מקומה של האבולוציה בדיון התיאולוגי

התמונה הניאו-דרוויניסטית בקליפת אגוז

בראשית היה המפץ הגדול, שממנו יצא החומר ביקום (בעזרתה האדיבה של שבירת הסימטריה של ההיגס ה'אלוהי'). לאחר מכן ההתפשטות יוצרת כוכבים וגלקסיות (כוח הגרביטציה מתגבר על שאר הכוחות היסודיים).

זו מלווה בהתקררות לטמפרטורה שמאפשרת את קיומנו. בשלב שלאחר מכן, או באופן אקראי (מקרה מוצלח, לדעתו של דוקינס), או בעקבות אביוגנזה (היווצרות דטרמיניסטית של חיים), נוצרו שרשראות החלבונים הראשוניות. מכאן והלאה שם המשחק הוא אבולוציה.

מדובר במערכת שמשחקים בה שלושה מכניזמים: 1. היווצרות מוטציות. שינויים בשרשראות החלבונים הגנטיות (בדרך כלל נתפסת כאקראית). 2. ברירה טבעית. מאבק הישרדות של כל מוטציה, והישרדותן של הכשירות מתוכן. 3. גנטיקה. העברת התכונות של המוטציות ששרדו לדורות הבאים.

מקומה הלוגי של האבולוציה בדיון

האבולוציה אינה מוכיחה שאין אלוקים, וגם לא מוכיחה שהוא ישנו. היא כלל לא עוסקת בו. אבולוציה היא תחום מדעי, ועניינה הוא במציאות הפיסית-ביולוגית.

יש טוענים שהאבולוציה מציגה פירכא לראיה הפיסיקו-תיאולוגית. זה כל תפקידה בדיון. מדובר בערעור נוסף ברשימה בה עוסקת הסדרה הזו. משמעות הדבר היא שגם אם הפירכא הזו אכן נכונה (והיא לא), הדבר רק אומר שאחת הראיות לקיומו של אלוקים נפלה.

מתודולוגיה

המתודולוגיה בה ראוי לטפל בסוגיה זו בנויה משלוש שכבות: א. תקפותה הפילוסופית של הראיה הפיסיקו-תיאולוגית כשלעצמה. ב. תקפותה המדעית של האבולוציה (תחומן של רוב הטענות הבריאתניות). ג. בחזרה לפילוסופיה: גם אם האבולוציה נכונה, האם יש בה פירכא על הראיה.

אם הראיה כשלעצמה אינה טובה, אז ודאי אין טעם לעסוק באבולוציה בהקשר הזה. אם הראיה סבירה אפריורי, עלינו לדון האם האבולוציה תקפה מדעית (אם לא, שוב אין טעם להגיע לשלב ג). ואם שני אלו מתקיימים, ניתן לדון האם גם לאחר האבולוציה הראיה נותרת על מכונה.

אקדים כי קיים קונצנזוס בין בריאתנים לניאו-דרוויניסטים, על כך שהאבולוציה היא אבן בוחן קריטית לויכוח התיאולוגי. אלו תומכים בה ודוחים את האמונה, והללו דוחים אותה כדי להחזיק באמונה. כולם מסכימים שישנה סתירה, ובכך שני הצדדים טועים (דווקא קוצנזוס כה נדיר ופסטורלי, מבוסס על שגיאה). אני מתכוין להראות שהאבולוציה כלל אינה נוגעת לדיון שלנו.

הטורים הקודמים עסקו בשכבה א (ועוד נחזור אליה). את שכבה ב אני אעזוב כאן, שכן לצורך הדיון אני מניח שהתמונה הניאו-דרוויניסטית שתוארה למעלה היא אמת. אין לי תיאוריה מדעית טובה יותר, ולהלן אראה שזה גם לא משנה. כעת הגענו בקפיצת הדרך ישירות לדיון בשכבה ג.

הערעור מן האבולוציה

האבולוציה מציעה הסבר מדעי להיווצרות דבר מורכב ללא יד מכוונת. עולה מכאן שדבר שאינו מתואם ומתוכנן, יכול לעורר 'אשלייה' פיסיקו-תיאולוגית אודות ההכרח בקיומה של יד מכוונת.

כמה מהמגיבים לטורים הקודמים התייחסו לנקודה הזו. חלק דרשו הגדרה למושג 'מורכב' או 'מתוכנן'. אחרים טענו שקיומו של דבר מורכב ומתוכנן אינו אומר שיש מתכנן (הנחת המבוקש). בטור הבא אחזור להתייחס לטענות אלו.

