנים, בכפות הידיים, בכפות הרגליים או באיברי המין. כוויות באזורים האלה או כוויות ברבדים עמוקים יותר של העור על פני שטחים גדולים יותר של הגוף, מסווגות כמתונות או, במקרים רבים יותר, כחמורות.

תסמינים ואבחנה

כוויות מדרגה ראשונה הן אדומות, לחות, תפוחות ומכאיבות. האזור החרוך נעשה לבן בעת שנוגעים בו קלות, אך אין התפתחות של שלפוחיות.

כוויות מדרגה שנייה הן אדומות, תפוחות ומכאיבות והן מפתחות שלפוחיות שעלולות להפריש נוזל שקוף. האזור החרוך יכול להלבין בעת שנוגעים בו.

כוויות מדרגה שלישית אינן מכאיבות בדרך כלל מפני שהעצבים נהרסו. העור נעשה גלדני ויכול להיות לבן, שחור או אדום בוהק. האזור החרוך אינו מלבין בעת שנוגעים בו, והשערות יכולות להיתלש בנקל משורשיהן מבלי שהדבר יכאיב. אין התפתחות של שלפוחיות. המראה והתסמינים של כוויות עמוקות עלולים להחמיר במהלך השעות הראשונות או אפילו הימים הראשונים לאחר הכווייה.

סיבוכים אפשריים

רוב הכוויות המינוריות שטחיות ואינן גורמות לסיבוכים. עם זאת, כוויות עמוקות מדרגה שנייה ומדרגה שלישית תופחות ומשך ההחלמה שלהן מתארך. בנוסף, כוויות עמוקות יותר יכולות לגרום להיווצרות של רקמת צלקת. רקמת הצלקת הזאת מתכווצת בעת ההחלמה שלה. אם ההצטלקות מתרחשת במפרק, ההתכווצות האמורה עלולה להגביל את כושר התנועה.

כוויות חמורות יכולות לגרום לסיבוכים רציניים בשל אובדן נוזל רב ונזק נרחב לרקמות. התפתחות הסיבוכים של כוויות חמורות עלולה להימשך שעות. ככל שהסיבוך נמשך זמן רב יותר, כן מחמירות הבעיות שהוא נוטה לגרום. ילדים קטנים ומבוגרים קשישים נוטים להיפגע מסיבוכים בצורה רצינית יותר ממה שקורה לקבוצות גיל אחרות. נפגעי כוויות נרחבות מפתחים בסופו של דבר התייבשות, מכיוון שנוזלים דולפים מכלי הדם שלהם אל הרקמות שנכוו. התייבשות חמורה גורמת להתפתחות הלם.

הרס של רקמת שריר מתרחש בכוויות מדרגה שלישית. רקמת השריר משחררת מיוגלובין, אחד מחלבוני השריר, אל תוך זרם הדם. ריכוזים גבוהים של מיוגלובין מזיקים לכליות. האבחון של ראבדומיוליזיס מבוסס על בדיקות דם ושתן. כווייה עמוקה מדרגה שלישית יוצרת משטח עבה וקרומי (גלד כווייה או אֶסְכָּר). בדרך כלל גלד כזה נעשה קשיח ומגביל את זרימת הדם לרקמות בריאות או מזיק לנשימה.

נפגעי כוויות נרחבות מפתחים התייבשות והלם (צילום: shutterstock)

הטיפול בכוויות

לפני כל טיפול בכווייה יש למנוע את גורם הכווייה מלחולל נזק נוסף. לדוגמה, יש לכבות מקורות אש. בגדים, בעיקר כאלה שעדיין בוערים, מכוסים בפיח חם או ספוגים בכימיקלים, טעונים הסרה מיידית.

לפעמים יש צורך באשפוז לטיפול אופטימלי בנזקי כוויות. לדוגמה, הרמת זרוע או רגל שנכוו קשות אל מעל למפלס הלב כדי למנוע התנפחות מבוצעת ביתר קלות בבית החולים. בנוסף, כוויות שמונעות ביצוע של תפקודים חיוניים יומיומיים, כמו אכילה או הליכה, עושות את האשפוז להכרחי.

כוויות חמורות, כוויות עמוקות מדרגה שנייה ושלישית, כוויות המתרחשות אצל צעירים מאוד או קשישים מאוד וכוויות הפוגעות בכפות הידיים, בכפות הרגליים או באיברי המין מטופלות בדרך כלל בצורה הטובה ביותר במרכזי כוויות בבתי החולים.

כוויות קלות שטחיות: כוויות קלות שטחיות טעונות שטיפה מיידית במים קרים, בכל מקרה שהדבר אפשרי, למניעת זיהום. אם מתגלה לכלוך שקוע במעמקי העור, הרופא מאלחש את האזור באמצעות חומרי הרגעה או זריקה של חומר הרדמה מקומי ומשפשף את הכווייה במברשת. במקרים רבים הטיפול היחיד שנדרש הוא מריחה של משחה אנטיביוטית. המשחה מונעת זיהום ויוצרת אטימה שמונעת חיידקים נוספים מכניסה לפצע. אחרי מריחת המשחה מניחים על האזור הפגוע תחבושת סטרילית, כדי להגן עליו מלכלוך ומפגיעה נוספת. אם החיסון נגד טטנוס אינו עדכני, יש להזריק לנפגע תרכיב דחף.

טיפול בבית כולל שמירה על ניקיון הכווייה. בנוסף, רבים מקבלים חומרי הרגעה, לפחות במשך ימים אחדים. אפשר לכסות את הכווייה בתחבושת לא דביקה או בגזה סטרילית. כאשר מרחיקים את הגזה ורוצים למנוע את הידבקותה לכווייה יש להספיג אותה תחילה במים.

כוויות קלות עמוקות: בדומה לכוויות שטחיות, גם כוויות קלות עמוקות מטופלות במשחה אנטיביוטית. עם זאת, יש להרחיק כל עור מת או קרעי שלפוחיות לפני המריחה של המשחה האנטיביוטית. בנוסף, שמירה על זרוע או רגל שנכוו עמוקות מעל למפלס הלב בימים הראשונים מפחיתה את הנפיחות והכאב.

הכווייה יכולה להצריך בדיקה חוזרת תדירה בבית החולים או במרפאה, לפעמים עד כדי אחת ליום בימים הראשונים. לא אחת יש צורך בשתל עור. רוב שתלי העור מחליפים את העור הכווי. שתלי עור אחרים מסייעים בכיסוי ארעי של האזור הפגוע ובהגנה על העור המחלים מעצמו.

כוויות קשות: כוויות קשות, מסכנות חיים, מצריכות טיפול מיידי. התייבשות מטופלת במתן כמויות גדולות של נוזלים בעירוי תוך ורידי. אדם שלוקה בהלם כתוצאה מהתייבשות מקבל גם חמצן באמצעות מסכת פנים. הרס של רקמת שריר מטופל גם בעירוי תוך ורידי של כמויות נוזלים גדולות. הנוזלים מוהלים את ריכוז המיוגלובין בדם, מה שמונע נזק גדול מדי לכליות.

גלדי כווייה שאוטמים את אספקת הדם לגפות או מזיקים לנשימה מבוקעים בהליך ניתוחי הנקרא אסכרוטומיה. בדרך כלל אסכרוטומיה גורמת לדימום מסוים, אבל כיוון שהכווייה הגורמת לגלד הכווייה חיסלה לפני כן את קצה העצב בעור, הכאב קטן. השמירה על ניקיון האזור הכווי חשובה מפני שהעור הפגוע מזדהם בנקל.

אפשר לבצע את הניקוי על ידי הזרמה של מים לפרקים בעדינות על פני הפצע. לאחר ניקוי הפצעים יש להחליף את התחבושות אחת ליום עד שלוש פעמים ביום. דיאטה נאותה, שכוללת כמויות מתאימות של קלוריות, חלבונים ונוטריאנטים אחרים חשובה להחלמה. מי שאינו יכול לצרוך את כמות הקלוריות הדרושה באכילה יכול לשתות תוספים מזינים או לקבל אותם באמצעות צינור המוחדר דרך האף אל תוך הקיבה או עירוי תוך ורידי.

בדרך כלל נותנים גם תוספי ויטמינים ומינרלים. כיוון שריפוי של כוויות נמשך זמן רב, לעתים שנים, ועלול לגרום לעיוות צורה, נפגע כווייה יכול לשקוע בדיכאון. במקרים רבים מטפלים בדיכאון באמצעות תרופות, פסיכותרפיה, או בשתי הדרכים כאחת.

תישאר צלקת?

כוויות מדרגה ראשונה או שנייה מחלימות ללא הצטלקות בתוך ימים עד שבועות. כוויות עמוקות מדרגה שנייה או כוויות קטנות (פחות משני סנטימטרים) מדרגה שלישית מחלימות לאחר שבועות וגורמות בדרך כלל להצטלקות.

כוויות גדולות מדרגה שלישית מצריכות בדרך כלל השתלת עור.

כוויות שמקיפות יותר מ-90 אחוזים משטח פני הגוף, או יותר מ-60 אחוזים כאשר מדובר בקשישים, הן בדרך כלל קטלניות.

• המידע המלא על הטיפול בכוויות מופיע ב"מרק - המדריך הרפואי השלם", הוצאת כנרת.