ורדים, שוקולדים, לבבות, צמר גפן מתוק ושירי אהבה על גב כרטיס ברכה של הולמרק, שמוגש בלב הולם ועיניים לחות. רומנטיקה: מי שיש לו אהבה, מתבקש ביום שני הזה לצאת ולנפנף בה. מי שאין להם, זה היום שלכם לחרוק שיניים ולשנוא את העולם. או לצאת ולחפש.

חג האהבה העברי, ט"ו באב, טיפס מאז קום המדינה מתחתית הרשימה של מועדים יהודיים משניים למעמד של חג לאומי ממדרגה ראשונה, מונע על ידי הצורך במענה ציוני כשר לשובר הקופות האמריקאי: אם להם יש יום של רומנטיקה אז גם לבני ובנות ישראל מגיע. לא אשמתנו שוולנטיין היה גוי.

החג הנוצרי, שבצלמו עוצבה הנוסחה המודרנית של ט"ו באב, נוצר איפשהו בימי הביניים, מאות שנים אחרי שאותו ולנטיין נצלב בידי הרומאים בגלל דבקותו בנצרות, בלי שום קשר לרומנטיקה. עם הזמן נרקמה סביב מותו האגדה שהקיסר הרומי, קלאודיוס השני, אסר על גברים צעירים להתחתן בנימוק שהאהבה תעשה אותם לחיילים פחותים, ואילו ולנטיין נצלב כי המרה את פיו והוסיף לחתן את הזוגות הצעירים בסתר, מקריב את חייו כדי שהנוער הנוצרי יוכל לעשות אהבה במסגרת הנישואים.

שורשי החג שלנו אפלים ומפוקפקים לא פחות. בגרסה המשפחתית, אנו חוגגים את ט"ו באב כי בנות ישראל היו לובשות בגדי לבן שאולים והולכות לרקוד בכרמים, במין ורסיה עתיקה למסיבת פנויים-פנויות הוליסטית. הסיבה האמיתית למסיבה מצוינת בספר שופטים, פרק כ"א: בימי קדם, צעירי שבט בנימין חטפו את פלגשתו של איש משבט הלוי ואנסו אותה למוות. כתוצאה קרבות פרצו בין השבטים, ואנשי שבט הלוי נדרו שלעולם לא יתנו שוב את בנותיהן לבני בנימין. התחבורה בימי השופטים הייתה גרועה, בנות הלוי היו האלטרנטיבה היחידה באיזור, ועם השנים הנדר התחיל להוות מכשול עגום בפני חוקי ההיצע והביקוש הטבעיים. כשבני שבט בנימין הגיעו אל סף ההכחדה, כדי למנוע אסון הומינטרי, שני השבטים הסכימו על פתרון שעקף בדיפלומטיות את הנדר: במקום "לתת" את בנותיהם, אנשי שבט הלוי שלחו אותן לרקוד בכרמים, והניחו לבני בנימין לחטוף את מי שבא להם עליה.

צריך הרבה שכבות של צמר גפן מתוק בשביל לגרום לסיפור הזה להישמע רומנטי.

הבחירה לאהוב

"במקור, רומנטיקה באמת לא קשורה לעניין", מעיר יעקב, 37, גרוש, סופר, וחסיד שחזר בשאלה. בקהילה החסידית מזכירים בחטף את ט"ו באב בבית הכנסת, אבל אין לו כל הקשרים רומנטיים. כל הפרחים, הלבבות, הצורה שבה אנחנו מציינים את מערכות היחסים שלנו היום, הם כסות מודרנית למכניזם עתיק ושורשי לבניית משפחה, שאהבה רומנטית אינה בהכרח חלק מממנו. בקהילה החסידית, המכנזים השתמר כמעט כפי שהיה באירופה של המאה התשע-עשרה.

"רומנטיקה היא אמצעי חיזור שנועד לפתות את בת הזוג, למשוך אותה אלינו, ולהבטיח שתשאר. ככזה, הוא לא קיים בחברה החסידית בכלל. פשוט אין בו צורך".