שייקספיר וחיות אחרות

אני אטפל בכל המכלול הזה בלי להיכנס לפרטים המדעיים. אני אפילו לא אבחין בין השלבים המדעיים השונים (מפץ, אביוגנזה ואבולוציה). טענתי היא הבאה: כל הסבר מדעי להתפתחות העולם ניתן לנו במסגרת מערכת של חוקי טבע.

אך הסברים כאלה אינם רלוונטיים לדיון התיאולוגי. הסבר יכול היה להיות בעל משמעות תיאולוגית רק אם הוא לא נזקק לחוקי טבע, מה שכמובן לא אפשרי (אם זה היה אפשרי, פירוש הדבר היה שהפיסיקה והביולוגיה הן ענפים של המתמטיקה, או של הלוגיקה).

אבהיר זאת דרך דוגמה נפוצה. בריאתנים שואלים, מה הסיכוי שקוף שקופץ על מקלדת יוציא מתחת לרגליו באופן אקראי את הצירוף "להיות או לא להיות"? ואם נדבר על סונטה שלימה של שייקספיר – הסיכוי כמובן יורד פלאים. ולגבי המורכבות של העולם ומלואו, הסיכוי להיווצרות מקרית הוא אפסי.

והנה, במאמר שהתפרסם בשנות השמונים בסיינטיפיק אמריקן, פורסמה תשובה 'ניצחת' לטענה זו. מישהו (הטיעון כה טיפשי שהזכרת שמו כרוכה באיסור לשון הרע. תוכלו למצוא אותו בכל אתר אתיאיסטי) דיווח על תוצאות הניסוי הבא. טלו את הצירוף בן 14 האותיות "להיותאולאלהיות". הסיכוי שהגרלה אקראית של שרשראות באורך כזה תוציא את הצירוף הזה הוא אפסי, יען כי ישנם 14 בחזקת 22 צירופים אפשריים. בקצב של המחשב שלו שרשרת כזו צפויה לצאת אחרי כ-200,000 שנים.

אבל אותו אלמוני מתוחכם עשה ניסוי אחר: הוא הגריל את האותיות אחת אחת, ובכל פעם שהוא הגיע לאות הנכונה הוא 'הקפיא' אותה.

המחשב מתחיל להגריל אותיות בודדות (ולא שרשראות). כשהוא מגיע לאות "ל", היא מוקפאת מייד, ואז המחשב ממשיך להגריל אות נוספת. כשהוא מגיע לאות "ה" גם היא 'מוקפאת', והוא ממשיך הלאה. כך הוא עושה, עד שהוא מגיע לשרשרת המלאה.

נחשו כמה זמן לקח למחשב לסיים בצורה הזו? 90 שניות. מחזה שלם של שייקספיר יצא בארבעה וחצי ימים. מפלצת הספגטי חוללה נס, ולאתיאיסטים היתה אורה ושמחה וששון ויקר.

אני מניח שהפיסיקאים והמתמטיקאים שבינינו משפשפים את עיניהם בתדהמה, לא למראה התוצאות, אלא למראה האיוולת הזאת. אפשר היה להגיע לתוצאה הזאת תוך כמה דקות עם עט ונייר בחישוב הסתברותי פשוט, ולחסוך את זמנם של הקוראים ואת הפגיעה האקולוגית ביערות ברזיל. הסימולציה הזו חשפה בפנינו את התגלית המדהימה, שאם יש גורם חיצוני שדואג שתתקבלנה התוצאות הנכונות, הסיכוי להיווצרותן עולה פלאים.

ניסוי מתוחכם יותר היה עושה זאת טוב יותר: לכתוב תכנית שתוודא שהמחשב יוציא ישר את השרשרת הנכונה. חישוב לא מאד מסובך יראה לנו שתוך סיבוב אחד היינו מקבלים את התוצאה הרצויה (אם לא, יש לפטר את המתכנת הלא תבוני). ובכלל, אם היו מחשבים בזמנו של שייקספיר הוא היה חוסך לא מעט זמן...

השלכה לדיון התיאולוגי

למרבה האירוניה, הניסוי הטיפשי הזה מדגים היטב גם את הבעייה האמיתית, ובעצם מהווה הדגמה לטובת הטיעון הפיסיקו-תיאולוגי. הטענה הבריאתנית היא שהסיכוי להיווצרותו המקרית של דבר מורכב הוא אפסי. הניאו-דרוויניסטים עונים שהתהליך אינו מקרי. יש גורמים שמשפרים פלאים את הסיכוי להיווצרות מקרית (חוקי האבולוציה: משוב, ברירה טבעית וכו'), ובניסוח של דוקינס: ממתנים את שיפועו של ההר הבלתי סביר.

