עושה היסטוריה

בימי קדם היה קל לדעת איפה מוצאים אישה כלבבך. פעם בשנה, בכרמים, יכולת לרקוד איתן שעות בלי עין משגיחה. אלה שרצו נעלמו עם הבנים. אלה שלא, בטח נשארו אחת עם השנייה.

אהבה – צורות רבות לה

מכיוון שהדמיון שלי יכול לעבוד שעות נוספות בהקשר של מה קרה שם בירח המלא, אני רק אציין שהעיקר והחשוב הוא שאהבה, ירח מלא, כרמים ונשים בלבן הם החומרים של החלומות הכי טובים שלי. נו טוב, אפשר לוותר על הכרמים, אבל כל השאר זה מוזה וטעם החיים.

לאהוב נשים, לאהוב לסביות היום זה לא בדיוק דבר פשוט או קל. הרווקות בכלל השתנתה מאוד והיום לא ממהרים בשום מקום כמעט לחתונה ומחויבויות לכל החיים זה משהו שלא עושים כל כך מהר.

הלסביות של היום לא ממהרות להתחייב (צילום: Shutterstock)

כשאת יוצאת מהארון, את למעשה מוותרת על ההליכה במסלול הרגיל אל הכרם, אל החופה, אל היציבות היחסית לכמה שנים, שתישאר יחסית בקצב הגירושין של ימינו. המשמעות היא שאף אחד לא רודף אחרייך, ואף אחד גם לא ירים גבה אם לא תקיימי אורח חיים יציב עם בת זוג.

את לא חייבת כלום – ובחרת לחיות את חייך כראות עינייך. יש שבוחרות לא להביא ילדים, יש שבוחרות לא לחיות במערכת יחסים מונוגמית, יש שבוחרות לא לחיות במערכת יחסים כלשהי בכלל. ואין שום חובה מוסרית או אחרת להתאחד ולצאת זוגות זוגות. לא חייבים, יש עוד צורות לאהבה, ומותר לך לבחור בעצמך איזו צורה מתאימה לך, אם בכלל.

האחת מתחתנת, השנייה משתרללת

יחד עם כל האווירה האחרת הזו, עונת החתונות בעיצומה, וחלק מחברותיי וחבריי החליטו לקשור ביניהם קשר שאלוהים, הקהילה שלהם והמשפחות מכירים בכוחו ובמשמעותו, הגם שחוק ברית הזוגיות משום מה בחר להשאיר אותנו בחוץ.

האופטימיות שורה על הקהילה, ומעשה החתונה הוא תמיד אופטימי. הנה עומדות זוג נשים שהחליטו לחיות יחד, כמשפחה, "כי באשר תלכי אלך". יחד עם זאת, מרבית הקהילה עדיין יושבת באתרי ההיכרויות והפיק אפ ברים.

הפיק אפ בר של ימי קדם בכרמים לא כלל בתפריט את דגל הגאווה, לפחות לא באופן רשמי. מצד שני, בימי קדם לחתן היה כסף ליותר מאשר אוהל. הזמנים השתנו והיום בפיק אפ ברים של תל אביב, יש תמיד שתיים שיסתכלו אחת על השנייה, לפעמים בהיחבא, לפעמים בגלוי ובגאווה, ולפעמים זה יהיה בכלל בבית השואבה, הבר הלסבי המיתולוגי והלוהט.

התפריט עשיר ומלא כל טוב, והיום לא צריך לרדת לגת או לאשקלון כדי למצוא מציאה נחמדה לשידוך. ההיצע גבוה, הביקוש גבוה, והחופש להתנסות חוגג. לא מעט מערכות יחסים מתרסקות על זה בדיוק.

אינטימיות הוחלפה בהתנסות, קרבה הוחלפה בחום אינסטנט, והאהבה הוחלפה בתשוקה חסרת מעצורים. רבות מבנות קהילתי היקרות לא מוכנות לוותר על האדרנלין כל כך מהר, ולהחליף אותו בשקט החמים של הביחד המוכר.

חלק בוחרות למסד את הקשר, אחרות מתמסרות לאדרנלין (צילום: רויטרס) 

חלום ליל קיץ

חגיגה אמיתית של אהבה, החופש האמיתי, מתחילה באינטימיות, שמתחילה כמעט תמיד בלהחליט לנסות להישאר במקום ללכת. למצוא מקום שטוב לגדול ולהתנסות בו, ולא כזה שיבלום את הצמיחה. בשביל אהבה כזאת צריך לבוא לאט, להתחיל באמת, ולהירגע עם הרגל על הגז.

יש לחשוב על אהבה כמו גור קטן ומפוחד, שצריך לתת לו להכיר אותך לאט לאט. כל התהליך הזה הוא חלק מאהבה, השביל הראשון שהולכים יחד. לא שטות של ליל ירח מלא ושמלות לבנות, אלא המקום הבונה דווקא, שנה אחרי שנה, וחוגג גם חג כזה בשביל התירוץ של לקרוא שוב את שיר השירים ביחד, או להכין ארוחה רומנטית, או סתם לא לצאת מהמיטה כל הערב.

עבורי ט"ו באב הוא חלום, פנטזיה של אהבת קיץ, מוזיקה, צחוק וצורך אנושי בקצת השתוללות וכאוס באמצע העונה הבוערת. אז אמנם לא יצרו את הפנטזיה היהודית-ישראלית הזו עם דימוי לסבי חזק מספיק לטעמי, אבל באמת שאין לי שום התנגדות לנשים שרוקדות בלבן באמצע הלילה, ואפילו מאוד נהניתי לנשק כמה מהן בלילות אהבה בחוף צמח בגילאים צעירים יותר.

אני לגמרי בעד, השנה בואו נצא כולנו. שמעתי שיש מחאה באוהלים איפשהו בכל עיר בארץ. בואו נרקוד ביחד בלי הבדלים של נטייה מינית, גיל, מוצא, רקע אתני או מגדר,נתעטף בלבן, עד שכולם יתחתנו ויקימו אוהל בשדרה. חג אהבה שמח!

• ענת אבישר היא ראש מערך קשרי חוץ באגודת ההומואים, הלסביות, הבי והטרנס בישראל.