יעקב התחתן בגיל 18 עם נערה שנקבעה לו בשידוך, אותה פגש לפני החתונה רק פעם אחת, לרבע שעה. ליל החתונה היה הפעם הראשונה בחייו בה ראה אשה עירומה. כשעזב את הקהילה ואת המשפחה שלו בגיל 25, כבר היו לו חמישה ילדים.

למרות שהמודל הזה של זוגיות הזו לא התאימה לו, יעקב מודע גם ליתרונות שלה. "עבור רוב האנשים שגדלו איתו, אני מאמין שהשידוך עובד. הבחור ובחורה משלימים מראש עם זה שלשניהם אין מושג מה הם עושים, ששניהם לא יודעים את הדרך, והם בוחנים את המים יחד. בלי היכולת להשוות לבני זוג אחרים, אין להם שום ציפיות או דרישות מוקדמות. זה מצב מאד ראשוני ותמים. לא הייתי קורא לזה אהבה רומנטית, אבל היה בזה רוך ומתיקות, וצמחה מזה אינטימית מאד מיוחדת. אלו רגשות שקשה לפתח במערכות יחסים מודרניות יותר".

בחיים החילוניים, יעקב מסביר, יש לאדם אין סוף אפשריות, בחירות, כיוונים. אם למישהו לא נוח הוא תמיד יכול לעזוב, לחפש משהו יותר טוב. הרי אפילו החתונה החילונית היא של ניסוי, שאפשר להתחרט עליו וולהתנער ממנו.

כל זה עושה עבור יעקב את מערכות היחסים החילוניות לאינטנסיביות ומרגשות יותר, וגם נוטות יותר לכישלון. בגלל זה, כעבור שנים של נסיונות, הוא עדיין רווק.

"בזוגיות החסידית, אלא אם כן מדובר באלימות או בגידה, ברגע שאתה מחליט שזו האשה, אתה יודע שתהיה איתה לכל החיים, לכן המחוייבות הרבה יותר עמוקה. כשיש קשיים במערכת יחסים, אתה יודע מראש שהדרך היחידה להתמודד איתם היא להתגבר. זה יכול להרגיש כמו הכלא האולטימטיבי, אבל עבור הרבה, הביטחון שבן או בת הזוג תמיד ישארו לצידך הוא גם מאד משחרר".

עכשיו שאתה מעורה בחיים החלוניים, רווק, יוצא לדייטים ולפעמים גם נכשל בהם, אתה מתגעגע לפעמים לביטחון הזה?

"לא, לא. בשום אופן", יעקב עונה בחדות. "עכשיו לפחות יש לי את הבחירה לאהוב".

הכל דיגיטלי

אולי היום קצת קשה לנו להבין את זה, אבל מודל הנישואים האופייני לאורך מאות רבות של ההיסטוריה האנושית לא התבסס אהבה רומנטית. הקשר בין גבר לאשה בא להמשיך את השושלת, ליצור בריתות בין משפחות בהתאם לצרכי המשפחה, השבט, המלך. הכמיהה ל"כימיה", החיפוש אחר "נפש תאומה", אפילו הרצון לריגוש ומשיכה אירוטיים, לא לקחו חלק פורמלי במשוואה, גם אם היוו חלק מהתרבות האנושית מאז הימים המיתולוגיים ועד לאקס המיתולוגי.

רק במאה האחרונה, כשנשים וגברים החלו לראות זה את זה לראשונה כשותפים שווי ערך, אהבה הפכה מבונוס לתנאי הכרחי לקיום מערכת יחסים.

האנושות רק התחילה לעכל את השינוי החדש והמרגש הזה, כשנחשול של פריצות דרך טכנולוגיות וחברתיות הפכו שוב את קערת הזוגיות על פיה, מנפצות כל חוקיות או סטטוס קוו: גירושים, הגלולה, שילוב האשה במקום העבודה, המהפכה המינית, האינטרנט, פייסבוק, טקסטינג, סקסטינג, צ'אטים, אתרי הכרויות, שלל של זהויות אונליין. או.אם.ג'י.

