פקידי האוצר אשמים

מחאת האוהלים של מעמד הביניים הפילה עד כה קורבן אחד, מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני, שהזדרז להתפטר מתפקידו. עוד לפני שנענתה אפילו דרישה אחת מדרישות השובתים מוחים, בחר להימלט חזרה אל המגזר הפרטי, כדי שלא ייאלץ להודות ולו בשגיאה אחת שהוא ופקידיו אחראים לה. ובאמת, פקידי האוצר הם הנושאים בעיקר האשמה להידרדרות החמורה של מעמד הביניים ולפערים הבלתי נסבלים בחברה הישראלית.

עוד בערוץ הדעות :

תל-אביב לא מחכה לי / נטע מידב, לונדון

כל בית צריך אסלה תלויה / זיו תדהר, אדריכל

נתניהו הוא הבעיה, והוא צריך ללכת הביתה / ענת מאור

אשמתם של ראשי האוצר מתועדת במאות קטעי עיתונות, לאורך שנות כהונתם של שרי האוצר ממפלגות שונות. לא השר חשוב. גם לא ראש הממשלה. מי שהתוו מדיניות ומי שניצלו את שליטתם בתקציבים כדי להוציא אותה אל הפועל, היו תמיד פקידי האוצר.

הנה הראיות לפניכם

בראשית השנה חתמו ההסתדרות והמעסיקים הפרטיים על הסכם להעלאת שכר המינימום ל-4,300 שקלים. מי התנגד? האוצר. העלאת השכר לעניים תגרום האטה כלכלית ותעלה את האבטלה, נימקו ברוני המשק את התנגדותם. האוצר הקפיד להתנגד תמיד לכל הטבה במצבם של מעוטי ההכנסה.

שנה קודם התנגד האוצר להסכם שכר שחתמה ההסתדרות עם עובדי הניקיון, להעלות את שכרם ב-20%. סגן הממונה על השכר הסביר שתוספת שכר למי שמשתכרים 3,850 שקלים "יש לה השלכות רוחב העלולות לפגוע במשק". מחר יבקשו את התוספת גם המאבטחים ואחריהם יתר השכירים הלא-מקצועיים והמשק, ומי יודע אנה המשק בא.

לעומת זאת, האוצר התנגד להגבלת שכרם של העשירים, אלה המביאים הביתה מיליון ושני מיליון שקלים מדי חודש מהחברה הציבורית, גם המפסידה. ברוני האוצר עקביים: לא לחלשים - הרבה לעשירים. ואת השקפת העולם הזאת הם ידעו תמיד תמיד לנמק במושגים מקצועיים ובניסוחים מנבאי רע. כאשר בבנק ישראל ביקשו לפני שנתיים להאריך את תקופת הזכאות לדמי אבטלה לשנה, כמקובל במדינות רבות באירופה, שוב היו אלה פקידי האוצר שנעמדו על רגליהם להדוף את "המזימה הקומוניסטית".

גם ביצירת משבר הדיור מילא האוצר תפקיד מכריע. כששר השיכון הציע בתחילת השנה לסבסד משכנתאות לרוכשי דירות בפריפריה, לא בתל-אביב, היה זה האוצר שמיהר להכריז על התנגדותו. ועדת השרים לחקיקה אישרה את הסבסוד. וכאשר הציע משרד הבינוי לסבסד 50% מערך הקרקע בשיווק לקבלנים בשיטת "מחיר למשתכן" שוב היו אלה פקידי האוצר שקמו להתנגד.

מנעו תוספת לשירותי הכבאות

השליטה של פקידי האוצר בתקציבי המשרדים הממשלתיים מאפשרת להם לכפות את דעתם כמעט בכל תחום. לאחר השריפה בכרמל התברר כי מי שמנע תוספת תקציב לשירותי הכבאות הגוססים במשרד הפנים היה האוצר. למה? כי באוצר התנו את הסיוע לכבאים בביצוע רפורמה בשירותי הכיבוי. יש תחומים שבהם התנייה כזאת קרויה סחיטה.

המחנק התקציבי נגמר באסון כבד (צילום: AFP)

וזה נמשך גם בתחום התחבורה. לפני שנתיים ביקש השר לפיתוח הנגב והגליל, סילבן שלום, לסלול קו רכבת לכרמיאל. מי התנגד? אגף התקציבים באוצר. שם יודעים יותר טוב מה יועיל לפיתוח הגליל ומה לא. אגב, לפני כן התנגד האוצר גם לסלילת נתיבי איילון ולסלילת כביש 6 ממסמיה לצומת קמה. האם מישהו יכול לדמיין את הפקקים, הכבדים ממילא, לגוש דן, אילו הצליחו המומחים לתחבורה באגף התקציבים לסכל את סלילת הנתיבים? אחר כך הגה משרד התחבורה את הרעיון לסלול קו רכבת מאשקלון לבאר-שבע דרך שדרות, נתיבות ואופקים. הרפלקס האוצרי פעל גם הפעם. "אובג'קשן", נזעקו פקידי האוצר. רק לאחר מאבק מר אושרה התוכנית בגרסה מסורסת - מסילה אחת במקום שתיים. 

במלחמת לבנון השנייה דנה הכנסת בהצעת חוק שתקבע פיצויים למעסיקים בצפון בגין נזקים שגרמה להם המלחמה. האוצר התנגד. שיסבלו לבד. אפילו תוכנית של המשרד לביטחון פנים לאחד את כל קווי החירום, של מד"א, משטרה ומכבי אש, לקו אחד, נתקלת בהתנגדות האוצר.

נדמה שכל הדוגמאות האלה יש בהן לצייר קווים לדמותו של בכיר טיפוסי באוצר,ממונה על השכר, ראש אגף תקציבים, חשב או מנכ"ל. פקיד האוצר הוא בדרך כלל בעל השקפת עולם קפיטליסטית קיצונית, הרואה בכל שירות של המדינה לאזרח מותרות שיש להפריט. פקיד האוצר מיטיב לדעת, לפחות לדעתו, יותר מכל שר ומכל מומחה, מה טוב ומה רע למדינה, ואת דעתו זו יכפה באמצעות שליטתו על תקציבי המשרדים. והעיקר: לא הרווחה חשובה - חשוב הרווח.

טוב עשה חיים שני, מנכ"ל האוצר שהתפטר מתפקידו. יש לקוות כי בלכתו הוא גם לקח איתו את השקפת העולם ההרסנית שהשתלטה על המשרד החשוב הזה.

חיים זיסוביץ', ראש היחידה לתקשורת, בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן ויועץ תקשורת.

גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא המאבק החברתי: opinions@y-i.co.i