גבולות המחאה: דברים שרציתי לומר - ואסור לי

כמה כסף יש למנהיגי המחאה, כיצד ההתנחלויות מצצו את תקציבי המדינה, למה שהתל-אביבים לא יגורו בפריפריה, ועדיף שהמרזלים יעופו מהמאהל. חמישה דברים שדתיים וחילונים לא צריכים להגיד זה על זה ביחס למחאה

עינת ברזיליפורסם: 14.08.11 , 16:13

חודש למחאה, וכבר אנחנו מגלגלים על הלשון מונחים חדשים – החל בווד"לים (לא, אין המדובר בחרק בעל 40 רגליים) ומיסוי עקיף - ועד דפני ליף. אבל יש כמה אמירות שהשתרבבו לשיח ומטמאות אותו בארומה של דעות קדומות והכפשה, וכדאי למגר אותן לפני שיחלחלו לפריפריה של המוח וישתקעו שם לנצח.

1. אסור לדתיים: לחטט בכיס של מנהיגי המחאה

התייחסות למצבם הכלכלי ואורח חייהם של מנהיגי המחאה מצד הימין והדתיים, היא קטנונית ומרחיקה

פני המחאה

די ל"אתרג" את ביבי

עינת ברזילי

האם החברה הדתית, בדיוק כמו אנשי התקשורת מול שרון בזמנו, מאתרגת ראש ממשלה שאולי ישמור על האינטרסים המדיניים, ובינתיים מוכנים להקריב את האינטרסים הפרטיים? הציונות הדתית חייבת לתת כתף למאבק האזרחי הגדול

דתיים, די ל"אתרג" את ביבי

אפילו עד למרושעת.

אין משמעות לעובדה שמחוללי מהפכות הם אנשים מבוססים. כל עוד הם לא נשארים במגדלי אקירוב, ויורדים אל השדרה לפעול למען אחרים - הם עושים את מלאכתם נאמנה. להיפך: יתכן שלאדם שבע קל יותר לנהל מאבק, מאשר למי שטרוד בהישרדות. האם סבתא של רגב קונטס קנתה עבורו דירה בבזל? לא רלוונטי, כל עוד בזכותו אולי יהיה גם לכם קל יותר לשכור דירה.

2. אסור לחילונים: להאשים את ההתנחלויות במצב

הצבעה על ההתנחלויות כספוג התקציבי הגדול ביותר מאז קום המדינה, זו עבירה - לא רק בגלל הניחוח השיילוקי של הטיעון, ולא רק בגלל העוול כלפי תושבי ההתנחלויות: אנשים עובדים, שגרו בקרוונים ואוהלים כשעלו על הקרקע, ועבדו קשה מאוד כדי להגיע לבתים צמודי קרקע ביישובים מרוחקים שהנגישות אליהם מורכבת.

זו עבירה בעיקר בגלל שהשמאל לא יכול להציב את השיקול הכלכלי כטיעון נגד מפעל ההתנחלויות. מי שסבור (כמוני) שיש לפנות חלק מההתנחלויות, לצמצם אותם לגושי יישובים, ולהקים מדינה פלסטינית - אמור לגבש את תפיסת העולם הזו מתוך אמונה שעם אחד לא יכול לשלוט באחר, ולהחזיק בו תחת ריבונות שזרה לו, ומתוך הבנה שבעתיד הנראה לעין, ייתכן ויתהווה רוב פלסטיני בין הים לירדן, שיהפוך את המדינה לדו-לאומית. הטיעון: "זה עולה הרבה כסף", הוא קפיטליזם חזירי.

3. אסור לדתיים: לשלוח את התל-אביבים לגור בפריפריה

להציע למוחים על יוקר המחייה במרכז להגר ללוד ולרמלה, זו הצעה מגונה, שדומה במידה רבה לתל-אביבים ששלחו את מפוני גוש קטיף ליישב את הנגב. אז זו הייתה אמירה מקוממת וצינית. מי שעשה את המעשה החלוצי שלו בגיל 20, לא אמור לחזור עליו בגיל 50, כשהוא סב לנכדים.

הם מוחים גם במודיעין (צילום: אוהד צויגנברג )

גם היום אף אחד לא יכול להכריח מישהו לגור בדימונה או בקריית מוצקין בניגוד לרצונו. מותר לשאוף לחיים אורבניים בעיר הגדולה, ובמקביל להיאבק גם למען פיתוח ורווחה בפריפריה.

4. אסור לחילונים: להדביק את מרזל ובן גביר למחאה הדתית

אוי למנפנפים באוהל של מרזל ובן גביר כ"פנים הדתיות של המחאה". מרזל ובן גביר מייצגים רק את מרזל ובן גביר. פקדתי את המאהל רוטשילד בערב ט' באב, והקהל שגדש את אוהל המכללה החברתית בה התאספו הרב גיסר, הרב בני לאו, רות קלדרון ודב אלבוים, היה מנוקד בכיפות סרוגות וצעירות של בוגרי מכינות קדם-צבאיות וחניכי "בני עקיבא". הם הפנים הדתיות של המחאה. מי שטוען אחרת, הוא פרובוקטור לא פחות מבן גביר ומרזל.