אנושי, אנושי מדי: על אמפתיה ונדיבות
אמפתיה, הדדיות ונדיבות הן תכונות אנושיות מובהקות המצויות בבסיס הקשרים האישיים והחברתיים שלנו. מה קורה במוח בזמן שאנחנו חשים אמפתיה או מגלים נדיבות?
בני-אדם הם יצורים חברתיים שהישרדותם תלויה במידה רבה בשיתוף פעולה עם אחרים. לא בכדי התפתחה במוח רשת ה- Theory of Mind שכוללת אזורים בקורטקס הפרה-פרונטלי והפריאטלי, ותפקידה פענוח מצבו המנטלי של האחר ועמידה על כוונותיו.
מה קורה במוח שלך כשבן זוגך חש כאב?
במחקר שערכה ד"ר טניה זינגר בלונדון לפני ארבע שנים, נסרק מוחם של נבדקים שקיבלו גירוי כואב ולחילופין בזמן שבני-זוגם שישבו לידם, מחוץ לסורק, קיבלו את הגירוי הכואב. הגירוי, שוק חשמלי, הועבר באמצעות אלקטרודה שחוברה לגב כף היד הימנית.16 זוגות השתתפו במחקר תמורת תשלום. מוחן של הנשים הוא שנסרק, כשהן ובני-זוגן קיבלו, לסירוגין, שוק חשמלי קטן וכואב. כל הנבדקים נדרשו לדרג את דרגת האמפתיה שחשו כאשר בני-זוגם חשו כאב.
כאב מלווה בפעילות עצבית באזורים רבים במוח, הכוללים אזורים תחושתיים-מוטוריים האחראים על תחושת הכאב הפיזי, ואזורים במערכת הלימבית המעבדים את האספקט הרגשי של תחושת הכאב.
"מטריצת הכאב" כוללת את התאלמוס, S1/ S2, האינסולה, וה-anterior cingulate. כאשר הנשים קיבלו בעצמן את הגירוי הכואב, נצפתה, כצפוי, עליה בפעילות העצבית הן באזורי המוח התחושתיים, והן במערכת הלימבית, בעיקר באינסולה.
מאידך, כאשר הנשים צפו בבני-זוגן החשים כאב, נמצאה פעילות רק במערכת הלימבית ולא בקליפת המוח התחושתית. יתרה מכך, נמצא מתאם חיובי בין הדיווח האישי על דרגת האמפתיה שחשו הנשים לבין עוצמת הפעילות במוחן.
הנבדקים התבקשו לדרג את מידת הכאב שחשו האנשים בתמונות. בהשוואה לתמונות הביקורת, תמונות עם מצבים כואבים הדליקו, כמו במחקר הקודם, את האינסולה וה-anterior cingulate, ושוב נמצא מתאם בין דירוג עוצמת הכאב ובין רמת הפעילות העצבית (יש להדגיש שבניסוי זה הנבדקים עצמם לא חוו כאב פיזי), אך לא דווח על הבדל כלשהו בין גברים לנשים.
על סמך ממצאים אלה, שאוששו במחקרי המשך רבים, יש הטוענים כי במוח האדם בסיס אנטומי-תפקודי המאפשר תקשורת חברתית.
מדוע לתת טיפ למלצרית בעיר זרה?
פסיכולוגים אבולוציוניים טוענים שבחבורות הציידים-לקטים השתלם להפגין נדיבות כי ההסתברות להיתקל באותם אנשים היתה גבוהה, וכי באינטארקציות חוזרות ונשנות הסיכוי להדדיות היה גבוה.
מודלים רבים בביולוגיה ובכלכלה מניחים שבהעדר קרבה גנטית או תנאים המאפשרים הדדיות, אנשים יגלו אנוכיות ולא יטרחו לעזור לזולת או לגלות נדיבות כלפי אדם זר שלא יפגשו שנית (fitness maximization). האם נדיבות היא נורמה חברתית או אסטרטגיה אבולוציונית?
מחקר חדש של לדה קוסמידיס וג'ון טובי מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה שפורסם ב-PNAS מגלה שגם באינטראקציה חד-פעמית אנשים שיכולים להתנהג באנוכיות ולהרוויח מכך, מגלים נדיבות כלפי זרים.
בתנאי אי-וודאות, טוענת קוסמידיס, תמיד משתלם לשתף פעולה ולהיות נדיב, גם אם אתה חושב שלא תפגוש שוב את האיש האחר, כי מחיר הטעות גבוה. תוצאות המחקר מעידות לדעתה על כך שמוח האדם מוטה לגלות נדיבות בשל ערכם ההישרדותי של קשרים חברתיים ארוכי-טווח.
ומה קורה במוח כשאנו מגלים נדיבות? במחקר שערך פרופ' בריאן קנוטסון מאוניברסיטת סטנפורד נסרק מוחם של נבדקים בזמן שצפו בפרצופים של אנשים אחרים שעמדו לתרום כסף או לחסוך כסף.
הנבדקים התבקשו להעריך את סכום התרומה או החיסכון ואחר כך קיבלו משוב לגבי הסכום שאכן נתרם או נחסך. מאחר שקבלת החלטות מחייבת גם עמידה על כוונותיהם של אחרים (לדוגמא, לא רק אם מחיר המכונית המשומשת סביר, אלא גם האם המוכר נראה איש הגון), קנוטסון הניח שניתן יהיה להבחין בין אסטרטגיות שונות על סמך הפעילות העצבית במוח.
כאשר הנבדקים צפו בפרצופים של אנשים שתרמו סכום גבוה (כלומר גילו נדיבות), נמצאה במוחם פעילות גבוהה יותר באזור בקורטקס הפרה-פרונטלי המכונה VMPFC בהשוואה למצבים בהם תרמו סכום נמוך (כלומר גילו אנוכיות).
מעניין לציין שהפעילות העצבית באזור זה היתה דומה כאשר הנבדקים צפו בפרצופים של אנשים שחסכו סכום כסף גבוה לעומת סכום כסף נמוך. כלומר, הפעילות העצבית הדיפרנציאלית היא תוצאה של הערכת כוונותיו של האחר -- האם הוא משחק משחק הוגן או מתקמצן. קנוטסון טוען שלעיתים הרושם שאנו מקבלים על כוונותיו של האחר חשוב לא פחות ממעשיו.
אלומית ישי היא פרופסור לחקר המוח באוניברסיטת ציריך, שוויץ.
לפנייה לכתב/ת 