המעבר מאהבה אנלוגית לחיפוש הדיגיטלי השאיר רבים מאתנו מבולבלים. קחו לדוגמה את סיוון הדרי, שחקנית ישראלית-אמריקאית שכיכבה כבר פעמים רבות ב"ידיעות אמריקה", כמו גם על בימות שונות ברחבי העיר.

"בתחום שלי, אני כל הזמן מוקפת באנשים", היא פותחת. "הקמתי אירגון שנקרא ישראמריקה, שתומך באמנים ישראלים בניו-יורק, ואני כל הזמן פוגשת הרבה רווקים ישראלים ואמריקאים מתחום הבידור ,שזה בדיוק מה שאני מחפשת. אני כל הזמן באירועים, מסיבות, הקרנות. אני זמרת, שחקנית, מפיקה, כתבת טלביזיה, וראיינתי את קורין אלאל, את דיוויד ברוזה, ערן צור..."

"אני מבינה", אני קוטעת אותה, "את סלבריטי. ומהתמונות שלך בפייסבוק שלך אני רואה שאת גם מאד יפה..."

"אז איך זה שאני כבר שנים רווקה?!" היא קוטעת אותי בחזרה.

אנחנו חושבות על זה יחד. לפי ההערכה שלה, נשמע שסיוון – עוד לא בת שלושים – מצפה מעצמה בשלב הזה לא רק לחבר, אלא גם לשלושה ילדים וכלב.

"זה לא שאני לא מחפשת", היא מוחה. "יש לי מנוי שנתי בג'יי-דייט! ואני לא מזבזבת אותו. הבחורים שאני יוצאת איתם הם ברמה סופר גבוהה. יצאתי, לדוגמה, עם מגיש חדשות מפוקס ניוז. יצאתי עם מלחין שזכה בשני גראמי. יצאתי עם מפיק מוזיקלי שעבד עם ריהאנה..."

"כן, אני מבינה", אני קוטעת אותה שוב, "שאת סלבריטי. אז מה קרה עם כל הבחורים האלו?"

בפעם הראשונה מאז תחילת השיחה, סיוון מאיטה את הקצב. "האמת, אני לא יודעת… יצאתי עם כל אחד מהם פעמיים, שלוש... ואז, לאט לאט, הקשר פשוט ניתק. הם כולם היו אנשים מדהימים , אבל קירבה אמיתית, חום אמיתי, עוד לא מצאתי כאן מאף אחד".

סיוון מרגישה שהקושי ליצור קשר אמיתי עם גבר אחד נובע מהעובדה שהיא מוקפת באלפים מהם אונליין. "יש יותר מידי שפע", היא אומרת, "יותר מידי אנשים, וכל הדיבור איתם יותר מידי חפיף. "עשיתי לך לייק בפייסבוק! עשיתי לך טקסט!" וואו, טקסט? זה בטח אומר שאתה מאוהב בי חבל על הזמן. איפה הקשר האישי, החיזור, הרומנטיקה? איפה שיר האהבה, על פיסת ניר, שמוחלק מתחת לדלת? הכל דיגיטלי. הכל אינסנטנט. לשום דבר כבר אין ערך".

אני שותקת. לסיוון יש אלפיים שבע מאות חמישים וארבעה חברים בפייסבוק. זה באמת מספר שיכול לגרום לבנאדם להרגיש מאוד לבד.

"רשימת התנאים שלי גדלה מאז הפעם הקודמת ורשימת האפשרויות הצטמצמה". סאלם 

לכולם יש רשימה

רפי סאלם, 41, גרוש עם שני ילדים, מרגיש לגמרי אחרת לגבי התפקיד שהמדיה החדשה ממלאה בחיי האהבה שלו, במיוחד בט"ו באב.

