רוכבי אופניים על הכביש? אסור להם להיות שם

עם כל הצער והכאב על אובדן החיים המיותר והמתסכל של רוכבי האופניים יצחק סימון ושלום גרוסמן, אין מנוס מלקבוע שוב - הלקח לא נלמד והכתובת על הקיר. אם המדינה לא תאסור רכיבת אופניים - עם אבזור בטיחותי מוקפד ככל שיהיה - על כבישים ציבוריים בדרכים לא עירוניות, אנחנו צפויים להתעורר בעתיד לדיווח נוסף על תאונה קשה וכל-כך מיותרת. והסיבה לכך פשוטה: שילוב בין מכוניות שנוסעות במהירות של כ-80 קמ"ש עם כלי איטי ופגיע כמו אופניים על רצועת אספלט אחת, מזמין טרגדיות מסוג זו של סוף השבוע האחרון.

מותר להם לרכב, אבל האם זה נכון וחכם? (צילום: אלי סניור)

לפני כחודשיים, בעקבות התאונה הקשה בה נהרג הרוכב גיא תמרי, פניתי לשר התחבורה וביקשתי לפעול באופן בהול לתיקון החוק, כך שיאסור רכיבה על אופניים בדרכים לא עירוניות. זאת עקב הסיכון הרב הקיים ברכיבה בכביש בו מהירות הנסיעה גבוהה והפרש המהירות בין כלי הרכב הנעים עליו עצום. פניתי, אך לא זכיתי להתייחסות כלשהי. חבר הכנסת זאב ביילסקי הגיש הצעת חוק ברוח דומה, וגם זו לא עזרה במיוחד. שוב נהג שסטה מסיבה כלשהי מנתיבו, ושוב רוכבי אופניים שנפגעו באופן קשה, מבלי שציוד המיגון בו הם עושים שימוש ימנע את הפגיעה הקטלנית.

לצערי, הקריאה המקובלת והפופולרית לאוחזים בהגה לנהוג בזהירות, אינה רצינית. שכן ברור שזה בדיוק מה שנדרש מהם בכל מקרה. כך גם הקריאה לנהגים שלא לסטות מנתיב הנסיעה ולא לאפשר לעצמם הסחת דעת בזמן הנהיגה. הם מחוייבים לכך הרי בכל מקרה.

ברור שיש צורך לפעול כדי לאפשר לרוכבי אופניים להתמיד בספורט המהנה והבריא שנקרא רכיבה. תשתיות ייעודיות לרכיבה יש אמנם כיום, אך הן אינן מספקות את אלה ששבילי הפארק צרים וקצרים מדי עבורם. רוכבי השטח נהנים מאפשרויות רכיבה אין סופיות מעשית, אך רוכבי כביש מוגבלים למדי באפשרות בחירת צירי רכיבה ציבוריים. זה אינו סותר את העובדה שגם כיום החוק אוסר בעצם על רכיבה בשול הדרך. המשמעות היא כי רוכב אופניים בדרך שאינה עירונית, חייב על-פי חוק לרכב למעשה בכביש עצמו. מה שכמובן יהפוך את החיכוך בין האופניים למכוניות החולפות לבעייתי ומסוכן עוד יותר.

צריך לזכור: החוק אוסר על רכב איטי, גם מנועי (שמהירותו עד 40 קמ"ש) לעלות על דרך מהירה בה מותר לנסוע 100 קמ"ש. על כבישים בינעירוניים בהם המהירות המותרת נמוכה ב-10 קמ"ש בלבד, אין איסור כזה. כך ששם הרוכבים נוהגים כדין, מבלי שיהנו מביטחון גדול משמעותית - אם בכלל. צריך לזכור שבדרכים המהירות השוליים רחבים יותר בדרך כלל, האספלט נקי יותר ממכשולים והסימון (כולל תאורה) והמודעות גבוהים יחסית. זה לא יעזור כמובן לרוכב שיפגע מרכב של נהג חסר אחריות, או כזה שפשוט כשל מסיבה כלשהי בנהיגה.

כמה רוכבי אופניים צריכים לשלם בחייהם עד שיתוקן החוק, אותו יש צורך לשנות כמה שיותר מהר. ואי אפשר לומר זאת אחרת - יש להעניש רוכבי אופניים שמסכנים את חייהם, גם אם הם משוכנעים שיש להם את כל ההצדקה המוסרית והאזרחית לעשות כך. בדיוק כפי שנענש מי שנוסע כשאינו חגור, או רוכב ללא קסדה.

ולפני שכל רוכבי האופניים מתחילים להתלהם, חובה עליהם לזכור כי החמרת הענישה על נהגים שגרמו לתאונות עקב סטייה מנתיב, לא תואיל במאום. גם החמרת ענישת נהגים שאוחזים בהגה כשהם עייפים, לא תמנע זאת בעתיד. בדיוק כפי - שלצערי הרב - ימשיכו לנהוג גם שיכורים וכאלה שתחת השפעת סמים. עונשים חמורים משמעותית מבעבר מוטלים כיום, מבלי שהדבר ישנה ולו במעט את תמונת הקטל על הכביש.

הפתרון היעיל היחיד הוא שילוב בין הליך חקיקה מהיר שיוריד את הרוכבים מכבישים מסוכנים, ובמקביל אמורה המדינה לסלול להם דרכי רכיבה ייעודיות. רק כך נמנע את התאונה הבאה - ולא בשום דרך אחרת, גם לא זו הכוללת הפחדה.