אבל הפיסיקו-תיאולוג, כזכור, מניח את עקרון הטעם המספיק. לכן כעת הוא שוב שואל: מהו הטעם המספיק לאילוצים ששיפרו את התהליך? מי המתכנת שהתערב בתהליך המקרי ודאג לכך שהוא יגיע בבטחה למטרתו? חוקי הטבע הם האנלוג לאילוצים ששיפורו את הביצועים של תוכנת המחשב שתוארה למעלה.

לכן כל הסבר באמצעות חוקי טבע שמסביר מדוע תהליך נדיר ביותר הוא בעצם בעל סיכוי סביר, אינו רלוונטי לדיון שלנו. השאלה הפיסיקו-תיאולוגית תיוותר על כנה, אלא שהיא תפנה לא כלפי היווצרות החיים אלא כלפי החוקים ששולטים עליה.

נמשיך את האנלוגיה, וניטול שרשרת חלבונית לא ארוכה, כ-300 קודונים. מספר הצירופים האפשריים של שרשראות כאלו הוא 20 בחזקת 300, מספר עצום לכל הדעות. כעת עולה השאלה כיצד נוצרו דווקא השרשראות ה'חיות' והמשתכפלות בתהליך מקרי? והתשובה היא: בגלל חוקי הטבע (אלו ה'אילוצים' על ההגרלה). אלא שכעת נשוב ונשאל: מהו הטעם המספיק לקיומם של חוקים אלו? איך הם נוצרו? ושוב נגיע לגורם תבוני, או יד מכוונת.

בתוך החוקים ומחוצה להם

הנקודה הקריטית כאן היא ההבחנה בין טיעון שבתוך החוקים לטיעון שמחוצה להם. ישנו תהליך שאפריורי הסיכוי להתרחשותו הוא אפסי. כעת אנחנו מוצאים חוקים, או אילוצים, שמשפרים משמעותית את הסיכוי הזה (הקפאת האותיות הנכונות, או חוקי הטבע).

הטיעון בתוך החוקים אומר שכעת התהליך הוא סביר שהרי החוקים מאפשרים היווצרות ספונטנית של חיים. אבל הטיעון שמחוץ לחוקים אומר שהחוקים עצמם הם שמזקיקים אותנו להניח התערבות של גורם תבוני.

מי שמקבל את עקרון הטעם המספיק (ולכן טוען את הטיעון הפיסיקו-תיאולוגי), לא מסתפק בהסבר לפי חוקים. ומי שאינו מקבל את עקרון הטעם המספיק, בכלל לא נזקק לערעור מן האבולוציה (כלומר להסבר לפי חוקים), שכן מלכתחילה הטיעון אינו משכנע אותו. המסקנה היא שהאבולוציה אינה רלוונטית לדיון בשום צורה.

בחזרה לשעון של פיילי

טיעון השעון של פיילי פועל על אותו בסיס לוגי. הסיכוי שמשהו מורכב כמו שעון נוצר במקרה הוא אפסי. העולם והחיים הם מורכבים הרבה יותר, ולכן הסיכוי להיווצרותם הספונטנית ודאי אפסי. הדחייה הרווחת של הטיעון הזה היא שהעולם שלנו אינו דומה לשעון (בגלל שיצור חי עובר אבולוציה, בניגוד לשעון).

מעבר למגרעות אחרות של הדחייה זו (היא מניחה שכבר קיימת שרשרת משתכפלת, ומתעלמת מנחיצותם של שלבים קודמים), בעצם ישנה כאן טענה שחוקי הטבע פועלים להגברת הסיכוי להיווצרות 'ספונטנית' של חיים (כמו תוכנת המחשב שדאגה להיווצרות השרשרת הרצויה). אבל זהו טיעון בתוך החוקים.

אם היו חוקים אחרים, או שלא היו חוקים כלל, החיים לא היו נוצרים. אם כן, כעת עולה שאלת הטעם המספיק שמחוץ לחוקים: האם האילוצים הללו עצמם (=חוקי הטבע) יכולים להיות מובנים בלי יד מכוונת? ואם נשוב לדוקינס, השאלה היא: מיהו השען, והאם הוא יכול להיות עיוור?