"אני בא מתחום השיווק בטלביזיה, וכשהאינטרנט בא לעולם, הייתי אחד הראשונים שהתאהבו בו. הדייטים הראשונים שלי היו אונליין וזה היה בשנות התשעים! הרבה לפני שהאתרים הנפוצים היום היו בשטח. ב-1997 התחלתי חברת אונליין דייטינג משלי. היחסים אונליין לא פגעו במערכות היחסים האנושיות. להיפך,הן פתחו אותן בפני".

זה עולם חדש ואמיץ, הוא אומר, אם אפשרויות אינסופיות, צריך רק להבין איך להשתמש בהן.

"בחיים, כמו באונליין, לכולם יש רשימה. לכל אחד יש רשימת תנאים: הגובה שהוא רוצה, צבע השיער שהוא מחפש, מערכת האמונות, השאיפות, הכשרונות... עכשיו אני יכול לוודא את כל התנאים האלו לפני שאני אפילו מדבר עם אדם בפעם הראשונה. בימי קדם, לפני האינטרנט, כשבן הזוג שלנו הוגרל מתוך המעגל המזערי של אנשים שהתרועענו איתם, הכל היה תלוי במזל. היום, עם כל האפשריות שהאינטרנט פתח בפני, אני יכול לסנן לאן הלב שלי לוקח אותי ולמצוא בדיוק את האדם שאני מחפש, במקום להתפשר על האדם שעומד מולי. לדעתי, זה בדיוק איך שאהבה רומנטית אמורה להיות".

אז... איך זה שאתה עדיין רווק?

"אני גרוש. זה אומר שיש טעיות שלא אחזור עליהן. הפעם אני רוצה לדייק. הפעם ברור לי בדיוק את מי אני מחפש, ומה העתיד שאני מבקש לעצמי. יוצא מכך שרשימת התנאים שלי גדלה מאז הפעם הקודמת ורשימת האפשרויות הצטמצמה".

העתיד שרפי מחפש לעצמו?

הוא למצוא ישראלית-אמריקאית בת גילו, גרושה, או רווקה, מסורתית, עם ילדים, שחיה היום בניו-יורק ורוצה לחזור איתו ועם הילדים לגור בישראל.

מחט בערימה של שחת? יש לו סבלנות.

"סיננתי כבר מאות נשים, הכרתי עשרות, ומהם תימצא אחת. אז זה יקח קצת זמן, אבל כשאמצא אותה זה יהיה מושלם. אני יודע שאנשים היום מרגישים מוצפים במידע, אבל הם מסתכלים על זה הפוך: העולם לא מסתחרר מחוץ לשליטה... הוא רק עכשיו עכשיו מתחיל לגעת באפשרות שליטה אמיתית".

מה היית אומר לאלו שנכשלו באהבה?

"אני לא מזהה אפשרות כזו, להיכשל באהבה? לא קיימת רובריקה כזו. אפשר להיכשל ברשימת התנאים. אפשר להיכשל בהצבת המטרות הנוחות. אולי הכשל היה בלהבין מה אדם רוצה מהחיים, כי זה משתנה שמשתנה עם החיים… אבל זה לא משהו שאני מתייחס אליו ככישלון, רק כניסוח מוטעה. נסו שוב".

למרות שהוא לבד כרגע, רפי לא מריר. הוא דווקא אוהב את ט"ו באב. "כמי שבא מתחום השיווק, אני רואה ביום הזה תירוץ מסחרי נפלא לקדם אירועים בהם אנשים יכולים להיפגש, וזה אני חושב, דבר נפלא". אנשים מסתכלים על זה הפוך: "זה לא מסחור של אהבה, זה השיווק המסחרי של הזדמניות לאהבה. ל דבר שמוציא אנשים מהקופסה שלהם ונותן להם הזדמנות להכיר ולהתקרב לאנשים חדשים הוא דבר טוב".