אמא, תגידי לו! איך להתמודד עם מריבות אחים?

בעוד שבועיים מסתיים החופש הגדול וחלקנו מוצאים את עצמנו משרטטים טבלת יאוש: הקייטנות מאחורינו, כך גם סבב סבתא-סבא-הדודים במושב, והילדים מבלים הרבה זמן בבית, עוברים ממסך למסך, נמרחים מהספה לכורסה, מחפשים משהו לנשנש, משהו לעשות, מחפשים את עצמם - ומפלס המריבות ביניהם מרקיע לגבהים חדשים.

עוד בסדרה:  

• עוברים בי"ס או גן? 10 דרכים לעזור לילד להסתגל
• הילד לא מפסיק לשקר לכם? 9 דרכים להתמודדות  
• לא אוהבים את כל הילדים אותו הדבר? זה בסדר
• אמא'לה, מפלצת! 10 דרכים להתמודד עם פחדים
  

"אמא, הוא לקח לי!", "אבל הוא לקח לי קודם!", "זה בכלל שלי!", "לא נכון! אני קיבלתי את זה במתנה! אמא, תגידי לו!".

• לכל הטורים של אלי זוהר ניב לחצו כאן  
  

נכון שאנחנו, ההורים, כבר מכירים את המריבות האלו, אבל בימים האחרונים של החופש הן מגיעות בדציבלים רמים יותר ובתכיפות מטרידה הרבה יותר. אז כדי שלא נלך לאיבוד וניפול בבורות הכרויים בדרכינו, בואו נעצור לרגע ונדבר על מריבות בין אחים: למה זה בכלל קורה, מה מגביר אותן, ומה תפקידנו בכל הסיפור.

יחסי אחים: אימון במערכות יחסים

יחסי אחים הם למעשה היחסים הארוכים ביותר בחיינו. אחים גדלים יחד באותו בית, לאותם הורים, מבלים יחד ימים ושעות אינספור, עוברים הרבה מאוד חוויות משותפות,ו בקיצור הכי "אוכלים יחד מאותו מסטינג" שיכול להיות. ואחים, כמו שכבר הבנו, רבים. לא מעט. לפעמים אפילו הרבה. מאוד.

למה הם רבים? קודם כל כי הם יכולים להרשות לעצמם. רק שם, במערכת היחסים הייחודית והאינטנסיבית הזאת, כל אחד מהם יכול להביא לידי ביטוי באמת את מי שהוא, על כל החלקים הלא נחמדים ולא ייצוגיים שלו, ללא שום פילטרים: קנאה, מלשנות, שקרנות, מציקנות, רמאות, קמצנות... הכל הולך! כל צד יודע היטב שבניגוד לחבר שעלול לכעוס ולהיעלם, הרי שהאח יישאר לעולם בסביבה, לא משנה מה. ואם זה כך הכל אפשרי.

אלא שלנו, ההורים, קשה מאוד ואפילו בלתי נסבל לפעמים, לשאת את כל המריבות הללו. לא כך תארנו לעצמנו את האווירה במשפחה שלנו. אנחנו דואגים לקשר העתידי בין הילדים ובכלל, מי יכול לחיות בנחת עם ביטויי כעס כל היום?

אך מה אם אומר לכם שהמריבות האלה הן למעשה סדנה אולטימטיבית לחיים עבור הילדים שלכם? דרך אחיו כל ילד מזהה במה הוא טוב ומה עליו לשפר. הם מלמדים זה את זה המון דברים, כל אחד בתחומו, בלי כל קשר לגיל (במקרה שלי, למשל, אחותי הצעירה ממני לימדה אותי בסבלנות אין קץ 'לקפוץ ראש' בבריכה, עד שהעזתי סופסוף ועשיתי זאת. זו הזדמנות לומר "תודה אחותי!").

אחים גם מתאמנים יחד בכל המיומנויות החברתיות הדרושות לחיים: מתי נכון לעמוד על שלי, מתי עדיף לוותר, איך עובדים בשיתוף פעולה ואיך, כשצריך, מנהלים משא ומתן נוקב. חשוב? מאוד חשוב! אז נכון שהם רבים על כל דבר, מצעצוע נחשק ועד מי קיבל יותר, אבל מתחת לכל ה'סיבות לכאורה' האלו מסתתרת לה הסיבה האמיתית: הילדים שלנו רבים על המשאב הכי חשוב והכי נחשק עבורם: תשומת הלב והאהבה שלנו, ההורים.

מהרגע בו ילד מזהה שיש עוד אחד מסוגו במשפחה הוא מבין שהוא צריך להיאבק על מקומו. כל ילד רוצה להיות הכי-הכי, להיות "הילד המועדף". מהמקום הזה כל אחד מהם יעשה ה-כ-ל על מנת לגרום להורה לכעוס על אחד מהאחים ובכך לזכות, ולו לרגע אחד, בפרס הגדול: להיות "מספר אחד" בעיני אמא ואבא.

