שנה אחרי תאונת האופנוע הקשה: גיל הולך על רגליו

במשך חצי שנה שכב גיל מיכאל (29) במחלקה לטיפול נמרץ של בית החולים "איכילוב", לאחר שעבר תאונת אופנוע קשה. במהלך אותם חודשים נלחמו הרופאים על חייו ללא הפסקה. ברגעים מסויימים אפילו בני משפחתו היו פסימיים לגבי סיכוייו לחזור אל עולם החיים ולהשתקם. אך השבוע, שנה לאחר התאונה ולאחר חודשי שיקום ארוכים, הוא חזר לבית החולים כשהוא עומד על שתי רגליו, כדי להודות לצוות הרפואי שהעניק לו את חייו בחזרה.

קיבלו את החיים במתנה:

• הראשונה בארץ: שרה ילדה תאומות עם לב מושתל
• כשבגופה לבו של עומרי ז"ל חגגה יעל בת מצווה
• המושתלים הודו לאח התיירת שנהרגה ותרמה איבריה 
  

ביום התאונה יצא מיכאלי, כמו בכל יום, כשהוא רכוב על האופנוע שלו בדרכו לאוניברסיטה. "בכל פעם שהוא היה יוצא מהבית לרכב על האופנוע אני הייתי נועלת את הרגשות שלי בפנים", נזכרת אימו, לינה. "לא הייתי נושמת עד שהוא היה חוזר הביתה. רק כשהוא היה מגיע הייתי חוזרת לנשום לרווחה".

"אני עד היום לא זוכר את הרגע של התאונה", מספר מיכאלי. "זה היה יום חם בצורה בלתי רגילה וכנראה

הייתי בלי מעיל - רק עם קסדה. נהגת סטתה ופגעה בי ואני סטיתי הצידה על מעקה הבטיחות והוא קרע אותי לגזרים".

"היה רגע שהוא נד בין חיים ומוות ואני בכיתי בחדר של העובדת הסוציאלית ואמרתי שאם אני מחזיקה אותו בחיים בגלל איזה גחמה אישית שלי שהוא יחיה - אז אני משחררת אותו, רק שהוא לא יסבול", מתארת אימו את הרגעים הקשים. "אבל היא אמרה לי שהוא רוצה לחיות. הוא חי כי הוא רוצה לחיות".

מיכאלי לא רק חזר לחיות, אלא גם עבד קשה במחלקת השיקום כדי לחזור לעצמו עד כמה שניתן. כיום הוא כבר מסוגל ללכת, כשהוא נעזר בקביים, והוא לא מתכוון לעצור כאן. "מה יש לי חוץ מלהאמין?", אומר מיכאל. "אם אני לא אאמין אז מי יאמין? אני עדיין רואה את עצמי בעיני רוחי לפני התאונה ואני רוצה לחשוב שאני לכך - כמה שאפשר". 

 "אנחנו חושבים שיש לנו הרבה מה לחגוג", אומרת אימו, לינה. "זו שנה לחיים, חיים שניתנו לו במתנה, בנס".