המטוס של הויל והמשל של גולד

הוא הדין לגבי "הטעות של הויל". הויל דימה את הסיכוי להיווצרות מקרית של חיים לסיכוי שסופה חולפת מעל מגרש גרוטאות תיצור מהן מטוס בואינג שלם. טענו כנגדו שהוא לא מבין את חוקי האבולוציה ומשמעותם, שכן הם דואגים לכך שהתהליך לא יהיה חסר כיוון, ובכך משפרים מאד את הסיכויים להתרחשותו.

הקורא הנבון ודאי מבחין שהלוגיקה של הויכוח היא אותה לוגיקה. בתוך החוקים צודקים המערערים, אבל טיעונו של הויל נכון מחוץ לחוקים.

לפני כמה שבועות פורסם כאן קטע מספרי, ובו הבאתי את המשל של גולד, שהדגים כיצד תהליך אקראי עשוי להוליך לתוצאה מיוחדת. שיכור יוצא מבית מרזח, ומתחיל להתנדנד אקראית על המדרכה. מימינו יש קיר ומשמאלו תעלה. על אף האקראיות, טוען גולד, בסוף התהליך השיכור יהיה מוטל בתעלה. הרי לנו תהליך אקראי שמוליך לתוצאה מיוחדת ומוכתבת מראש, ללא יד מכוונת.

התגובות סערו, כמו תמיד, אבל הסערות שיקפו אי הבנה. אני לא שואל בתוך החוקים, אלא מחוץ לחוקים: כיצד באמת התקבלה התוצאה הזו? בזכות אילוצי הסביבה (הקיר והתעלה). בסביבה אקראית הסיכוי לכך היה אפסי.

אם כן, מי יצר את הסביבה המאלצת (=החוקים) שהכתיבה את התוצאה הזו? הדוגמא הזו טיפשית בדיוק כמו הניסוי הנ"ל, ובעצם היא מדגימה היטב את הצורך ביד מכוונת.

סיכום: פילוסופיה ומדע

המדע לימד אותנו שבראשית היתה נקודה סינגולרית, ומתוכה נוצר מאליו היקום וכל אשר בו: מדינות וערים, ימים והרים, בעלי חיים לסוגיהם, בני אדם, עצים, צמחים, גלקסיות וכוכבים, שמשות וירחים. כל אחד מאלו מורכב, ורבים מאד מתואמים ומשוכללים לפרטי פרטים.

מסיבה כלשהי (טעם מספיק כלשהו), יש ברקע מערכת של ארבעה חוקים מדוייקים (הכוחות היסודיים של הפיסיקה) שדואגים לכך שכל זה יתרחש. שיקול שכל ישר אומר שיש כאן יד מכוונת.

זהו שיקול פילוסופי, ולא מדעי. המדע והפילוסופיה פועלים בשתי ספירות נפרדות. יחסנו לטיעון הפיסיקו-תיאולוגי נקבע לפי שיקולים פילוסופיים (עקרון הטעם המספיק ותחולתו). יחסנו לאבולוציה הוא עניין לבדיקה מדעית. אין זיקה בין שני מישורי ההתייחסות הללו. ביקורת על האבולוציה אינה מחזקת את האמונה (כמו שחושבים הבריאתנים), ותיקוף האבולוציה אינו מחליש אותה (כמו שחושבים האתיאיסטים).

למי שסובר שהטיעון הפיסיקו-תיאולוגי הוא סביר – האבולוציה אינה מערערת זאת (היא רק מעבירה את הדיון מהסתכלות בתוך החוקים להסתכלות מחוצה להם, ומחיפוש טעם מספיק להתפתחות לחיפוש טעם מספיק לחוקים ששולטים עליה). ואם לדעת מישהו מדובר בטיעון לא סביר – גם אז הוא אינו זקוק לאבולוציה. לסיכום, אין למדע שום תפקיד בדיון הפיסיקו-תיאולוגי.

שאלות של חוסר סבירות בתוך החוקים (כמו ששואלים הבריאתנים שמחפשים את אלוקים בפערים המדעיים, god of the gaps) הן שאלות מתחומו של המדע. אך אם תיאוריה אינה מספקת מבחינה מדעית, יש לחפש אחרת (חוקים אחרים), ויש לעשות זאת בכלים מדעיים. השאלות שמחוץ לחוקים הן שאלות פילוסופיות, ורק הן רלוונטיות לדיון התיאולוגי.

למען הבהירות הצגתי תמונה שהיא מעט פשטנית. בטורים הבאים אזקק (בעזרת ה') לכמה נקודות עדינות יותר שנגזרות ממנה (הטיעון האנתרופי, קוונטים, משמעותה של אקראיות, טעם מספיק לחוקים ולעצמים, מהי מורכבות ועוד).