זו גם הסיבה לכך שילדינו מתעקשים לערב אותנו במריבות שלהם. וגם כשאנחנו מסרבים ומנסים להתרחק מהמקום הם ילכו אחרינו וימשיכו לריב, כשכל אחד מהם מקווה שההורה יפסוק לטובתו. אז מה עושים (ולא פחות חשוב: מה לא עושים)?

1. הימנעו ככל האפשר מלהתערב

בין אחים מתקיים איזון עדין: קיימת יריבות טבעית, אך רוב המריבות נפתרות מעצמן, מתוך הצורך ההדדי שלהם לקשר ולקרבה. ההתערבות שלנו רק מלבה את התחרות והקנאה. ה"שיפוט המהיר" הוא תמיד בעייתי: מי באמת התחיל? אז עכשיו אחד מהם דחף, אבל רגע לפני כן השני הציק ולפני זה הראשון הלשין. לעולם לא נגיע לשורש העניין. זה גם לא תפקידנו.

2. עודדו אותם לפתור את הבעיה בכוחות עצמם

אמרו להם שאתם מאמינים ביכולתם לפתור את העניין באופן עצמאי והתרחקו מהמקום. באותה דרך תנהגו כשהם מטלפנים אליכם לעבודה (שוב, ושוב, ושוב) על מנת ש"תסדרו את העניינים" ביניהם. מהר מאוד תגלו שחוסר העניין שלכם במריבות מפחית באופן משמעותי את תדירותן. כשאין קהל אין הצגה.

3. מתנו את האווירה התחרותית בבית

ילדים הם תחרותיים מטבעם וכדאי להימנע מלהוסיף וללבות את זה עוד יותר. נכון שכשאנחנו ממהרים נוח לנו לייצר תחרות בין הילדים ולזרז תהליכים (בואו נראה מי יגיע ראשון!) אבל שימו לב לא להגזים. העצמת התחרותיות מגבירה את המריבות.

4. הימנעו מלהשוות בין האחים ביכולות ובכישורים

כבר דיברנו על זה שאנחנו לא אוהבים את הילדים שלנו אותו דבר. כשאנחנו לא מודעים לכך ומרבים לשבח ולהלל אחד מהם, להפוך אותו לסמל ומופת לאחרים, זה בהחלט יכול ללבות את הקנאה ולהסלים את המאבק.

5. הילד הקטן הוא לא בהכרח החלש

הקטן והמתוק הזה רץ אליכם בבכי קורע לב לספר לכם כי אחיו הגדול הרביץ לו. אבל מה לגבי זה שדקה קודם הוא קרע לו את הציור? אם תסתכלו טוב תראו גם שבשנייה שהדמעות יבשו הוא שב וחוזר בשמחה ל"זירת הפשע", מחפש את קרבתו של אותו אח גדול ו"רשע". אז עד כמה הוא באמת סובל?

6. אל תבקשו מהבכור לוותר תמיד לצעיר

כאמור, לכל אחד מהאחים יש את הכישורים והיכולות שלו ובסך הכל יש כאן יחסי כוחות די שווים. והיי, גם לקטנצ'יק הזה יש טקטיקות לא רעות בכלל.

7. הקפידו על גבולות ברורים

בדקו איפה עובר הגבול שלכם וצרו שם אמירה חד משמעית וברורה: "זה לא!". כשהרוחות מתלהטות חשוב להפריד בין הכוחות בלי לתפוס צד. מדובר כאן על נורמות וערכים של הבית שלנו. במקרים בהם קשה להם לחזור לאיפוס הפרידו פיזית בין הילדים, לא ממקום של עונש אלא יותר ממקום של "בואו נרגע, כל אחד יעשה עכשיו משהו בנפרד וכשתרגישו שאתם יכולים לחזור לשחק יחד - אתם מוזמנים". כך אנחנו מאפשרים להם לקחת אחריות ו"לרדת מהעץ" בכבוד כשהם בוחרים בכך.

8. למדו את ילדיכם להגיע למצב של win-win

הנהיגו שולחן דיונים בבית, כשאתם בתפקיד המגשרים בלבד. תווכו את השיחה ביניהם כשכל אחד מוזמן לבטא את צרכיו ורצונותיו. בסופו של דבר המטרה היא להגיע לפתרון שיהיה מקובל על שניהם. אחרי כמה פעמים כאלה יש סיכוי טוב שהם ילמדו לעשות את זה גם בלעדיכם.

9. ובמצבים קשים במיוחד

כשאתם מרגישים שמתקיימת בין הילדים שלכם יריבות קשה במיוחד, חשוב לקיים שיחה אישית עם כל אחד מהם ולבדוק מה יושב שם, בבסיס הפלונטר. הקפידו לבוא ממקום של התעניינות ולא של אשמה. השאירו להם מרחב גדול להביע את תחושותיהם, ללא התערבות או שיפוטיות מצדכם. הרעיון הוא לתת להם תחושה שאתם באמת קשובים ואכפתיים. שימו לב מה אתם יכולים ללמוד על עצמכם מהשיחה. מניסיון לא פעם יריבות בין אחים קשורה איכשהו (שוב, מה לעשות) בתגובות ובהתערבויות שלנו.

הכותבת היא יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן